"כבר לא שואלים אם לעבור לישראל, אלא מתי": הרופאים שרוצים לעשות עלייה נפגשו בלונדון

הרחובות ליד המרכז הקהילתי היהודי בצפון לונדון היו חסומים על ידי ניידות משטרה. מאבטחים בכניסה וידאו בקפדנות את זהותם של הנכנסים שהגיעו כדי להתעניין בעלייה לישראל. בחוץ, מפגינים פרו־פלסטינים חילקו לבאים דפי מידע שבהם הומלץ לא להגיע לישראל.

יותר מ־130 רופאות ורופאים מבריטניה השתתפו בכנס לעידוד עלייה של רופאים באירוע MedEx בריטניה שהתקיים ב־25 באוקטובר, זו הפעם השנייה בלונדון, וחיבר ביניהם לבין משרדי הממשלה, בתי חולים וקופות חולים בישראל. המטרה: לענות על המחסור בכוח אדם רפואי במערכת הבריאות הישראלית ולסייע לרופאים שמעוניינים בכך לעלות ולהשתלב בישראל.

קבלת הפנים המאובטחת הגיעה בין היתר על רקע עלייה של כ־20% באירועים האנטישמיים במדינה, אבל בפנים האווירה היתה נינוחה ושמחה. לצד בלונים בצבעי כחול־לבן המתינו למתעניינים בעלייה לישראל אנשי מקצוע מטעם משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית, וגם עורכי דין שסייעו לתרגם מסמכים. בקומה התחתונה היו דוכנים של בתי חולים, בהם איכילוב, הדסה, פוריה, אלי"ן ולניאדו, ושל כל קופות החולים. הרופאים והרופאות קיבלו מידע ממשי על אפשרויות התעסוקה שלהם. בכיתה אחרת התקיים מבחן בעברית עבור רופאים עולים.

"תמיד חשבנו על זה"

כנס MedEx הוא חלק מתוכנית לאומית רחבה לחיזוק מערכת הבריאות ביוזמת משרדי העלייה והקליטה, הבריאות, הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, וארגון "נפש בנפש", ובשיתוף הסוכנות היהודית.

מאז השקת התוכנית לפני כשנתיים התקיימו כנסים דומים בצרפת, ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, ארגנטינה ועוד, וכבר עלו לארץ יותר מ־1,300 רופאים, מתוכם קרוב ל־30 רופאים מבריטניה. מדובר ביותר ממחצית מהיעד שנקבע לתוכנית העומדת על עלייה של 2,000 רופאים תוך חמש שנים.

רות (שם בדוי), בת 36, היא מתמחה בפסיכולוגיה שרוצה לעלות עם בן זוגה ושני ילדיה לישראל אולי אפילו כבר בקיץ הבא.

"זה משהו שאני ובעלי תמיד חשבנו עליו, אך היה נראה שיש זמן ושזה רחוק מאיתנו", היא מספרת, "אך אז הגיע 7 באוקטובר והסביבה שלנו בבריטניה הפכה להיות מפחידה יותר. הילדים שלנו החלו לחזור מבית הספר וסיפרו שהיתה הרבה משטרה ואבטחה והדברים הפכו להיות מטרידים. ואמרתי 'למה אנחנו מחכים בעצם?'".

רות מתעניינת בהשתלבות ביחידה לטיפול פסיכיאטרי באם ובתינוק בשיבא. לדבריה, באזור המגורים שלה יש מחאות וכרזות במרחב הציבורי שגורמים לה לחוסר נוחות. באחרונה ביקשו להביא למקום העבודה שלה מרצה - פסיכיאטר שעבד בעזה.

"בפייסבוק שלו ראיתי שהוא משתף מסרים שהם פרו חמאס ומוות לציונים. אמרתי שאי אפשר להביא בנאדם כזה, ואכן ביטלו את ההגעה שלו. אבל זה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. את לא יודעת לגבי כל אחד מה הוא חושב בימים אלה, איפה הוא מבלה את סופי השבוע, או מה הוא משתף בפייסבוק".

מבודפשט לירושלים

לכנס הגיעו כמה רופאים מחוץ לבריטניה. אחת מהן היא אסתר פרייס, פסיכיאטרית שהגיעה מבודפשט. היא עובדת שם כפסיכיאטרית בכירה עם ותק של 26 שנה, כבר פרסמה ספר ויש לה פודקסט. "רציתי לעלות לארץ זמן רב, עשר שנים שאני חולמת על זה, כעת הילדים שלי בני 19 ו־21 וכבר עומדים לעזוב את הבית, וזה הזמן לעשות מה שאני רוצה לעשות - לעבוד כפסיכיאטרית בישראל".

לדבריה, בשל מדיניות ההגירה בהונגריה המדינה לא קלטה אוכלוסייה מוסלמית גדולה, ואנטישמיות היא לא המניע שלה לעלייה. "אני פה לא בגלל שאני רוצה לברוח ממשהו, אלא בגלל שאני משתוקקת לחיות בישראל", היא מספרת. "יש לי חיים טובים מאוד בהונגריה. האנשים שעולים לישראל אחרי הרבה שנים שעבדו במדינות שלהם עושים זאת בשל מחויבות ותשוקה גדולה לחיות בישראל ולהיות שייכים ולעזור לחברה הישראלית".

בכנס היא החלה בבירור לגבי הכרה ברישיון המקצועי שלה. החלום שלה, אחרי שתעשה עלייה, הוא להתגורר בחיפה, קרוב לים שהיא אוהבת.

שינוי מאז 7 באוקטובר

ד"ר מאיה הריהרן, רופאת ילדים בעלת ותק של 15 שנה, הגיעה לכנס מדבלין, אירלנד, ואנחנו מדברים איתה בזמן שהיא מגישה את התעודות המקצועיות שלה לתרגום ולחתימה של נוטריון, כחלק מתהליך ההכרה המקצועית לקראת עלייה.

"הייתי צריכה לעשות עלייה לפני שנים רבות ואני שמחה שיש לי הזדמנות לעשות זאת כעת ולהגיע למקום שבו אני מרגישה שהעבודה שלי תקבל משמעות מיוחדת. זה מעל ומעבר למצווה. יש הרבה אנטישמיות כעת באירלנד. היא לא מופנית כלפיי, אבל אנטישמיות היא אנטישמיות, ויהודים צריכים ללכת למקום שבו הם מרגישים שייכות - לארץ ישראל".

ד"ר הריהרן (40) מקווה גם להכיר בן זוג בישראל. "זה יהיה עבורי כבוד ופריבילגיה לעלות לישראל ולתת מעצמי למטופלים. כמישהי שחיה לבד ועוד לא התמסדה והביאה ילדים, אני יודעת שאירלנד זה לא המקום המתאים להכיר אדם שומר מצוות".

לדבריה, היא חשה שינוי באווירה מאז 7 באוקטובר. "אני עדיין זוכרת איך הלכתי לבית הכנסת כאשר עדיין לא ידעתי כלום. וכאשר שמעתי מה קורה, המחשבה המיידית שלי היתה מה אני יכולה לעשות עבור הילדים שם ועבור המשפחות שלהם. אני שמחה שבהילוך מהיר כמה שנים קדימה השאלה הזו מקבלת כעת תשובה".

ד"ר הריהרן עונדת שלוש שרשראות: עם מגן דוד, שרשרת חי ושרשרת עם חמסה. היא הולכת איתן כל הזמן, גם בעבודה. "חלק מהאנשים מגיבים לכך, אבל לא כולם", היא משתפת. "לדעתי, בגלל שאני אישה אני מקבלת פחות הערות ממה שהיה מקבל גבר. כרופאת ילדים יצא לי להיות בהחייאה של תינוקות שרק נולדו, גם מוסלמים, והזכרתי להם להתפלל עבור הילד. הבדיחה עבור חלקם היא שרופאה יהודייה הזכירה לנו את האחריות שלנו להתפלל עבור הילד. הם יודעים שכולנו בני אברהם".

"הרצון התגבר"

ג'סיקה (שם בדוי) היא רופאת משפחה בוגרת בית הספר לרפואה של קיימברידג' ואם לילדים גדולים. היא שוחחה בכנס עם נציגי ארבע קופות החולים והתעניינה באפשרויות התעסוקה. בנוסף היא הלכה ללמוד ב"אולפן רפואי" את אוצר המילים הנדרש לעבודה בישראל.

"תמיד רציתי לעבור לישראל", היא מספרת, "גדלתי בבית מאוד ציוני, אבל אני חושבת שמאז 7 באוקטובר הרצון לעלות לישראל התגבר בגלל המצב. אני לא יכולה לדמיין אותנו מגדלים נכדים כאן. כלומר, גידלנו באנגליה ילדים, אבל עכשיו אני מעודדת אותם לעלות. אני לא חושבת שזה המקום עבורנו. רק תראו כמה משטרה ואבטחה יש כאן. זה משוגע".

היא מציינת שלאורך השנים ההורים התנדבו לשמור מחוץ לבתי הספר היהודיים של הילדים. "אני עושה את זה כבר 17 שנה אבל עכשיו אנחנו נדרשים ללבוש גם אפוד מגן נגד דקירות. אין שום מיעוט במדינה הזו שצריך לעשות זאת מלבד היהודים. הרבה דברים גרמו לנו לחשוב שזה לא המקום עבורנו".

ג'סיקה שלחה בכנס הקודם את הרישיונות שלה לתרגום, "ועכשיו הצלחתי סוף־סוף לשכנע את בעלי, שהוא רופא ילדים, לעשות זאת".

הקולגות הלא יהודים שלה לא יודעים על התוכניות שלה לעזוב. "אני לא אדבר על זה בחופשיות כי המדינה נהייתה שטופת מוח, והמדיה גם".

דגנית סנקר לנגה, מנכ"לית משרד העלייה והקליטה, נכחה בכנס והתרשמה מכמות המשתתפים. "זו רעידת אדמה. אני בעסקי העלייה הרבה שנים ואף פעם לא ראיתי את תחושת הדחיפות כמו שאנו רואים כעת", היא משתפת. "לא רק בגלל אנטישמיות אלא משום שישראל הצליחה בבניית אתגר מקצועי לרופאים עם כל התוכניות והאפשרויות שאנו מציעים לרופאים ולבני משפחותיהם. ומה שאנו רואים פה זו תחושת הדחיפות של רופאים שאומרים שהם רוצים לבוא עכשיו. הם שואלים: מה אתם מציעים לי? איך אני יכול להשתלב בחברה הישראלית בתחום הרפואי? זה בהחלט שונה ממה שראינו בשנה שעברה".

בימים אלו, כאשר מתפרסמים נתונים על הגירת רופאים מישראל ועזיבה של כ־1,350 רופאים בשנים 2025-2023, אומרת סנקר לנגה כי משרדה מסייע גם לרופאים שעזבו ומבקשים לחזור: "בצד התנועה הזאת, שעצובה וגורמת לכולנו אי־נוחות, אנחנו משרד שמטפל גם בתושבים חוזרים. מי שהיה ישראלי, עשה את המעבר ומחליט לחזור חזרה. התנועה הזו החוצה בהחלט מדאיגה את כולם".

התעניינות מצד סטודנטים

זאב גרשינסקי, סמנכ"ל "נפש בנפש", מציין שבכנס הרופאים השנה הגיעו פי 1.5 יותר מתעניינים מאשר בכנס הקודם ("ועדיין לא הגענו למיצוי"), ושכמעט רבע מהם סטודנטים לרפואה.

"אחד הדברים שאנחנו רואים זה הגיל הצעיר - יותר ויותר חבר'ה שהם סטודנטים לרפואה. זה מלמד על ההבנה שלהם שבסוף את הקריירה שלהם ואת החיים המקצועיים שלהם הם רוצים לבנות בישראל. זה מבחינתנו משמח וגם מאתגר, כי אנחנו צריכים לוודא שבתי החולים יקלטו אותם".

עוד הוסיף: "הסנטימנט ששמענו פה הוא של אנשים שבשנים קודמות התלבטו, ועכשיו הם כבר מגיעים, והגישה היא לא 'אם' אלא 'מתי'. העיתוי של העלייה תלוי בתעסוקה טובה ורלוונטית עבורם. צריך לזכור - לעולים מבריטניה יש בחירה אם לעלות לישראל והם לא רוצים להרגיש שהם עושים את זה מנרדפות, וגם אין להם סיבה להרגיש כך. לכן אנחנו צריכים להציע להם הצעת ערך טובה, אמיתית".

גם גרשינסקי מכיר את מספרי הרופאים העוזבים. לדבריו, תוכנית העלייה היא תוכנית אסטרטגית שנועדה להתמודד עם מחסור ברופאים שהחל מסיבה אחרת, אך היא נותנת מענה.

"הסיפור של העזיבה כואב לנו כישראלים. כל ישראלי שעוזב, ובטח רופאים, משליך באופן ישיר על רמת הרפואה והשירותים הרפואיים שאנחנו מקבלים. בסוף רופאים עולים שמגיעים מתוך מחויבות, מתוך ציונות, מתוך רצון להשתלב במערכת הרפואה בישראל, הם סוג של תרופה לבעיה".

הכותבת היתה אורחת התוכנית הלאומית לעליית רופאים.