צעקני האופוזיציה שהפכו לשרים נרדמו בשמירה - ואפשרו לקורונה לחזור בגדול

לחיות בצד הקורונה, חוזרים ואומרים בממשלה. כמו איזו סיסמת פלאים שאמורה לשדר תחושה שהכל "מנוהל", כשבפועל מישהו החליט להוסיף למסכת הפנים אטמי אזניים, אטב על האף, רטייה לעיניים ולשעוט קדימה ללא מדיניות בזמן שהקורונה מתפשטת והולכת.

ואי מדיניות, בענייני קורונה, היא המשך וודאי של עליית התחלואה, כל שבוע. בשלושת השבועות האחרונים שלא נעשה בהם דבר למעט חגיגות "התו השמח", התחלואה הוכפלה פי שלושה. ולמען הסר ספר, בכל הפרמטרים. מאמתים חדשים, מאושפזים, חולים קשים ומונשמים.

נכון, בזמן הזה סיפרו לנו שאין עליה בחולים הקשים, אבל גם כאן, כמו בשאר גלי התחלואה, החולים הקשים נערמים בהפרש של מספר ימים, לעיתים שבועות. ומאותו הרגע קצב העלייה זהה. כך הגענו תוך שלושה שבועות מ-3,700 חולים פעילים ל-15,000; מכ-700 מאומתים חדשים ביום ל כ-2,000; ומ-40 חולים קשים למעל 160. אחוז המאומתים בבדיקות הוכפל, ומקדם ההדבקה הידוע בשם R נותר גבוה סביב 1.3. במילים פשוטות, המגפה מתפשטת.

ובאותו הזמן, במעין גרף מנוגד לעלייה בתחלואה, ניתן לראות את הירידה בשיעור המתחסנים. מכ- 10,000 ו-15,000 מתחסנים ביום ירדנו לאלפים בודדים, וגם לאחר מסיבת העיתונאים הדרמטית של בנט, התחסנו רק כ-4,000 איש ביום. זאת מתוך מעל למיליון איש שטרם התחסנו כלל. כלומר, אין כמעט מתחסנים חדשים. זאת האמת.

ואם נתוני התחלואה היום מדאיגים, ניתן להעריך די בוודאות, כי הדאגה תגדל, תוכפל בכל שבוע, וכשנגיע לספטמבר נהיה עם אלפי חולים חדשים ביום ומאות חולים קשים. ככה זה כשיש עליה מעריכית. אקספוננציאלית. עוד מושג שנעלם מהלקסיקון התקשורתי יחד עם המילה "מחדל".
אבל איכשהו, כותבי הספרים, נואמי הנאומים, דורשי הפיטורים, מעבירי מסרקי הכינים, משיתי ענישה פלילית על מפרי בידוד – כל אלו, החליטו לחיות "בצד" הקורונה ברגע שהגיעו לשולחן הממשלה. ולא לעשות דבר. כאילו שמדובר בבחירה שבין אפס או אחד: סגר או לא כלום. ובמשחק הזה, מאוד קל לבחור בלא כלום.

למה להביא חיסונים לפני שה-FDA אישר מנה שלישית? למה להטיל תו ירוק לפני שרואים עליה בחולים הקשים? למה להיערך לפתיחת שנת הלימודים במתכונת אחרת, אם עוד אין עשרות אלפי חולים? למה להטיל הגבלות בנתב"ג אם "רק" 10% מהחולים החדשים ביום נכנסים משם? כלומר, במקום להיערך מראש, לשורה של תרחישים וגם לחמור שבהם, פשוט מצדיקים את אי ההיערכות בהיצמדות להווה, כאילו שהוא סטאטי, בשעה שהוא כבר ללא ספק אקספוננציאלי.

ואם עד כאן צפינו במחדל אי העשייה, בכל הקשור לחיסונים ההתנהלות המעשית וההסברתית סביבם, הממשלה מספקת פעילות רבה. בזמן שכולם עסוקים שוב בדברי ההבל של שרת החינוך על החיסונים וההתחסנות בתי הספר, ראש המשלה בעצמו כבר השלים מספר התבטאויות בעייתיות שדיברו במפורש על ירידה ביעלות החיסונים מול זן דלתא. זאת בשעה שהמחקרים מראים שהחיסון של פייזר יעיל ב-88% מול דלתא לעומת 94% מול אלפא. הפרש קטן מאוד. עכשיו, אפשר להבין מדוע אנשים לא נוהרים להתחסן? ומה עתיד לקרות כשיוחלט על מתן חיסון שלישי?

יש שלל פעולות שניתן לעשות, אם היו רק מאזינים למומחים במקום לעשות להם שיימינג ציבורי. מחדל נתב"ג יכול היה להיפטר בחמישה ימים בידוד שהיו מופעלים על כל השבים, מכל מדינה, שבהם עושים שתי בדיקות בהפרש של ארבעה ימים. חיסונים רוכשים ומאחסנים, לפני שהמצב מדרדר וכל העולם שועט להשיגם. תו ירוק והגבלות התקהלות מטילים כשמתחילה התחלואה ולא כאשר אין אפקט להגבלה. והיד עוד נטויה.

בינתיים עטו מסכה, רוצו להתחסן ושמרו נפשכם. עד שהממשלה תפקח את עיניה, המצב יחמיר.