מבלים עוטים מסכות | צילום: ארכיון, יהושע-יוסף. למצולמים אין קשר לתוכן הכתבה

הגיע הזמן להגדיר מהם "חיים בצל הקורונה"

כולי תקווה שנראה את השפעת הנתונים המעודדים בקרוב • אבל לצערי גם בתרחיש האופטימי, הצפי המדעי הוא שגלי תחלואה נוספים צפויים לנו ויש להגיב אליהם כראוי ומבעוד מועד

כבר שנים שאני מלמדת אפידמיולוגיה ועדיין לא נתקלתי בכיתה שבה, כשאני מצהירה שעישון הוא גורם הסיכון העיקרי להתפתחות סרטן ריאות (הסיכון של מעשן למות מסרטן ריאות גבוה פי שבעה לעומת מי שלא עישן מימיו), לא קמה הסטודנטית שמספרת על קרוב משפחה שנפטר מסרטן ריאות אף שלא עישן מעולם. גם במדינה ללא מעשנים יהיו חולי סרטן ריאות. למעשה, במדינה כזאת לכל החולים לא תהיה היסטוריה של עישון בעברם, אבל סך הכל יהיו בה הרבה פחות חולים.

מחלות הסרטן הקשות מלוות אותנו ומכאיבות לנו, אנחנו חיים לצידן - אין לנו ברירה אבל אנחנו מנסים להבין אותן, למנוע, לגלות מוקדם ולטפל. הכי פחות משתלם להגיע לטיפול, זה כרוך בסבל החולי, בכאב המוות ובעלויות גבוהות. הכי משתלם למנוע. זו רוב האפידמיולוגיה על רגל אחת.

החיסון הוא אסטרטגיית המניעה היעילה ביותר שבידינו, אבל אפילו היא לא מהווה פתרון קסם. במציאות שבה 10% מהכלכלות בעולם קיבלו 75% מהחיסונים ורוב האוכלוסיות עדיין אינן מחוסנות, נפערים קרעים בקו ההגנה של מערך החיסונים. מצוינים ככל שיהיו, לכפר הגלובלי יש גם חסרונות. בדיוק כמו שמעשן מעלה את הסיכון האישי שלו (ושל משפחתו שסופגת עישון פסיבי) לחלות בסרטן ריאה, אדם מחוסן מוריד את סיכוייו לחלות, להדביק את משפחתו וחבריו ולמות מקורונה. אבל במדינה שבה רוב הציבור מחוסן, רוב הנדבקים יהיו גם הם מחוסנים. עובדה זו מגבירה את הצורך בחיסון, לא מורידה אותו, זה סך הכל עניין מתמטי.

ואם במתמטיקה אנו עוסקים, לתו הירוק היו שתי מטרות, האחת אפידמיולוגית - המחוסנים אכן בסיכון נמוך יותר להידבק ולהדביק ועל כן ניתן לאפשר להם חופש התקהלות רב יותר. המטרה השנייה תפעולית - התו הירוק מעודד התחסנות. אבל במצב שבו נסיעות לחו"ל, גם של מחוסנים, גורמות ליבוא נרחב של זני נגיף חדשים ומסוכנים לישראל, לתו הירוק מחיר גבוה מדי. גם בתחלואה מפושטת, של יותר מ־7,000 מאומתים חדשים ליום, התו הירוק אינו יעיל יותר למניעת המשך התפשטות המחלה ונדרשת הגבלת התקהלויות לכלל הציבור. כן, גם הרעיון הזה צריך להיות בהלימה למצב האפידמיולוגי.

חגורות הבטיחות הוכחו מעל לכל ספק במניעת פציעה חמורה ומוות מתאונות דרכים, ולכן, למרות חופש הבחירה האישי, הוחלט במדינת ישראל, כמו במדינות רבות אחרות, על חובת השימוש בהן. למרות יעילותן וחשיבותן אף אחד לא חושב שאסטרטגיה זו יכולה להחליף את שיפור תשתיות הכבישים או את אחריותו של הנהג לנהיגה בטוחה. לא עולה על הדעת שאם אדם חגור מותר לו לנהוג כשהוא עייף או שיכור או שהוא יכול לנסוע הפוך בניגוד לתנועת שאר הרכבים.

מחלקת קורונה בביה"ח זיו בצפת,

הצורך במסיכות ובהגבלת התקהלות אינו עומד בסתירה לחשיבות החיסונים, הוא רק מצביע על כך שעברנו שלב, שיש צורך בהוספת כלי הגנה למערך, או במשל תאונות הדרכים, שזהו הזמן להוספת רמזורים ומעברי חציה, לסלילת כביש חדש אחד או שניים ולהוספת קורסים לנהיגה מונעת ומצלמה נסתרת לאכיפת מהירות.

כבר שנה ותשעה חודשים שהמילים קורונה, פנדמיה ואפידמיולוגיה שגורות בפינו והמספרים ממשיכים להלום בנו. בעיצומו של הגל הרביעי ועם המאומת המיליון, כשברור שהקורונה כאן כדי להישאר, לפחות לזמן משמעותי, צריך להגדיר מה המשמעות של "חיים בצל הקורונה", להסתכל על כלל הנתונים, להפיק לקחים, להפסיק לחזור על טעויות ולקבל החלטות בגישה מניעתית.

מוסכם על כל הציבור בישראל ששגרת הלימודים בבתי הספר חיונית לרווחתם של הילדים בכל הגילים, ולכן שמירת מוסדות חינוך פתוחים נמצאת בסדר עדיפות גבוה. הסכמה זו נמצאת בסתירה מוחלטת לכך שכעשרה ימים לפני שנת הלימודים עדיין אין מתווה לימודים מוסכם, וקרוב לוודאי ששוב ההורים יקבלו את ההנחיות בבוקר 1 בספטמבר. יתרה מזאת, מתווה החינוך המסתמן אינו תואם בשום אופן את המציאות הישראלית, לא מבחינה אפידמיולוגית ולא מבחינה מעשית. אני עדיין סבורה שצמצום המגעים בין התלמידים על ידי הקטנת כיתות, הפסקות מדורגות ומקומות ישיבה קבועים בהסעות תלמידים באוטובוסים מאווררים נדרשים להבטחת מערכת חינוך פתוחה.

יתרה מזאת, התארגנות כזאת תהיה הזדמנות היסטורית לשינוי מהחשובים והנדרשים ביותר במערכת החינוך הישראלית. בכל מקרה, אין לי ספק שבדיקות בלבד לא ייתנו מענה אפידמיולוגי מספק למניעת ההדבקה, וברור לי שמבחינה לוגיסטית איננו ערוכים להיקפי הביצוע הנדרשים. הגיעה העת ללמוד מהניסיון לגבי יכולות הלוגיסטיקה שלנו בנושאים השונים.

הנתונים בנוגע להשפעת החיסון השלישי מעודדים, וכולי תקווה שנראה את השפעתם בקרוב. אבל לצערי גם בתרחיש האופטימי, אלא אם כן נסתמך על המזל הטוב (וזו אינה תוכנית עבודה), הצפי המדעי הוא שגלי תחלואה נוספים צפויים, ויש להגיב אליהם מבעוד מועד, באסטרטגיה כוללת ובגיבוש הנחיות פשוטות וברורות. יש לבחור מארגז הכלים את אותן פעולות שייתנו את הרווח האפידמיולוגי המרבי, תוך פגיעה מינימלית בכלכלה וברווחה האישית והחברתית. ההתמודדות עם נגיף הקורונה היא מרתון ללא קו סיום מוגדר, ואנחנו כבר צמאים ועייפים. אבל לצערי, המאומת המיליון לא יהיה האחרון, יש להתכונן לבאות ועדיין לא מאוחר לשפר.

הכותבת כיהנה כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...