מאבק המתמחים הוא תסמין לבעיות הקשות באמת - שמוסתרות בקשר של שתיקה

כל מי שמכירים מקרוב את בתי החולים בישראל בשעות התורנות של המתמחים, כלומר מ־16:00 ועד 07:00 למחרת ובכל סוף שבוע, יודעים כי מדובר בזמנים מסוכנים ושבריריים יותר לקבלת טיפול רפואי.

בשעות אלה, שהן למעשה רוב שעות היממה, הרופאים המומחים כבר יצאו מבית החולים - ועל המטופלים מופקדים רופאים מתמחים, כולל רופאים בתחילת ההתמחות. הם אלה שאמורים לבדם לבדוק, לאבחן, לטפל ולעיתים גם לנתח את החולים, חלקם במצבים קריטיים ובסכנת חיים מיידית.

נכון שלצד המתמחים יש במיעוט מהמחלקות רופאים מומחים גם בשעות הלילה, ונכון גם שיש מערך קבוע של רופאים בכירים בכוננות - ועל כך הם מקבלים תוספת תשלום. לעיתים הם מוזעקים מבתיהם ליישם את ניסיונם ומומחיותם הוותיקה לטפל בחולים במצב קשה, אלא שלעיתים לרופא המתמחה "לא נעים" להעיר ולהזעיק את הרופא הבכיר - ובכך לחשוף את עצמו כלא מיומן מספיק. היו אף מקרים לא מעטים שבהם הרופא הבכיר סירב להגיע או התעכב מאוד בהתייצבות לטיפול.

שיטת עבודה זו, הנהוגה מאז ומתמיד בכל בתי החולים בישראל וברבים מבתי החולים בעולם, כבר גרמה לקורבנות בין החולים. הם טופלו או נותחו על ידי רופאים מתמחים, שהיו מסורים מאוד, אבל לא היה להם מספיק ניסיון קודם או זמן וסבלנות לטפל בחולים קשה. בשורה ארוכה של חקירות פנימיות במשרד הבריאות ובפסקי דין בבתי המשפט, עלתה כבר הבעיה המערכתית הקשה הזו שוב ושוב, אבל עד היום עשה משרד הבריאות מעט מאוד כדי לפתור או לצמצם אותה. הניסיונות החלקיים מאוד לטפל בבעיה היו בעיקר במחלקות היולדות ובחדרי המיון.

חושבים בקטן

השיטה הזו פועלת גרוע מאוד, ומביאה לפגיעה קשה ומתמשכת בחיי המטופלים ובסיכויי ההחלמה וההישרדות של אלפי ישראלים. במקביל, היא מביאה לשחיקה קשה של הרופאים המתמחים, שעובדים בתורנויות רצופות וארוכות, בעוד כל הזמן חיי אדם מופקדים בידיהם, והרי ידוע (לומדים זאת כל הרופאים והמנהלים של בתי החולים ומשרד הבריאות) איך מחסור בשינה גורם לפגיעה נפשית וגופנית קשה. הוא מביא לחוסר ריכוז ולטעויות בפעולות שעושה האדם שלא ישן, ובמקרה הזה: הרופא המטפל, המנתח, המיילד או המצנתר.

מכאן, ששעות התורנות הארוכות מדי של המתמחים, והרופאים בכלל, הן רק אחת הבעיות בדרך שבה פועלים בתי החולים בישראל. כדאי מאוד לשים לב שכל הצדדים במאבק - המתמחים בארגון מרשם, משרדי הבריאות והכלכלה וכן ההסתדרות הרפואית - לא מדברים בכלל על רפורמה בדרך עבודת בתי החולים, ועל הצורך בכך שרופאים בכירים יהיו זמינים בבתי החולים 24 שעות ביממה, בכפוף לתוספות שכר ייחודיות ובמשמרות מיוחדות.

המאבק הוכרע

לא בכדי הם לא מדברים על זה - כי למעשה אף אחד לא רוצה רפורמה כזו. לא המתמחים, שבעוד שנים ספורות יהפכו למומחים, לא המומחים ולא המנהלים הבכירים. הסיבה: משמעות הדבר תהיה שינוי דרמטי בדרך עבודתם בבתי החולים.

המאבק של הרופאים המתמחים לקיצור התורנויות כבר הוכרע למעשה. השר הורוביץ הפך השבוע לראשון בתולדות משרד הבריאות שקבע והוביל באומץ את הרפורמה שתביא, בהדרגה, לקיצור תורנויות הרופאים בישראל, עד 2026. מנגד, הרופאים המתמחים החברים בארגון טוענים שהורוביץ הפר את ההבטחות שנתן להם, ושלחו אתמול מכתב התפטרות קולקטיבי לשר הבריאות, בצעד שהוא יותר אקט סימבולי והצהרתי.

ואולם - כל הצדדים, גם הרופאים המתמחים, לוחמניים ככל שיהיו, וגם משרד הבריאות, לא מתכוונים לבצע רפורמה חיונית בעבודת בתי החולים בישראל, שתציל אלפי ישראלים ותבטיח טיפול טוב ובטוח יותר. כולם, במכוון, מדברים רק על אורך התורנויות ועל רופאים זוטרים, טרוטי עיניים ומותשים, שמערכת הבריאות מתעלמת במשך שנים מהמצוקה שלהם - שהיא גם המצוקה הקשה של כולנו. אך זוהי רק אחת הבעיות באופן שבו אנחנו, הישראלים, מקבלים טיפול רפואי בבתי החולים.