שלשום זו היתה ד"ר שרון אלרעי־פרייס, אתמול פרופ' גילי רגב־יוחאי, ולפני כן אלו היו שורה של מומחים במחלות זיהומיות או בכירי משרד הבריאות, ואפילו כתבים. המשותף לכולם - הם ספגו קללות, נאצות ואיומים על רקע תמיכתם בחיסונים, במדע או בצעדים לבלימת תחלואה. ברשתות ובהודעות פרטיות קוראים להם רוצחים בחלוקים לבנים או שופרות, ומאחלים להם למות בייסורים.
האלימות מרימה את ראשה המכוער בכל פעם שמתקרבת הכרעה מקצועית קשה. כך, למשל, כאשר חיסון מתבגרים עמד על הפרק, התפרצו מפגינים לכנס מומחים למחלות זיהומיות תוך זעקה שהילדים הם שפני ניסיונות.
בכירים בצוות לטיפול במגיפות ספגו אז איומים, ובהם פרופ' גליה רהב וד"ר טל ברוש, ואפילו מנכ"ל משרד הבריאות דאז פרופ' חזי לוי, שכונה בכינויי גנאי.
עכשיו, כאשר מספר החולים קשה מחייב הגבלות נוספות ומבצע החיסונים במנה שלישית מתרחב שוב, מתגברות השנאה וההסתה.
הפעם כלפי פרופ' גילי רגב־יוחאי, שמובילה זה כשנה וחצי מחקרים רבים בתחום הטיפול והחיסון נגד קורונה, וכלפי ד"ר שרון אלרעי־פרייס, שבמשך כמעט שנה מקדישה את ימיה ולילותיה למלחמה בקורונה.
נראה שכאשר אין יכולת להתווכח עם טיעון מדעי או עם המלצות מבוססות מקצועית, השיח מידרדר לאלימות.
כאשר בקבינט הקורונה השרים וגורמים אנונימיים מרשים לעצמם להשתלח אישית באנשי המקצוע של משרד הבריאות ולהפוך את הוויכוח לפרסונלי, דמם של אנשי הציבור הופך להיות מותר גם בפורומים נוספים.
טוב עשה שר הבריאות ניצן הורוביץ שנתן הפעם גיבוי מיידי לד"ר אלרעי־פרייס, וטוב עשתה פרופ' רגב־יוחאי שהלכה להגיש תלונה במשטרה וקיבלה גיבוי מהממונים עליה.
אנחנו חייבים להגן על הרופאות, החוקרות והמדעניות שלנו כדי שיוכלו להשמיע את האמת המקצועית שלהן. לא נרצה שהן יחששו לשתף בממצאים ובתובנות שלהן.
כמו כן, אנחנו חייבים לחזק את עובדי הציבור, כדי שיוכלו לעמוד על דעתם למול הפוליטיקאים בכל עת, בוודאי בזמן מגיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו