מבעד למיגון: הנשים שיילדו בצל הקורונה

"מקצוע המיילדות - שליחות שמובילה לרגע אלוהי של נס"

דנה עתיר-פישר | ביה"ח מאיר, כפר סבא

דנה עתיר-פישר (46), נשואה ואם לשלושה שעובדת במרכז הרפואי מאיר, היא מיילדת זה 11 שנה וסגנית מנהלת הסיעוד בחדר הלידה במרכז הרפואי מאיר. לפני כן היתה אחות ניתוחי לב וחזה במשך כעשור.

"מקצוע המיילדות הוא שליחות שמובילה לרגע אלוהי של נס. זו זכות ללוות נשים ברגעים האלו, ולדייק ביחד איתן את מה שהן צריכות ורוצות. המקצוע שלנו משלב אחריות גדולה לצד רגש והרבה אדרנלין וזה חלק בלתי נפרד מהקסם", משתפת עתיר-פישר.

"בתחילת המגיפה שררה תחושה גדולה של אי-ודאות. זו היתה הפעם הראשונה שבה הצוות לא היה רק במקום המטפל אלא גם בעין הסערה בעצמו.

"היה לי ברור מהרגע הראשון שאני שם כדי להעניק ליולדות שלנו את התחושה הכי בטוחה וטובה. מצד אחד התעטפתי בכל שכבות המיגון ומהצד השני הסרתי מעלי את כל הפחדים כדי להצליח לתת את הטיפול הכי קרוב - כי אין קרבה גדולה יותר מלידה של חיים חדשים". 

"נקודת האור שלי"

אחת היולדות שפגשה בתקופה הזו היתה אוריאן גראד-לייב, אחות בעצמה, שהיתה חיובית לקורונה וגם סבלה מסימפטומים של המחלה. "דנה היתה נקודת האור שלי בחושך. המחשבות והחולי השתלטו עלי ולרגע שכחתי שאני מגיעה ללדת. למרות כל המיגון דנה הצליחה לעזור לי להתנתק, לא עזבה אותי לרגע והרגיעה אותי בקולה ובמקצועיותה - וזו אפילו הייתה חוויה מתקנת ללידה הראשונה שלי", משתפת האם הטרייה בהתרגשות. עתיר-פישר הוסיפה כי "זה היה רגע מרגש במיוחד בעבור שתינו".

"זו היתה שנה מאתגרת במיוחד. אנחנו עם הפנים קדימה, מייחלות שהמגיפה אכן מאחורינו, ומתחילות להתחדש עם לידות מים ופרויקטים נוספים - שחיכו גם הם בסבלנות שנה שלמה לצאת לאוויר העולם", מסכמת עתיר-פישר.

"חשוב לי להתחבר ליולדת, זה נותן לה ביטחון"

הילה ארליך | ביה"ח שיבא, רמת גן

הילה ארליך, מיילדת במרכז הרפואי שיבא זה 11 שנה ואמא לשניים, אמרה שעבורה הנוכחות בחדר הלידה "זה זמן קדוש".

לדברי ארליך, "יש רגעים מרגשים של חסד ונוכחות חיה שאין בשום מקום אחר. עולמי עוצר מלכת קצת כשאני בעבודה, סוג של חופש. אני מרגישה שזו זכות גדולה להיות חלק מהרגעים האישיים המשמעותיים של היולדת ושל משפחתה. אני נהנית לצלול לאינטימיות שנוצרת בחדר, האינטראקציה האנושית מרתקת אותי. חשוב לי לזכור את שמות המלווים, יש בי סקרנות אמיתית מאיפה הם הגיעו. אני מאמינה מאוד שחלק גדול ממה שהאישה זקוקה לו בלידה זה ביטחון. ביטחון להרגיש כל מה שהלידה מביאה עימה, והיא מביאה חתיכת סערה. יש בי יכולת להכיל כאב ולתמוך במצבי לחץ ופחד, ואני ממשיכה ללמוד מכל אישה". למרות המיגון בתקופת הקורונה, אימצה ארליך הרגל לשבירת הקרח: "בכל לידה חשוב לי להתחבר ליולדת, ובמיוחד בתקופת הקורונה עם כל המסיכות והמיגונים, היה לי מנהג קבוע שבכל תחילת לידה אני מורידה לשנייה את המסיכה ומכירה את היולדת. הרגשתי שככה היא יותר התחברה וזה נתן לה יותר ביטחון".

"הניתוח עבר בהצלחה"

סיפור אחד נשאר חקוק בזיכרונה: "באחת המשמרות פגשתי יולדת מאוד חרדה מניתוח, שוחחתי איתה על מנת להבין מה יכול לסייע לה. היא הביעה חשש לשמוע את הצוות הרפואי ברקע במהלך הניתוח. חיפשתי מה יאפשר לה להיכנס לניתוח יותר ברוגע ובנינוחות, ומתוך השיחה איתה עלה רעיון שהצלחנו ליישם - דאגתי לה לאוזניות, שתוכל להקשיב למוזיקה, תוך כדי קשר עין ומגע איתי לאורך הניתוח, שעבר בהצלחה ועם חוויה מעצימה".

"רק הכרנו, אבל מרגע זה אני ואת קצת כמו משפחה"

גילה זרביב | ביה"ח הדסה עין כרם, ירושלים

גילה זרביב, מיילדת ותיקה בחדר הלידה בהדסה עין כרם, היתה למיילדת הראשונה בארץ שיילדה חולת קורונה, אי שם במארס-אפריל 2020.

לדברי זרביב, "במשך ימים ארוכים, בדיוק לפני שנה, צוות חדרי הלידה בהדסה התכונן לקראת לידה תחת מגבלות קורונה. כשבתי חולים אחרים חששו, אנחנו רצנו אל הקרב, פתחנו זרועות כדי לקבל כל יולדת הזקוקה לנו, ואמרנו - נתמודד כדי לתת למענה. דבר אחד היה ברור והנחה אותנו בחדרי הלידה בהדסה, והוא זה שבנה את הפרוטוקול: לקיים את השבועה שכל אחת מאיתנו מחויבת לה: לתמוך, לגעת, להיות שם ולא לעזוב, להיות המיילדת של אותה אישה".

"יש להעצים את המאורע"

זרביב הוסיפה: "לאורך כל השנים שבהן אני עוסקת במיילדות הרגשתי שזו זכות אמיתית, ובשנה האחרונה - זה התעצם. למדנו שלידה בקורונה לא צריכה להיות חוויה שלילית או אפלה. אדרבה, דווקא שם - יש להעצים ולהאדיר את המאורע שהסתיים בחיים חדשים שבאו לעולם. למדנו שבלידה בתקופת הקורונה מבינים את המשמעות של להיות שם עבור אדם אחר. זה הצורך להיות מכוסה מכף רגל ועד ראש, עם מסיכה החותכת את האף והלחיים ומקשה על הנשימה, מגן שמכסה את כל הפנים, וחלוק שעוטף אותך מכף רגל ועד ראש. זו היכולת לאחוז בפניה, בכפות הידיים, לתמוך בגבה הדואב, ולומר בקול רם כדי שהיא תשמע היטב מבעד למסיכות: 'אני כאן, לא אעזוב אותך. אני יודעת שרק הכרנו ומעולם לא נפגשנו לפני כן, אבל מרגע זה אתם משפחה, וגם אנחנו - אני ואת, גם אנחנו קצת כמו משפחה", סיכמה.