"לא תיתן מכשול": כיצד מופיע העיוור בתנ"ך ואיך זה קשור לנזיד עדשים?

התמודדות עם עיוורון או כובד ראיה טומנת בחובה אתגרים רבים. עיוור צריך להתמודד ללא חוש ראיה עם המכשולים הפיזיים שבסביבה וגם עם "מכשולים" אנושיים. אדם שלא רואה את הסובבים אותו מתקשה יותר להבין את הסיטואציה החברתית וחשוף לניצול ולפגיעה. התנ"ך שמנסה לתת לקוראיו דרך חיים מוסרית, מתמודדת גם בחוק וגם בסיפור עם העניין.

החוק המקראי קובע: "לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, פסוק יד). החוק מבקש להגן על החרש למרות שאינו שומע את הקללה באזניו, ועל העיוור שאינו יכול לראות את המכשול ששמו לפניו בעיניו. אבל איך אוכפים חוק כזה? אם החרש אינו ושמע והעיוור אינו רואה, מי יטפל בעבריין המקלל או המכשיל? "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה", יראת האלוהים היא השמירה על המוסר, גם כשאף אחד לא רואה מה אתה עושה.

חז"ל מרחיבים את החוק או את קריאת הכיוון המוסרית הזו. מכשול הוא לא רק לשים רגל למישהו, ועיוור הוא לא רק מי שאינו רואה בעיניו ."ולפני עור לא תתן מכשול" – לפני סומא בדבר….היה נוטל ממך עצה, אל תיתן לו עצה שאינה הוגנת לו". (ספרא קדושים פרשה ב) לכל אחד יש תחומים שהוא עיוור בהם. לתת עצה רעה בנדל"ן, בהתנהלות כלכלית, חברתית ועוד, זה להכשיל עיוור.

מידה כנגד מידה

בתוך סיפורי האבות בתנך יש סיפור על ניצול עיוורון, ועוד בתוך המשפחה. זוכרים את יעקב אבינו? הוא נולד כתאום לאחיו עשיו. למרבה הצער, וכמו שקורה לפעמים, בין השניים הייתה תחרות קשה. עוד בבטן החל המאבק: מי יהיה הראשון. תמונת הלידה של יעקב היא תמונה אח שנולד כשהוא אוחז בעקב אחיו הבכור, מנסה להשיג אותו ולא מצליח. "וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית כה, כו).

התחרות מי הראשון ממשיכה, יעקב קונה את הבכורה תמורת נזיד עדשים מאחיו הרעב, אבל כנראה שגם העסקה הזו לא מכריעה וכשיצחק אבינו מרגיש שיומו קרוב והוא מבקש לברך את בנו בכורו עשיו, וכך התחרות מגיעה לשלב הגמר. למי שלא קרא את הסיפור הזה מזמן או שזוכר אותו רק מהגן, כדאי לשים לב למשפט הפתיחה: "וַיְהִי כִּי־זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א). הגיל עושה את שלו ויצחק האב הזקן כבר לא רואה טוב.

לרבקה האם יש רעיון איך לגרום לכך שיעקב ולא עשיו יקבל את הברכה. היא מציעה ליעקב לנצל את העיוורון של יצחק, ולבוא לקבל את הברכה במקום עשיו. יעקב חושש, הוא יודע שיש עוד חושים מלבד ראיה שיכולים לעזור לאבא שלו להבחין בתרמית. "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק׃אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ" (פסוקים יא- יב), אך גם לזה מוצאת רבקה פתרון. היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו אחיו ואת ידיו החלקות מכסה בעורות עיזים שעירים. כאשר יעקב בא כעשיו אל יצחק אביו, יצחק העיוור מבין שמשהו לא בסדר. כעיוור הוא נעזר בחושיו האחרים, הוא מריח, הוא ממשש, הוא מקשיב ומנסה להבין מי הבן העומד לפניו "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (פסוק כב). בסופו של דבר התרמית מצליחה ויעקב מקבל את ברכת אחיו.

אבל הסיפור לא מסתיים כאן, יעקב שרימה את אביו העיוור, משלם על כך מחיר. הוא נאלץ לעזוב את ביתו ולברוח מפני אחיו הכועס הרחק אל חרן. בחרן, במקלט שמצא אצל לבן, אחי אמו, סיפור חייו מתגלגל כך שאפשר לומר שהוא נענש ממש מידה כנגד מידה על מעשיו. בליל נישואיו עם רחל אהובתו, לאחר שעבד עבורה שבע שנים, בחשכת הלילה, שהוא לא יכול לראות, לבן מרמה אותו, ומחליף את רחל באחותה הבכורה- בלאה. המסר ברור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ.