המגיפה מתפשטת - וייתכן שמאוחר מדי

הקורונה לימדה אותנו שיעור חשוב בצניעות. למדנו שקשה להתנבא ובטח שלא כדאי להכריז מוקדם מדי שניצחנו. לכן במקום להתנבא, אתרכז בתמונה שעולה מהנתונים נכון להיום, תוך הבנה שמה שיקרה בפועל תלוי במידה רבה בפעולות שנעשה ואולי אף יותר בפעולות שלא נעשה. הבנה טובה של תמונת המצב הנוכחית היא כמובן קריטית בהחלטות עלהצעדים הבאים.

מנתוני הימים האחרונים אפשר להגיע לשתי מסקנות הפוכות על מצבנו. מצד אחד, מספר הנדבקים יציב יחסית סביב 1500, וקצב ההכפלה של מספר הנדבקים כבר עלה משבוע לשבועיים. כלומר אין גידול מעריכי, בוודאי לא מהיר, ולכאורה אנחנו במגמת בלימה של התפשטות הנגיף.

הייתכן? שבלי שום שינוי, בלי תחקורים אפידימיולוגיים מקיפים, בלי הגדלת מספר הבדיקות, ובלי שעבר מספיק זמן כדי שנראה את ההשפעה של שורת ההגבלות האחרונות, התמזל מזלנו וההתפשטות נעצרת? קשה להאמין, אבל כבר אמרנו שכדאי להתמקד בנתונים ופחות בהסברים ואמונות.

וכאן אנחנו מגיעים לצד השני של הנתונים, אלו שמביאים למסקנה ההפוכה. מספר החולים הקשים. הוא הולך וגדל, בגידול מעריכי שכרגע מכפיל את עצמו כל 6 ימים. בשבועיים האחרונים נוספו כ-300 חולים קשים חדשים, ובקצב הנוכחי בשבועיים הקרובים יתווספו למעלה מ-1,000חולים קשים. התחזית להמשך קודרת עוד יותר. זה מזכיר את תרחיש האימה שעליו הזהירו אותנו בגל הראשון, זה שעלול לסכן אותנו בקריסת מערכת הבריאות בשבועות הקרובים.

איך מיישבים את הסתירה במסקנות ההפוכות הללו? קיים הסבר פשוט, שלצערי מצביע על המשך התפשטות הנגיף. כנראה שהגענו קרוב לסף מספר הנדבקים המירבי שניתן לאתר עם כ-25,000 בדיקות ביום. כאשר מתקרבים לסף, מספר הנדבקים שיאותרו כל יום אכן יראה יציבות. אלא שבפועל, המגיפהממשיכה להתפשט, מה שיתבטא בעליה בחולים הקשים, בדיוק כפי שקורה בימים אלה.

תחזית נוספת של תרחיש זה היא שאחוז החולים הקשים מבין הנדבקים צפוי לעלות, וגם תופעה זו החלה להתרחש. אם זו אכן המציאות, הרי שמספר הנדבקים בפועל כבר עומד היום על אלפים רבים, וצפוי אף לגדול. כמות נדבקים כזו לא ניתנת להכלה עם כמות הבדיקות שיש לנו. גם גוף תחקור יעיל של נדבקים, שממילא אין לנו, לא יכול לכסות כמות כזו של נדבקים. מאוחר מדי.

למה סף הנדבקים היומי שניתן לאתר נמוך כל-כך? ראשית, כי מרבית המגעים הקרובים עם חולה מאומת מסתיימים ללא הדבקה. על כן, מאז שהורחבה מדיניות הבדיקות לכלול בדיקות לאנשיםללא תסמיניםשהיו בקרבת חולה מאומת, כמו חבריו לכיתה של ילד שנדבק, הרי שלרובם תוצאת הבדיקה תהיה שלילית.

שנית, כי גם אם יעברו לבדוק רק אנשים עם תסמינים, רובם יצאו שליליים. זאת מכיוון שתסמיני הקורונה אינם ייחודיים לקורונה ומשותפים עם מחלות אחרות. כלומר, הסף נמוך כי קשה למצוא מדיניות בדיקות שבה אחוז הבדיקות החיוביות יהיה מעל 5-10%, מה שכרגע מאפשר לאתר כ-2000 נדבקים ביום. ואכן, אחוז הבדיקות החיוביות נשאר יחסית יציב לאחרונה על כ-5% וגם בגל הראשון הגיע רק ל-8% בשיאו.

ובכל זאת, קצת אופטימיות וכמה מילים על מה כן ניתן לעשות.שאלוני הקורונה שלנובאתר ממשיכים להצביע על עליה בשימוש במסכות ועליה בריחוק החברתי בכל הגילאים, וייתכן שהבלימה בנדבקים אמיתית ונובעת מכך. כמו כן, ההגדרה של מיהו חולה קשה הורחבה לאחרונה וייתכן שחלק מהעליה בחולים הקשים נובעת משינוי זה.

מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להימנע מסגר כללי? התשובה ברורה. צריך להגביל את אותן פעילויות שבהן קורות מרבית ההדבקות. הבעיה היא שהמידע הזה לא קיים, אבל כן ניתן להשיגו במהירות, באמצעות רעיון פשוט שניתן להתחיל ביישומו כבר מחר.

לכל מי שנשלח לבדיקה בגלל מגע עם חולה מאומת, קופות החולים צריכות לתעד את אופי המקום (בית כנסת, מסעדה, בריכה, חדר כושר, וכו) שבו התרחש המגע. בתוך כמה ימים אמור להצטבר מידע על כ-100,000 מגעים, מה שיאפשר לקבל נתונים רבים על מוקדי הסיכון, ועל אחוז המגעים בכל פעילות שמסתיימים בהדבקה.

הרווח בידע הזה הינו כפול. הוא יאפשר להגביל רק את אותן פעילויות שגורמות להדבקה ובכך להקטין את ההתפשטות ואת הצורך בסגר כללי. נוכל גם לתעדף טוב יותר מגעים שבגינם כדאי לשלוח אנשים לבדיקה ולבידוד. הרכבת אמנם יצאה, אבל היעד אליו נגיע עדיין תלוי ברובו בנו.

הכותב הינו מדען במכון ויצמן למדע