שתי דרמות התרחשו השבוע, אך לא זכו להד תקשורתי רב: בכירי מערכת הבריאות קיימו דיון בתופעה המתרחבת של עזיבת רופאים, ובמקביל, חולים רבים המתינו בציפייה לדיווח על התכנסות ועדת סל התרופות, שמתעכבת שוב ושוב.
מלבד העובדה ששני הנושאים עשויים להשפיע על תוחלת החיים שלנו, על החמרת מחלות ועל משך ההמתנה במיון או לתור אצל רופאה מומחית, יש להם מכנה משותף נוסף: אף אחד מהם לא הוזכר בקמפיינים של המפלגות המתמודדות בבחירות.
מערכת הבחירות נכנסת ליישורת האחרונה, אך נושא הבריאות כמעט אינו נוכח בשיח הפוליטי. כפי שפרסמנו בעבר, תיק הבריאות רחוק מלהיות מבוקש בקרב המפלגות, בניגוד למעמדו בימי הקורונה. לרוב המפלגות אין מצע או תוכנית מסודרת לטיפול בבעיות מערכת הבריאות, והנושא גם אינו מככב בקמפיינים שלהן.
העיסוק המרכזי בביטחון, בגיוס חרדים ובמערכת המשפט דחק את הבריאות לשוליים. גם כאשר הפוליטיקאים מדברים על "החיים עצמם", הדיון מתמקד בעיקר ביוקר המחיה ובמשבר במערכת החינוך.
"ייתכן שאחת הסיבות לכך שהבריאות כמעט אינה מקבלת מקום בשיח הבחירות היא שמדובר במשבר מתמשך, שאינו מתפרץ ביום אחד ואינו מייצר בהכרח כותרות דרמטיות", מעריכה איה ורטהיימר, מנכ"לית האגודה לזכויות החולה.
"קל יותר לדבר על משברים מיידיים מאשר על תהליכים ארוכי טווח שמחייבים השקעה, תכנון והחלטות מורכבות, כמו הקושי לקבל תרופות וטיפולים חדשניים והצורך להיאבק על זכויות רפואיות בסיסיות. אלו בעיות שאינן נעלמות בין מערכת בחירות אחת לאחרת, אלא הולכות ומצטברות, ומי שמשלמים את המחיר הם המטופלים והמטופלות".
"כשאין אש ומחלוקת, אין כותרות"
ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות ומשנה לדיקן בית הספר לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה, מציע זווית אחרת. לדבריו, כל המפלגות מכירות בבעיות הקיימות במערכת הבריאות, ודווקא משום כך הנושא אינו עולה לסדר היום: אין עם מי לריב.
"סדר היום הביטחוני, סוגיית השוויון בנטל ומאבקי המשילות רמסו באופן שיטתי כל דיון אזרחי ענייני וחשוב. בעוד המפלגות מתכתשות על מוקדי חיכוך נפיצים, מערכת הבריאות נלכדה במה שמכונה 'פרדוקס הקונצנזוס'.
"בפוליטיקה של ימינו, נושא שאינו מעורר קיטוב או עוינות עמוקה פשוט נמחק מסדר היום. הרי מקיר לקיר קיימת הסכמה מלאה על הצורך לחזק את מערכת הבריאות. אולם, דווקא בהיעדר עמדה נגדית, אין פה יריב אידיאולוגי להתנגח מולו באולפנים, וכשאין אש ומחלוקת, אין כותרות ואין הון פוליטי".
סיבה נוספת, לדבריו, היא שהפוליטיקאים נרתעים מעיסוק בנושא משום ששינויים במערכת הבריאות אורכים שנים - קצב שאינו מתאים למערכת בחירות או למערכת הפוליטית. "שינוי מהותי בבריאות דורש השקעות ארוכות טווח של עשור קדימה, החל מהכשרת רופאים ועד בינוי תשתיות לאומיות. אלו מהלכים שאי אפשר לגזור עליהם קופון מיידי או לדחוס לסרטון של 15 שניות ברשת".
"התוצאה היא קשר שתיקה נוח להפליא לשני הצדדים: הקואליציה נמנעת מלהציף את נתוני העומסים, השחיקה וזמני ההמתנה שהצטברו במשמרתה, והאופוזיציה מבינה שמצע אזרחי לא ישבור את החומות הבין-גושיות ולא יעביר מצביעים".
פרופ' נחמן אש, יו"ר המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, מתריע אף הוא מפני היעדר העיסוק בנושא. "זהו אחד הנושאים החשובים ביותר לציבור הישראלי, והוא כמעט נעדר מהשיח לקראת הבחירות, עד כדי כך שיש מפלגות שאפילו אינן מציגות מצע מסודר בתחום הבריאות. ברור שבמציאות הישראלית סוגיות הביטחון והאתגרים הצבאיים תופסים מקום מרכזי בסדר היום, ובצדק, אבל אסור שהעיסוק בהם יבוא על חשבון הבריאות של אזרחי ישראל.
"חשוב שהמפלגות יציגו לציבור תוכניות ברורות להתמודדות עם האתגרים, ובשלב המשא ומתן להרכבת הקואליציה הבאה יש להבטיח שהבריאות תקבל מקום מרכזי בהסכמים הקואליציוניים, לצד התחייבויות ממשיות בתקציב ובחקיקה. מערכת בריאות חזקה היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי של ישראל. אסור להמתין עד שהמערכת תיקלע למשבר כדי להבין עד כמה חיוני להמשיך ולהשקיע בה".
ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה ומנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא, הציע כבר לפני שנים לשנות את המיתוג של משרד הבריאות ולקרוא לו "המשרד לביטחון בריאותי", במטרה להעלות את יוקרת התחום. לדבריו, גם החולים עצמם אינם יוצאים לרחובות כדי למחות על מצב המערכת. "למה אף אחד לא מתנפל על האתגרים ושואף להיות שר הבריאות? אולי כי גם הציבור הממתין בתורים לא רואה בסוגיות הבריאות את המצפן שיקבע איך יצביע", הוא אומר.
תורים ארוכים ומיליארדים שחסרים בתקציב
מערכת הבריאות מתמודדת עם שורה של אתגרים משמעותיים, ובראשם התארכות התורים לרופאים מומחים ולניתוחים - אחת הבעיות הבוערות שאיתן מתמודדות קופות החולים. לפי נתוני משרד הבריאות, זמן ההמתנה הממוצע לתור אצל אורתופד עומד על 22.5 ימים, אצל רופא אף, אוזן וגרון על 25 ימים, בגסטרואנטרולוגיה על 52 ימים, באנדוקרינולוגיה על 53 ימים ובנוירולוגיה על 61 ימים.
לצד זאת, תופעת עזיבת הרופאים כבר פוגעת בזמינות השירותים הרפואיים. בין העוזבים גם מומחים מובילים שיצאו להתמחות נוספת בחו"ל ולא שבו לישראל. מגמה זו צפויה להחריף את בעיית זמני ההמתנה.
לפי נתוני אוניברסיטת תל אביב, בכל אחת משלוש השנים האחרונות עזבו את ישראל כ-250 רופאים. "אין ספק כי מדובר במשבר לאומי, המאיים על יציבות מערכת הבריאות הציבורית ועל החוסן הלאומי והבריאותי של מדינת ישראל", מזהיר ד"ר פלדמן.
אתגר מרכזי נוסף הוא תקציב מערכת הבריאות. לפי הערכות שונות, נדרשת תוספת של לפחות חמישה מיליארד שקלים לבסיס תקציב מערכת הבריאות הציבורית. בתי החולים מתמודדים עם גירעונות, וקופות החולים נעזרות בתמיכה ממשלתית כדי להמשיך לפעול.
תקציב התוספת לסל התרופות לא גדל כבר כחמש שנים, בעוד שמחירי התרופות ממשיכים לעלות. במקביל, משרד הבריאות מתמודד עם קיצוץ של כמיליארד שקלים בשל הוצאות המלחמה, לצד קיצוץ רוחבי נוסף של כ-150 מיליון שקלים.
לאחר שלוש שנות מלחמה, מערכת הבריאות הציבורית נדרשת להתמודד גם עם שיקומם הפיזי והנפשי של אלפים. למרות העומסים שהלכו וגדלו, הממשלה קיצצה בתקציב משרד הבריאות כמיליארד שקלים בשל הוצאות המלחמה.
הביקוש לטיפול נפשי מזנק, ההמתנה נמשכת חודשים
אחד האתגרים הבולטים הוא העלייה המתמשכת בביקוש לשירותי בריאות הנפש. המדינה השקיעה בשנים האחרונות סכום חסר תקדים של 1.4 מיליארד שקלים בתחום, ומספר המגעים הטיפוליים זינק בכ-100 אלף. למרות זאת, זמני ההמתנה לטיפול נפשי עדיין מגיעים לחודשים ואף לחצי שנה.
שר הבריאות הבא יידרש להתמודד גם עם תסיסה בארגוני העובדים. רק לאחרונה החל משא ומתן על הסכם שכר הרופאים, לאחר שההסכם הקודם נחתם בשנת 2011. מאז התעוררו צרכים מהותיים נוספים במערכת. גם בהסתדרות האחיות הכריזו לאחרונה על סכסוך עבודה, שצפוי להתגלגל לפתחה של הממשלה הבאה. בעיה נוספת היא הפערים בנגישות לשירותי רפואה ולרופאים בין הפריפריה למרכז הארץ.
לדברי ד"ר פלדמן, הפערים באים לידי ביטוי גם בתוחלת החיים: "על פי נתוני הלמ"ס, תוחלת החיים הממוצעת במחוזות הצפון והדרום נמוכה ביותר משנתיים בממוצע. זהו פער עצום, שבמציאות מצביע על שירותי רפואה פחות טובים הניתנים לתושבי הפריפריה".
"המערכת עלולה להפוך לקורבן של הצלחתה"
למרות האתגרים, פרופ' אש מדגיש כי מערכת הבריאות בישראל הוכיחה לאורך השנים חוסן יוצא דופן, אך מזהיר מפני שחיקת הישגיה. "מערכת הבריאות בישראל נחשבת למערכת חזקה ואיכותית, והיא הוכיחה בשנים האחרונות חוסן יוצא דופן בהתמודדות עם משברים חסרי תקדים, ממגפת הקורונה ועד למלחמות הממושכות. אבל החוסן הזה אינו מובן מאליו, והמערכת עלולה להפוך לקורבן של הצלחתה.
"אם לא נמשיך להשקיע בה ולטפח אותה, ההישגים שנבנו לאורך שנים עלולים להישחק. כבר היום המערכת מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, ובהם עומס בבתי החולים, תורים ממושכים, מצוקה קשה בשירותי בריאות הנפש, עזיבה של רופאים ואנשי מקצוע מיומנים לחו"ל ואתגר מיגון מתקני הרפואה.
"על רקע הגירעון התקציבי וההוצאות הביטחוניות, קיים גם חשש ממשי מקיצוצים בתקציב הבריאות, שעלולים להחריף את הקשיים הקיימים". גם ורטהיימר מדגישה כי הממשלה הבאה תידרש להציג תוכנית ארוכת טווח, ולא להסתפק בפתרונות נקודתיים.
"הממשלה הבאה תידרש להתמודד עם שורה של אתגרים משמעותיים: הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בתחלואה הכרונית, הביקוש הגובר לשירותי בריאות הנפש והשיקום, שחיקת הצוותים הרפואיים, הצורך בהגדלת תקציב סל הבריאות ובהנגשת טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, וצמצום אי-השוויון בנגישות לשירותי בריאות. אלו אינם נושאים שניתן לפתור באמצעות תוספת תקציבית חד-פעמית או הכרזה על רפורמה. נדרשת תוכנית לאומית ארוכת טווח עם יעדים ברורים ומחויבות ליישומם".
"דווקא משום שהבריאות נוגעת לכל אזרח ואזרחית, בכל גיל ובכל שלב בחיים, היינו מצפים שהיא תתפוס מקום מרכזי יותר בדיון הציבורי. השאלה אינה רק מה הממשלה הבאה תעשה כאשר מערכת הבריאות תגיע למשבר הבא, אלא מה היא מתכוונת לעשות כבר היום כדי למנוע אותו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו