לא מתמידים: מה קורה לרוב המטופלים בזריקות ההרזיה בשנה הראשונה?

מחקר חדש שנערך בשירותי בריאות כללית בקרב יותר מ-34 אלף מבוטחים שהחלו להשתמש בזריקת ההרזיה וויגובי מצא כי 67.6% מהם הפסיקו את הטיפול במהלך השנה הראשונה • הבדיקה מעלה כי הסיכון להפסקת השימוש גבוה במיוחד בקרב מטופלים מהחברה הערבית, בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך, צעירים ומעשנים, בעוד שנשים ומטופלים ממעמד גבוה התמידו יותר

זריקת הרזייה (אילוסטרציה) , Getty Images
זריקת הרזייה (אילוסטרציה) | צילום: Getty Images

מחקר חדש בכללית, שבחן יותר מ-34 אלף מטופלים שהחלו להשתמש בזריקת ההרזיה, מצא כי 67.6% הפסיקו את הטיפול במהלך השנה הראשונה. הסיכון להפסקה היה גבוה במיוחד בקרב מטופלים מהחברה הערבית, בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך וצעירים. ההצלחה של תרופות ההרזיה החדשות חוללה מהפכה בטיפול בהשמנה. כפי שחשפנו ב"ישראל היום", ישנם יותר מרבע מיליון משתמשים בזריקות בישראל.

אולם נתונים חדשים ממערכת הבריאות בישראל מצביעים על אתגר משמעותי: חלק גדול מהמטופלים אינם מתמידים בטיפול לאורך זמן. מחקר חדש, שנערך בשירותי בריאות כללית בקרב יותר מ-34 אלף מבוטחים שהחלו להשתמש בוויגובי (סמגלוטייד) בשנת 2025, מצא כי כמעט שני שלישים מהם - 67.6% - הפסיקו את הטיפול במהלך השנה הראשונה. המחקר הוצג אתמול (שלישי) בכנס החברה הישראלית לאיכות ברפואה.

יצוין כי מחקרים מהעולם ומישראל מצאו שיעור הפסקת טיפול בזריקות הרזיה שמגיע ל-50% תוך שנה, בעיקר בשל תופעות לוואי במערכת העיכול, בשל מחירן של התרופות שמגיע למאות שקלים כל חודש ובשל אי-ירידה במשקל.

זריקת הרזיה | צילום: אילוסטרציה. קרדיט AI

המחקר הנוכחי, שנערך על ידי חוקרים מכללית, אוניברסיטת אריאל, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, מכללת ספיר והטכניון, בחן את דפוסי השימוש בתרופה ואת הגורמים הקשורים להפסקתה בקרב מבוגרים שהחלו טיפול להשמנה ואינם חולים בסוכרת. מדובר ב-34,300 מטופלים שהחלו לקבל את התרופה בין ינואר למאי 2025, לאחר כניסתה לשימוש נרחב בכללית במסגרת הביטוח המשלים, בהנחה של 50%.

המחקר הוצג בכנס החברה הישראלית לאיכות ברפואה

מהנתונים עולה כי 21,910 מהמטופלים - 67.6% - הפסיקו את הטיפול במהלך תקופת המעקב, כאשר שליש מהמשתמשים (36.5%) הפסיקו את השימוש כבר בתוך חצי שנה.

אחד הממצאים הבולטים הוא שההתמדה בטיפול אינה אחידה בין קבוצות האוכלוסייה, וכי מאפיינים חברתיים וכלכליים קשורים באופן משמעותי לסיכוי להמשיך להשתמש בתרופה.

זריקות הרזיה | צילום: GettyImages

כך למשל, השתייכות לחברה הערבית נמצאה כגורם החזק ביותר הקשור להפסקת הטיפול. הסיכון להפסקה בקרב מטופלים ערבים היה גבוה ב-56% בהשוואה למטופלים מקבוצות אחרות. גם מצב סוציו-אקונומי נמוך נקשר בסיכון מוגבר להפסקת השימוש, וכך גם גיל צעיר: בקרב בני 18 עד 29 נמצא סיכון גבוה ב-22% להפסקת הטיפול בהשוואה לקבוצות הגיל האחרות. עישון פעיל נמצא אף הוא קשור בסיכון מוגבר להפסקה.

עם זאת, הסיכוי של נשים להפסיק טיפול היה נמוך ב-12% משל גברים, וגם מטופלים ממצב סוציו-אקונומי גבוה התמידו יותר בטיפול.

אחד הממצאים המעניינים במחקר נוגע לחשיבותם של שלושת החודשים הראשונים לטיפול. החוקרים מצאו כי מטופלים שלא הצליחו לעלות במינון התרופה בתקופה זו היו בסיכון משמעותי יותר להפסיק את השימוש בהמשך.

תרופות הרזיה | צילום: REUTERS

הסיכון להפסקת הטיפול בקרב מי שנותרו במינון ההתחלתי, 0.25 מ"ג, היה גבוה פי 2.42 לעומת מטופלים שהצליחו להגיע למינון של 1 מ"ג בתוך שלושת החודשים הראשונים. גם בקרב מי שהגיעו למינון של 0.5 מ"ג נמצא סיכון מוגבר להפסקה - פי 1.68 לעומת מי שהגיעו למינון של 1 מ"ג. בנוסף, ירידה קטנה יותר במדד מסת הגוף (BMI) במהלך התקופה הראשונית נמצאה קשורה בסיכוי גבוה יותר להפסקת הטיפול.

ממצאים אלה עשויים להצביע על כך שהשלב הראשוני של הטיפול הוא חלון הזדמנויות חשוב לליווי רפואי, התאמת מינונים ותמיכה במטופלים, במיוחד בקרב אוכלוסיות שבהן שיעורי ההפסקה גבוהים יותר.

החוקרים בדקו גם את המעבר מוויגובי לזריקת הרזיה מתחרה - מאונג'רו - שהחלה להימכר בכללית בהנחה מספר חודשים לאחר וויגובי. נמצא כי כ-8.5% מהמטופלים עברו לטיפול בתרופה זו. המעבר היה שכיח יותר בקרב בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה, אנשים עם BMI התחלתי גבוה יותר ומטופלים עם תחלואה קרדיווסקולרית. גם בקרב מי שהצליחו להעלות את מינון הוויגובי בשלבים הראשונים של הטיפול נצפה שיעור גבוה יותר של מעבר לתרופה זו.

במחקר נבדקו נתוני המשתמשים בכללית אך לא נבדק מדוע המטופלים הפסיקו ליטול את הזריקות. כאמור, במחקרים אחרים נמצא כי הסיבות לכך קשורות בעיקר לתופעות לוואי ולמחיר הזריקות.

החוקרת הראשית, ד"ר יעל וולף שגיא מכללית, ציינה כי "הפסקת טיפול בסמגלוטייד להשמנה שכיחה מאוד, ומושפעת במידה רבה מפערים סוציודמוגרפיים, תרבותיים והתנהגותיים. אי-שוויון כלכלי וחברתי מתורגם להבדלים משמעותיים בהתמדה בטיפול. כמו כן, שלושת החודשים הראשונים עשויים להוות חלון זמן קריטי להתערבות, באמצעות תמיכה בהעלאת מינון וליווי קליני, לצמצום פערים ולשיפור תוצאות הטיפול".

המחקר מעלה שאלות חשובות בנוגע ליכולת של מערכת הבריאות להבטיח לא רק נגישות ראשונית לתרופות החדשניות, אלא גם את האפשרות להתמיד בטיפול לאורך זמן. עם זאת, מדובר במחקר תצפיתי המבוסס על נתוני מבוטחי כללית בלבד, ולכן הוא אינו מוכיח מהן הסיבות להפסקת הטיפול ואינו מאפשר לקבוע כי המאפיינים החברתיים הם שגרמו לכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר