צום תשעה באב נועד לזכור ולכאוב את חורבן המקדש, לעורר אותנו לעניין חשיבות ארץ ישראל, העם ולעוררנו בתשובה. מתוך צער החורבן וכאבים אישיים, אנו נוהגים מנהגי אבלות ומבקשים מבורא עולם שיעזור לנו לצאת מאפילה לאור גדול.
*עדכון: זמני כניסת ויציאת צום תשעה באב 2024
חמישה עינויים ישנם בתשעה באב - אכילה ושתייה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
אכילה ושתייה
אדם רגיל שחש חולשה רגילה בצום, ממשיך להתענות למרות הצער.
חולה רגיל, שאין בו סכנה, כגון מי שהראש כואב לו מחולי או מי שיש לו דלקת עיניים והוא רוצה לאכול להתחזק (או שרופא מורה לו שיאכל) - מותר לו לאכול ולשתות, ואין צורך בשיעורין.
חולה שיש בו סכנה או ספק סכנה - אסור לו לצום.
השנה הצום דחוי משבת, ועל כן אפילו מי שחולה במקצת - מותר בשתייה ואכילה מייד.
נשים בהריון ומיניקות - בשנה רגילה שהצום במועדו, הן מתחילות לצום כרגיל. אם מתחיל להן כאב ראש או בטן או חולשה - מותר לאכול ולשתות מייד, ללא שיעורין.
השנה הצום דחוי ולכן הבריאות צמות עד הבוקר (גרש"ז) או עד חצות היום (גרע"י), אולם אם מתחילה אפילו מעט חולשה, מותר להן מיד לאכול ולשתות, אפילו בלילה.
אשה עד שלושים ימים לאחר הלידה - בדורנו שהגוף חלש, פטורה מלצום, לכל העדות.
מי שילדה בתוך 24 חודשים ויש לה חולשה - יכולה לאכול ולשתות בצום של שנה זו.
אם יש למניקה חשש שיתמעט החלב (אפילו אין כאב ראש או חולשה, ואפילו אם התינוק יהיה מסוגל לעבור לתחליפים), יש להקל, ולשתות ולאכול כרגיל.
אם יש הוראה מהרופא לאשה מעוברת להמנע מהצום מסיבה רפואית, יש לשמוע לו ולא לצום.
הפטורים מהצום, עליהם להבדיל במוצאי שבת על בירה לבנה (ספרדים ואשכנזים) או מיץ תפוזים טבעי (אשכנזים). אם אין, אזי אפשר להבדיל על יין או מיץ ענבים. אישה לא תברך "מאורי האש" בהבדלה, אך יכולה לברך אחרי תום ההבדלה את ברכה זו על אש.
סיכה
מותר להשתמש בדאודורנט. אין להשתמש במשחות איפור. משחה נגד יובש מותרת. מותר למרוח חומר נגד יתושים בלילה.
רחיצה
פנים מלוכלכות, מותר לשטוף. להתרענן אסור, אפילו באצבע קטנה. חולה שנוטל ידיו ללחם יטול כרגיל, עד פרק היד.
נעילת הסנדל
מעיקר הדין מותר לנעול קרוקס וסנדלי שורש למרות שהם נוחים, אך טוב להימנע, משום שיש מגדולי הפוסקים שהחמירו שלא לנעול נעלי פלסטיק אם הן נוחות. אסור לנעול נעלי עור.
תשמיש המיטה
בני הזוג פורשין כבימי נידה עד צאת הצום (אך איסור נגיעה רק בלילה). הכנות לפני טבילה במוצאי הצום – להתכונן מראש לפני הצום ולרחוץ בצאתו לפני הטבילה, או להתכונן בהכל לאחר הצום.
מנהגים נוספים
ישיבה על הארץ - מחצות היום נהגו להקל לשבת על כיסא. עד חצות היום, מותר לשבת על שרפרף נמוך או מדרגה נמוכה או על הרצפה. באוטובוס עדיף לעמוד, ואם חלשים מותר לשבת.
לימוד תורה - אין לומדים תורה, משום שנאמר "פקודי ד' משמחי לב", חוץ מדברים השייכים לאבילות היום וגם הם לא בעיון (גם דף יומי אסור). מי שמתעוררות לו שאלות באמונה, רשאי ללמוד ספרים העוסקים בבירורי אמונה, מדין 'אנכי ד' אלקיך', החל גם בצום.
מלאכה - אין לעבוד בתשעה באב, והעובד בו לא רואה ברכה מכך. מחצות היום נהגו להקל ולעבוד אם יש צורך גדול.
שבת. בשבת, שהיא תאריך תשעה באב המקורי השנה, אפשר ללמוד תורה כרגיל (אף אחר חצות היום). מותר לשיר שירי קודש בארוחות כרגיל. יחסי אישות מותרים לעדות הספרדים, ואסורים לעדות האשכנזים (אלא אם ליל הטבילה בערב שבת).
לפני מוסף האשכנזים אומרים "אב הרחמים" כרגיל. תפילת מנחה ללא "צדקתך". מותר לשטוף את הפה לפני השקיעה ואין בכך הכנה משבת לחול, אולם אין לקחת כדור "קל צום" בשבת משום הכנה משבת לחול.
סעודה שלישית אוכלים כרגיל (כולל בשר ויין אם רוצים). התענית מתחילה בשקיעה. כחצי שעה לאחר השקיעה, אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול', חולצים נעלי עור ומחליפים את בגדי השבת המהודרים לבגדי חול.
ערבית. אשכנז - מסירים הפרוכת מארון הקודש, ומתפללים בקול נמוך. שמונה עשרה, "אתה חוננתנו", קדיש תתקבל. מדליקים נרות רק כפי הנחוץ לקריאה, ומברכים "בורא מאורי האש". יושבים על הארץ וקוראים איכה בקול נמוך ובניגון המקובל. אומרים קינות, ואתה קדוש, עלינו לשבח.
ספרדים - מסירים הפרוכת, ויש שקוראים פרשת האזינו. עננו ו"אתה חוננתנו" בשמונה עשרה, ויהי נועם, מדליקים נר ומברכים "מאורי האש", איכה בלי ברכות, קינות, אתה קדוש, קדיש המיוחד, מכבים אורות ביה"כ ומכריזים לפני כמה שנים נחרב הבית, שיר למעלות, עלינו.
שחרית. נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו (וכן אחרי שירותים), ואחר שנגב ידו ויש בה רק לחלוחית, מעביר על עיניו. אין לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" (ויש מברכים). אין מניחים טלית ותפילין (יש מהספרדים שמניחים כרגיל), טלית קטן לובש בלי ברכה (ובברכת הטלית יכוון לפטור את הציצית). בתפילה אין אומרים פרשיות הקטורת והתמיד, אבל אומרים: "מזמור לתודה". ומנהג הספרדים כן לומר קרבנות.
בשמונה עשרה שחרית לא אומרים "נחם", והש"ץ אומר "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו". ספרדים אומרים "עננו" גם בלחש של יחיד בשחרית.
למנהג אשכנז אין הכהנים עולים לדוכן, ואין אומרים ברכנו. למנהג הספרדים כן נושאים כפיים.
אין אומרים "אבינו מלכנו" ו"תחנון". אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש (ספרדים אומרים מעט קינות) וקוראים בתורה לשלושה בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים", והשלישי מפטיר. חצי קדיש, מפטירים בניגון איכה: "אסוף אסיפם" עד "נאם ה'". בברכת הפטרה מסיים: "מגן דוד". מחזירים ספר התורה לארון הקודש, ואומרים קינות.
אחרי הקינות: מנהג אשכנז - "אשרי", "ואתה קדוש", אין אומרים "למנצח", מדלגים הפסוק "ואני זאת בריתי". קדיש שלם בלי תתקבל. עלינו, קדיש יתום, ואין אומרים שיר של יום ופיטום הקטורת.
ומנהג הספרדים - לאחר ההפטרה ממשיכים כרגיל עד סוף התפילה (אך אומרים "על נהרות בבל" במקום "תפילה לדוד") קדיש עם תתקבל, חולצים תפילין ואומרים קינות ואיכה, ולאחר מכן קדיש המיוחד (עתיד לאתחדתא).
הולכים ביום זה כנזופים, ואין שואלים בשלום כשפוגשים חבר. מי שאומר שלום בטעות - משיבים לו ברמיזה.
מנחה. מי שלא הניחו בשחרית - לובשים טלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם. בני אשכנז אומרים "שיר של יום" ושאר דברים שהחסירו בשחרית. "אשרי", חצי קדיש. מוציאים ס"ת, וקוראים לשלושה בפרשת "ויחל", והפטרת "דרשו ד'" כבתענית ציבור. חצי קדיש לפני תפילה בלחש. בשמונה עשרה אומר "נחם" בבונה ירושלים, ו"עננו" בשומע תפילה. הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רפאנו" בברכה מיוחדת, ו"נחם" בבונה ירושלים (אין משנים מהנוסח הרגיל, ויכוון במילים "שוממה ובזויה" על עיר דוד והר הבית. אם שכח לומר "נחם" במקומו, אומרו בלא חתימה ב"שומע תפילה" אחר "עננו" או קודם "ותחזינה", "ועל כולם" או "אלקי נצור", ואם לא אמר כלל אינו חוזר).
ברכת כהנים - כשמתפללים אחר פלג המנחה, אך במנחה גדולה לדעת רוב הפוסקים אין נשיאת כפיים (והרצי"ה נהג לשאת כפיים גם טרם פלג מנחה). אין אומרים "אבינו מלכנו".
ערבית. השנה שהצום דחוי, יש לקדש לבנה מייד לאחר מעריב ולא להבדיל ולאכול בבית הכנסת. על מנת שלא יגרם צער לנשים המחכות וצמות בבית עד הבדלה.
השנה הצום דחוי, ועל כן יש להקל להתיר רחיצה, תספורת וכיבוס כבר מצאת הצום, הן לאשכנזים הן לספרדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו