הזנחת קורבנות הקורונה: לא סופרים את המתים

ניתן היה לשער שמרבית דוברי בתי החולים הציבוריים בארץ היו ניאותים לסייע לעיתונאי שמבקש בסך הכל לראיין משפחות שיקיריהן מתו באחרונה מהקורונה. אלא שהניסיון שלי אתמול עם כמה דוברים ודוברות של בתי חולים היה עגום, כשחלק מהדוברים אמרו שיש להם בכלל קשר רק עם משפחות מהגל הראשון של הקורונה, אחרים ממש השתוממו בכלל על עצם הבקשה, וחלק התחמקו בדרך אחרת או התפוגגו ולא השיבו.

אולם לא מדובר כלל בסוגיה הקשורה לדוברים של בתי חולים, אלא בבעיה עמוקה הרבה יותר הרווחת וניכרת כעת במשרד הבריאות, בבתי החולים, בקופות החולים ובתקשורת עצמה כלפי המתים בגל השני של הקורונה. בניגוד גמור לגל הראשון, בתי חולים ממעטים מאוד לדווח לתקשורת על המתים מהקורונה, משרד הבריאות עצמו מצניע בדיווחים שלו את מספרי המתים, ראשי משרד הבריאות ממעטים מאוד, אם בכלל, להתייחס למתים בהודעות ובראיונות, ואילו התקשורת עצמה, כולל החתום מעלה, מדווחת באופן מינורי מאוד על מספרי המתים וכמעט לא מדווחת על סיפור חייהם ועל מותם של קורבנות הקורונה, כפי שהיה ראוי ונכון לעשות.

וכל זאת אף שהנתונים מראים כי בחודש האחרון מתים מקורונה בכל יום בין 4 ל-14, ורק ביולי נוספו 179 מתים למניין של כבר כמעט 500 מתים מאז תחילת המגפה. וכל זאת על רקע המחקר של האוניברסיטה העברית שפורסם אתמול, שהראה כי אמנם יש בשורה חיובית מאוד בסימני ההאטה ובבלימה של גל הקורונה השני, אבל גם תחזית קודרת, שלפיה עלולים למות בחודש הקרוב עוד כ-200 חולי קורונה בישראל.

את הביטוי הקיצוני והמוחשי ביותר של ההתעלמות הציבורית מהחולים שמתים מקורונה ניתן היה לראות במסיבת העיתונאים ביום שלישי השבוע, כשכתב חדשות ערוץ 20, הלל ביטון רוזן, העז ושאל את פרופ' רוני גמזו, ממונה הקורונה החדש: "יש תחושה שמשהו מרכזי נעדר במצגת שלך במסיבת העיתונאים והוא השיח על הנפטרים, כאשר רק מהבוקר נפטרו 8 חולים, והשיח בישראל, מדינת העם היהודי, הוא איך אנחנו מחזירים כמה שיותר מהר הופעות ומסעדות, וכל השיח על אובדן חיי אדם נעדר. יכול להיות שאנחנו מאבדים כאן משהו?"

פרופ' גמזו השיב: "אני חושב הפוך, אנחנו מדברים המון על נדבקים, סופרים חולים ושוכחים לספור את ההשפעות של כל זה על החברה והכלכלה. אני רוצה את זה יותר בפרונט". גמזו צודק כמובן שבתפקיד החדש שלו ניהול נכון יותר של המאבק בקורונה נועד לצמצם את הפגיעה הכלכלית והחברתית הקשה כל כך, אבל היה אסור לו בשום אופן לתת תחושה כאילו יש לו או למשרד הבריאות ניכור כלפי המתים מהקורונה, והתחושה הזו עלתה באופן קשה מהתשובה שלו.

עוד בנושא:

• פרופ' גמזו: "לא יהיו הגבלות ללא היגיון - אך יש צורך בחוזה חדש עם הציבור"

• גמזו התחמק מהשאלות הקשות

• מודל "הרמזור" של גמזו: הסמכויות יועברו לרשויות

זו לא רק בעיה מוסרית וערכית קשה מאוד וניכור ציבורי ותקשורתי שהולך ומתעצם כלפי החולים הקשים והמתים מקורונה, אלא שמדובר גם בעיוורון קשה בקשר לאחד הבסיסים המרכזיים של כל משבר מגפת הקורונה, שמבוסס על החשש מפני התפשטות הרסנית של נגיף שאין לו עוד כל תרופה וכל חיסון, ושגרם כבר למותם של עשרות אלפים בכמה מדינות ולקריסת בתי החולים.

המטרה של ההגבלות והסגרים היא לצמצם את התפשטות המגפה, את העלייה במספרי החולים הקשים והמתים. אם אנחנו מפסיקים לספור ולראות את החולים הקשים והמתים, ואם השיח הציבורי וראשי משרד הבריאות מתנכרים להם - לא רק שמדובר בחטא מוסרי בלתי נסלח, אלא גם לא פחות חמור מכך - מדובר בפגיעה קשה בעצם המאבק במגפה ובסיכויים להצליח להדביר אותה.