ריקודים בכרמים, חטיפות נשים וערבוב בין שבטים: ט"ו באב במקורות

העולם היהודי מציין היום (רביעי), את אחד המועדים השמחים בתולדותינו, שהפך לחג האהבה היהודי הרשמי, הלא הוא ט"ו באב.

מעבר לעובדה שמדובר במקבילה היהודית לוולנטיין הנוצרי שמצוין ברחבי העולם ב-14 לפברואר, מקורותיו היהודיים המקראיים של החג חוזרים הרבה לאחור, לימי 12 השבטים ומוזכרים בפי חכמי ישראל הקדמונים. רובנו מכירים את הבנות הרוקדות בשדות כסמל המרכזי לציון ט"ו באב, אולם ישנם אירועים נוספים המיוחסים ליום זה שבו פרחה האהבה, אם בין שבטי בני ישראל ואם בין אלוקים לעמו.

חג שצוין בשילה הקדומה בעת הבציר

המקור הראשון הקדום ביותר של החג מצוי בספר שופטים, בו מתואר כי בנות העיר שילה היו רוקדות בכרמים בתקופת בציר הענבים, ריקוד שעל פי המסורת היה בט"ו באב.
מציאות זו אפשרה לאנשי שבט בנימין, בהסכמת כל שבטי ישראל, להגיע אל האירוע "ולחטוף" להם נשים מהבנות שרקדו בכרמים. חשוב לציין כי חטיפת נשים לצורכי נישואין לא הייתה דבר מקובל בכלל בעם ישראל גם בתקופה המאוד קדומה ההיא, אלא שאחרי מלחמת האחים שהייתה בין כל השבטים לשבט בנימין, מלחמה שהוא הפסיד בה וכמעט נכחד, היה צריך למצוא נשים לאנשי השבט שנותרו בחיים.

כאן התעוררה בעיה של ממש כי כל השבטים נשבעו, במהלך המלחמה הקשה, שלא לתת אישה לשבט בנימין! לכן כדי לעקוף את השבועה הזו, הותר באופן חד פעמי לאנשי השבט לחטוף להם נשים מהנשים שרקדו בכרמים. אז אמנם בפועל מדובר בחג שהתחיל בחטיפת נשים, אלא שהיום עסק בנישואין ועוד לפני כן בנות ישראל רקדו בו כך שלמעשה מדובר ביום שמח עתיק שקשור בעקיפין לאהבה ושמחה.

מועד ב' לשידוכים

ט"ו באב לא צוין רק בתקופת שילה, אלא גם בתקופת המקדש בירושלים. באותם הימים, ט"ו באב היה חגן של כל בנות ישראל שטרם מצאו שידוך, בין השאר מסיבות של עוני. הרווקות היו רוקדות בכרמים שאליהם היו מגיעים הרווקים היהודים למטרה דומה – מציאת בת זוג.
על מנת שלא תהיה הטיה לטובת בנות עשירות, הנשים היו משאילות זו לזו בגדי לבן, וכך לא ניתן היה לדעת בכלל מי עשירה ומי ענייה, מה שאפשר הזדמנות שווה לכל נערה. תקופת החג הזה ומנהגה הסתיימו עם חורבן בית המקדש אבל גם החג הקדום הזה שנערך באותו יום מסמל את העובדה שט"ו באב קשור לאהבה.

הותר לשבטים להתחתן עם נשים משבט אחר

ביטוי נוסף שקשור לאהבה בט"ו באב, עוסק בהחלטה ציבורית של מנהיגי עם ישראל בתקופת כיבוש הארץ וההתיישבות בה של עם ישראל הקדום. באותו זמן, מטעמים שונים, התפתחה מציאות שאנשים משבט אחד לא יתחתנו עם נשים משבט אחר.
ההחלטה הזו גרמה לבידול ולריחוק בין השבטים השונים של העם היהודי. משום כך, בט"ו באב, התכנסו כל מנהיגי השבטים והכריזו על ביטול המציאות הזו ועל ההיתר והאפשרות של כל גבר מכל שבט להתחתן עם אישה משבט אחר. גם אירוע זה מתקשר לאהבה ומסביר מדוע ט"ו באב הפך לחג האהבה היהודי.

התאפשר לאנשי ממלכת ישראל לעלות לבית המקדש

הפירוד בין שבטי ישראל לשבט יהודה, בספר מלכים, יצר בארץ שתי ממלכות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל. החלוקה הזו הפכה לעוינות של ממש שהתבטאה גם באיסור על אנשי ממלכת ישראל לעלות לחגוג את החגים היהודיים בבית המקדש שהיה בלב ממלכת יהודה.
מי שקבע את האיסור הזה היה המלך הראשון של ממלכת ישראל ירבעם בן נבט, והוא התקיים במשך מאות בשנים. אלא שהמלך הישראלי הושע בן אלה, ביטל את האיסור ועל פי המסורת עשה זאת בט"ו באב.

ביטול האיסור הביא לחיבור מחודש ולחיבה ואהבה מסוימת בין אנשי שתי הממלכות ולכן גם כאן יש מקור לאהבה ולחיבה שמציינים בט"ו באב. אמנם נכון שאין מדובר במקרה זה על אהבה בין איש לאישה אך עדיין מדובר באירוע שכולל בתוכו חיבור מחדש, חיבה ואהבה בין אחים ושבטים.

הקדוש ברוך הוא סולח לעמו

לאחר חטא המרגלים, שמתואר בספר במדבר, בני ישראל מנו 38 שנים שבהן העם היה נזוף. נזיפה שהתבטאה בכעס אלוקי על העם - כך על פי המסורת. ביטוי חריף לכעס הזה הייתה העובדה שבכל תשעה באב, במשך השנים האלו, היו חלק מאנשי דור המדבר מתים.

המוות הזה גרם לבני ישראל להתכונן בכל תשעה באב לגל מיתות. בשל זאת היו הני ישראל מכינים לעצמם מראש קברים, שבהם היו ישנים באותו לילה. כך ביום המחרת היה מתברר מי מת באותה שנה והיו מכסים את קברו. אלא שבשנה ה-40 ליציאת בני ישראל ממצרים, לא מת אף אחד מעם ישראל. ההפתעה הרבה גרמה ליהודים לחשוב שהם טעו בחשבון, ולא חישבו נכון את ט' באב. לכן הם המשיכו לישון בקברים שהכינו לעצמם ימים נוספים.

אלא שכאשר זרח הירח בט"ו באב בצורה מלאה, כי ט"ו באב הוא אמצע החודש, התברר לעם שהגזרה על מוות של חלק מהם, בוטלה.

ביטול הגזרה היה למעשה חזרת החיבה והאהבה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל שהיה במדבר סיני. כלומר גם כאן הייתה התגברות של אהבה ושמחה על מחלוקות עבר וכעס, ולכן על פי המסורת גם עניין זה מתווסף לגילויי האהבה המשויכים לט"ו באב.

יום מיוחד לתפילה על מציאת בן זוג

ביטוי נוסף למסורת שמקשרת בין ט"ו באב, לאהבה, הוא העובדה שנהוג בעם ישראל להתפלל דווקא ביום זה (בעיקר בחצות הלילה) למציאת בן זוג. המנהג הזה התפשט מאד בציבור החרדי, שעורך תפילת ענק בעמוקה, קברו של התנא יונתן בן עוזיאל.

בתפילה זו מתפלל הציבור גם על מציאות זיווג (למתפלל עצמו או על צאצאיו) וכן גם לזכייה להפוך להורה ולזכות להיריון. המסורת הזו קשורה גם לעובדה שביום הזה חזר הקשר בין אנשי דור המדבר לקדוש ברוך הוא (כפי שהבאנו קודם) והחיבור הזה נחשב על פי הקבלה לנישואין מחדש בין עם ישראל לבוראו ומשום כך הוא יום שבו תפילה על מציאת בן זוג תתקבל יותר מאשר בשאר ימות השנה.

הכנה ראשונה לחגי תשרי

נקודה נוספת שיש בה קשר לאהבה בט"ו באב, קשורה לכך שמהיום הזה והלאה נהגו בעם ישראל להתכונן לראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות. כידוע בכל תחילת שנה עברית, עם ישראל חוזר בתשובה ומחדש את הקשר שלו לבורא העולם. קשר זה דומה לאהבה בין בני זוג שכל שנה מחדש מציינים את החיבור ביניהם.

משום כך ט"ו באב, נחשב גם כן ליום שבו מתחיל מסע האהבה בין עם ישראל לבוראו ומשום שהוא ההתחלה המחודשת של הקשר הזה נהגו גם לציין את היום כיום אהבה.

היום שבו פוסקים לכרות עצים עבור בית המקדש

הקרבת הקורבנות בבית המקדש דרשה אספקה מתמדת של עצים עבור הדלקת האש. לכן במשך השנה התקיימה כריתת עצי סרק עבור הקורבנות בבית המקדש.
אולם כריתת העצים התקיימה רק בימים שהשמש הייתה בשיא עוצמתה דבר שהיה מסייע לייבוש העצים. אלא שמט"ו באב ואילך, על פי המסורת, העצים נהיים רטובים ולכן לא מתאימים להדלקת אש.

ואם תשאלו מה הקשר בין הפסקת כריתת העצים לאהבה? ובכן התשובה היא שלא לכל אדם שהגיע לירושלים היו עצים כדי להקריב את הקורבן שלו והוא לכאורה היה צריך לקנות עצים. אלא שהיו משפחות עשירות בעם ישראל שבשם האהבה לכל העם ובשם האחדות הציבורית, היו משלמות וקונות עצים עבור כל העולים לרגל לבית המקדש.

הפעולה הזו הייתה מגיעה לשיאה בט"ו באב, אז משפחות אלו היו משלמות עבור הציבור חצי שנה קדימה. כך היה יום זה מסמל אחדות ואהבה בין כל ישראל.

הוחזרו גופות ההרוגים ממרד בר כוכבא לעם ישראל

עם סיום מרד בר כוכבא, בתבוסה קשה ובהחרבת העיר המורדת האחרונה בית"ר, לקח הקיסר המנצח אדריאנוס, את גופות אנשי העיר והשתמש בהם כדי לדשן את הכרמים שהיו בבעלותו בארץ ישראל. הכרם הזה היה בין העיר טבריה לעיר ציפורי וכך כל היהודים שעברו במקום חוו צער והשפלה גדולים בגלל המראה של הגופות המחוללות ששימשו למעשה כדשן לכרם.

מציאות הזו הסתיימה עם עליית קיסר אחר לשלטון אחר הקיסר אדריאנוס. הקיסר הזה איפשר בט"ו באב למנהיגי הציבור היהודי להגיע ולקחת את גופות הלוחמים לקבורה.

הבאת גופות הלוחמים לקבורה התפרשה על ידי חכמים כביטוי מיוחד של קשר בין עם ישראל לבורא ולמעין קשר סמוי של ביטוי אהבה אלוקית גם אחרי החורבן הנורא שחוללה המלחמה.
הוכחה לאהבה הזו הייתה העובדה שגופות הלוחמים שהושלכו אל הכרם, היו במצב טוב ולא הסריחו.

"המערכת הזוגית זקוקה לתחזוקה תמידית"

הרב והפסיכולוג עילאי עופרן, שכיהן כרב קבוצת יבנה, ראש המכינה הקדם צבאית 'רוח השדה', וראש תוכנית "ערבים זה לזה" במכון שחרית, מביע תמיכה בציון האהבה בט"ו באב ואומר "שאם אנשים רואים ביום פלטפורמה לחיזוק הזוגיות אז זה מעשה מבורך".

הרב הוסיף ואמר כי "המערכת הזוגית שלנו זקוקה לתחזוקה תמידית, כי אנחנו מטפלים בילדים שלנו, בהורים שלנו, בנכדים ואנחנו גם עובדים קשה מאד במשך השבוע. קרי יש לנו המון עיסוקים שתופסים את כל היממה וממילא הקורבן הראשון של המציאות הזו היא הזוגיות שלנו. לכן תמיד צריך לתחזק אותה ולתת לה מקום ולמצוא לה זמן מיוחד. מבחינה זו אם ט"ו באב, מסייע לאנשים להתמקד בזוגיות שלהם הרי מדובר במציאות מאד מבורכת. כמובן שאין כאן מצווה או חיוב לחגוג את היום אבל מדובר במצב מבורך שמפנים יום עבור הזוגיות שלנו".

"עבודה אקטיבית לאחדות ואהבה"

הרב יובל שֶרְלוֹ ראש ישיבת אורות שאול ראש הדסק לאתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים וכראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר. מסביר כי בניגוד לחג הנוצרי, ט"ו באב הוא לא סתם יום של אהבה אלא יום של עשייה עבור בן הזוג ועבור עם ישראל.

"מדובר ביום שפעלו בו תמיד לאחדות, פתרו את בעיית הנישואין של שבט בנימין, התירו לשבטים להתחתן אחד עם השני ועוד פעולות שיצרו אחדות ואהבה. כלומר אם בחג הנוצרי סתם מציינים אהבה, הרי שבט"ו באב פעלו אקטיבית לייצר אחדות ואהבה בעם ישראל.

מבחינה זו גם היום זה לא מספיק סתם לציין את היום אלא צריך לזכור את העובדה שזה יום שצריך לפעול בו בצורה ממשית לחיזוק האהבה והאחדות בעם. כמובן גם שזה יום שמסמל תיקון וחזרת האהבה בין ישראל לקדוש ברוך הוא אחרי חורבן בית המקדש שמצוין בט' באב ומבחינה זו היום באמת מסמל אהבה אבל כאמור זו לא האהבה הנוצרית חסרת המעש אלא אצלנו זו אהבה ממשית של פעולה ותיקון".