המלצת החוקרים למאבק בשיימינג: אל תאמרו "שמן", תגידו "אדם עם השמנה"

לא עוד "שמנים" אלא "אנשים החיים עם השמנה", לא "זריקות הרזיה" אלא "תרופות לטיפול במחלת ההשמנה", ולא "כישלון" אלא "תגובה קלינית תת-מיטבית": קבוצת חוקרים ישראלים מציעה מילון עברי חדש לטיפול בהשמנה. במאמר שפורסם בכתב העת "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית הם קוראים לרופאים ולמוסדות האקדמיים להוציא מהשיח מונחים שיפוטיים ולאמץ שפה עניינית ומכבדת. לטענתם, בישראל, שבה יותר ממחצית האוכלוסייה סובלת מעודף משקל או מהשמנה, המילים הנכונות עשויות לקבוע אם מטופל יפנה לעזרה או יוותר עליה מתוך בושה.

תחום הטיפול בהשמנה ובפרט התרופות החדשות שזוכות לפופולריות עברו בשנים האחרונות קפיצת מדרגה עצומה. הן מבחינה מדעית והן בהיקף השימוש בהם. עם זאת הטרמינולוגיה הרפואית והציבורית נותרה פעמים רבות מאחור. מונחים שכיחים כמו "השמנת יתר חולנית", "תרופות הרזיה" או "כישלון טיפולי" נושאים עמם לא פעם מטען שיפוטי, המייצר סטיגמת משקל קשה ופוגע במטופלים ובמערכת היחסים שלהם עם המטפלים.

במאמר שהתפרסם בכתב העת "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית קוראת קבוצת חוקרים לשנות את המושגים המרכזיים בתחום. זאת במטרה לאמץ שפה מכבדת וממוקדת טיפול, להימנע מסטיגמטיזציה ולצד זאת ליצור אחידות בשימוש במונחים מקצועיים לטובת המחקר והמטפלים.

החוקרים אלמוג אליהו דהן, עידית דותן, פרופ' דרור דיקר, אריק דהן וד"ר כרמיל עזרן גיבשו מערכת מונחים אחידה ומעודכנת לשפה העברית. המערכת, המבוססת על המלצות הפדרציה הבינלאומית לכירורגיה של השמנת יתר. (IFSO),

הנחת העבודה של החוקרים ברורה: השמנה היא מחלה ביולוגית-מטבולית כרונית, והשפה שבה משתמשים הקלינאים משפיעה באופן ישיר על הדימוי העצמי של המטופלים ועל מידת האמון שלהם במערכת הבריאות.

החוקרים מאמצים את מגמת "השפה המציבה את האדם במרכז" (Person-First Language), ומסבירים שלמילים יש כוח עצום. "נקיטת מונחים עם סטיגמה הקשורים למשקל עלולה להוביל להערכה עצמית נמוכה ואף לסיכון מוגבר להפרעות אכילה".

לא עוד "שמן" או "שמנה" אלא "אדם החי עם השמנה". בדיוק כפי שלא נכנה מטופל אונקולוגי "סרטני", אלא אדם המתמודד עם מחלת הסרטן, כך גם בהשמנה. ההשמנה אינה מגדירה את זהות האדם. כך גם לגבי אדם סכרתי - המונח החדש הוא "מטופל עם סכרת".

באותה מידה, לא עוד "השמנת יתר חולנית" אלא "השמנה חמורה". המילה "חולנית" נושאת מטען שלילי כבד ומיותר, בעוד "חמורה" היא הגדרה קלינית, עניינית ומדויקת. באופן כללי הרופאים קוראים להצמד להגדרות של מדד מסת גוף ולסווג את דרגות ההשמנה לפי מספר- השמנה דרגה 1, דרגה 2 וכו.

לא עוד "זריקות הרזיה" אלא "תרופות לטיפול במחלת ההשמנה"- לא מדובר בטרנד אסטטי זמני או פתרון קוסמטי אלא התערבות רפואית למחלה כרונית מורכבת שדורשת טיפול מתמשך.

מי "נכשל": המטופל או הביולוגיה?

אחד השינויים הדרמטיים ביותר שמציעים המומחים נוגע לדרך שבה אנחנו שופטים תוצאות של תרופות, דיאטות או ניתוחים.

עד היום, אם מטופל עלה במשקל לאחר ניתוח או לא השיל את הקילוגרמים המצופים, השיח הרפואי והציבורי מיהר לתייג זאת כ"כישלון בירידה במשקל". החוקרים מבקשים להפסיק להשתמש במילים "הצלחה" או "כישלון". במקומן, הם מציעים מונחים אובייקטיבים: "תגובה קלינית מיטבית " כאשר הטיפול הצליח או "תגובה קלינית תת-מיטבית", במקרה ההפוך.

"התגובה לטיפול מושפעת ממגוון עצום של גורמים ביולוגיים, גנטיים, הורמונליים וסביבתיים", מסבירים כותבי המאמר. כשהגוף מגיב פחות טוב לתרופה או לניתוח, זה לא בגלל "חוסר כוח רצון" של המטופל זו הפיזיולוגיה שלו. המעבר למונח "תגובה תת-מיטבית" מוריד את משא האשמה מהמטופל ומאפשר לצוות הרפואי להתאים לו פתרון חלופי בצורה מדעית ועניינית.

בנוסף, גם המונח "ניתוח הרזיה" מפנה את מקומו הרשמי ל "ניתוח בריאטרי-מטבולי". השינוי הזה נועד להדגיש כי הניתוחים הללו אינם מיועדים רק לשינוי המראה החיצוני, אלא משפיעים באופן עמוק על מערכות ההורמונים, חילוף החומרים, ועל ריפוי או שיפור מחלות נלוות כמו סוכרת ולחץ דם.

השינוי בשפה יציל חיים

הסטיגמות בנושא השמנה מצד מטופלים ומטפלים כאחד מונעות ממטופלים להגיע לבדיקות או לקבל את הטיפול המתאים להם.

ד"ר כרמיל עזרן, ממחלקת טכנולוגיות רפואיות במכבי ומבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים, ממחברי המאמר מסבירה: "אני חברה באיגוד הבינלאומי להשמנה ושם הטמיעו את הנושא של שיח מול המטופלים ושימוש במונחים מדעיים ולא סטיגמטיים. עם כל ההתפתחויות בטיפול במחלת ההשמנה וכניסת התרופות יש יותר שיח על המגיפה הזו ואי אפשר שלא להתייחס לאירוע הזה גם בישראל שבה מעל 50% מהאוכלוסיה סובלים מעודף משקל או השמנה".

לדבריה השיח המותאם נועד לסייע גם למטופלים להסיר את הסטיגמה. "אנשים לא מתביישים לומר שהם לוקחים תרופות לסוכרת אך לא יגידו שהם לוקחים תרופות להשמנה. ברגע שהשיח מתייחס לזה כמחלה ובצורה מכבדת כמו כל מחלה שמשלבת מרכיבים הורמונליים נפשיים ועוד, מטופלים פחות יתביישו לדבר על זה עם הרופאים שלהם. המטרה בסוף שזה יגיע לקהילה הרפואית והאקדמית, שתהיה תקשורת מכבדת ושמטופלים יבקשו את העזרה ללא רגשות אשם".