במודע ובמפגין, הממשלה מסירה את ההגנה האחרונה מהילדים ומכלל הציבור

כדי לראות כמה מדיניות הממשלה הנוכחית - שמשמעותה הדבקה המונית של כולם - היא מסוכנת, לא מוסרית, חסרת אחריות ועלולה להיות קטלנית, די אם נביט במדינה כמו ניו זילנד, שבה חיים כחמישה מיליון אזרחים ומתו בה מתחילת המגיפה 52 חולי קורונה, שהם 92 נפטרים ביחס לישראל, בעוד בישראל עם תשעה מיליון אזרחים מתו כבר 8,350 ישראלים, קורבנות המגיפה.

נתונים אלה, המדברים בעד עצמם, מראים עד כמה הגבלות הקורונה היו יכולות למנוע את מותם של חלק מאלפי ישראלים, ועד כמה המדיניות של הממשלה הנוכחית, שמבחינתה שתהיה הדבקה המונית במבוגרים וילדים והעיקר שלא יהיו שום הגבלות ובידודים, היא מסוכנת ממש לעצם החיים והקיום שלכם ושל ילדיכם.

על פי נתוני משרד הבריאות, לפחות חצי מיליון ילדים ובני נוער אומתו עד עתה לקורונה, ואחד מכל 200 ילדים מאומתים גם אושפז. בסך הכל אושפזו מתחילת המגיפה כ-2,500 ילדים, מתוכם כ-150 עם תסמונות קשות שנגרמו מהקורונה, וכ-5% מהילדים המאומתים סבלו מתסמינים קשים ומתמשכים למשך יותר מחצי שנה, כולל בעיות גופניות ונפשיות לא קלות. על פי הנתונים מארה"ב ומבריטניה, הקורונה עלולה להיות מסוכנת ואפילו קטלנית לילדים במספרים מספיק גבוהים, כך שנרצה ואף נהיה מחויבים לעשות הכל כדי להגן עליהם.

ואולם הממשלה הנוכחית - בשיא גל התחלואה מאז תחילת המגיפה, הכולל כבר לא רחוק מ-100 אלף מאומתים חדשים ביום, מאות חולים קשה ועומסים מסכני חיים בפינוי חולים - בוחרת במודע ובמפגין להסיר את כל ההגנות על הילדים ועל כלל הציבור, כשהיא נענית לדרישות חסרות האחריות של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, שמאז תחילת המגיפה, במסווה של ביקורתיות ודאגה מזויפת לשלום הציבור, פוגעת בצורה קשה בהגנה הבריאותית של ישראל ובמבצע החיסונים נגד קורונה.

בגל הרביעי של המגיפה, ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הבריאות ניצן הורוביץ היו מוכנים לעשות הכל ולשלם כל מחיר, והעיקר שלא יהיה סגר או אפילו הגבלות מתונות הרבה יותר, והתוצאה הייתה מותם של עוד יותר מ-1,800 ישראלים מקורונה. כחטא על פשע, הם עוד מגדירים את הגל הרביעי כ"ניצחון". ואילו עכשיו, בגל הנוכחי, מוכנים בנט, הורוביץ ורוב שרי הממשלה להילחם בבידודים, ויהיה המחיר בדם ודמים אשר יהיה.

מעמידים את הילדים בסכנה

בזמן שיא של מגיפה אסור לקצר את הבידודים - לא בקרב התלמידים ולא בקרב המבוגרים - ואת ההקלות יש לקבוע רק כשיש דעיכה של המגיפה, וגם אז רק באופן מדורג, זהיר, לא מהיר, מסוכן וזחוח, כפי שקרה כאן כמעט אחרי כל גל מאז תחילת המגיפה הארורה.

לממשלה היה זמן לא מועט להתכונן לגל הנוכחי של וריאנט האומיקרון לפני שהגיע לישראל, על ידי הקמת הרבה יותר מתחמי בדיקות המוניות, באמצעות ארבע קופות החולים שלהן הפריסה הנרחבת ביותר של שירותי בריאות בישראל. כמו כן, הייתה צריכה הממשלה לקדם את החיסונים באופן נרחב הרבה יותר, כולל בכל בתי הספר, תוך התגברות על המחסומים הבלתי נסלחים לכך שהציבה שרת החינוך, על ידי הכנת מערכת החינוך ללמידה מרחוק רצינית ואפקטיבית בשעת הצורך, ועל ידי הכנה של בתי החולים לטיפול בחולים קשה ובמונשמים.

האינטרס הציבורי והרפואי היה צריך להיות כבר מזמן הטלת הגבלות התקהלות כדי למתן את ההתפרצות, וחזרה ללמידה ועבודה מרחוק כדי למתן את הפגיעה במשק, אבל למרבה הצער - אין ולא היה לבנט הכוח הפוליטי בתוך הממשלה שלו לעשות זאת. יש הנהלה חלשה במיוחד ואובדת עצות במשרד הבריאות, ויש משרד אוצר ושר אוצר שמצליחים בינתיים כמעט לא לשלם ולו שקל אחד למאות אלפי נפגעי הגבלות הקורונה. ולעומת זאת, הממשלה כן מצליחה להעמיד את כולנו בסכנה, ועכשיו גם את ילדינו.