במשך שנים חיה אולגה מויסה בחשש מההתקף הבא. התרופות לא הצליחו לעצור את הפרכוסים, וניתוח להסרת המוקד האפילפטי עלול היה לפגוע בתפקודה. כעת, בגיל 42, היא הראשונה בישראל שבה הושתל קוצב חדש לטיפול באפילפסיה, המעביר גירוי חשמלי למוקד ההתקפים בלי לפתוח את הגולגולת ובלי להחדיר אלקטרודה למוח.
ההשתלה בוצעה בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית בידי ד"ר עידית תמיר, מנהלת היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית. הקוצב ממוקם מתחת לעור הקרקפת ומעל עצם הגולגולת, ומחובר באמצעות חוט לסוללה בבית החזה. הטכנולוגיה פותחה בגרמניה ונמצאת בשימוש בכמה מדינות באירופה. ישראל היא המדינה הראשונה מחוץ לאירופה שבה נעשה בה שימוש.
הקוצב עשוי להציע חלופה לחולים עם אפילפסיה מוקדית שאינם מגיבים לתרופות ואינם יכולים לעבור ניתוח לכריתת המוקד, או שאינם מעוניינים בו. ההתאמה תלויה בזיהוי מקור ההתקפים ובמיקומו, ונבחנת באופן פרטני.
"זו הפעם הראשונה שבה אנחנו יכולים לטפל בחולי אפילפסיה בלי לחדור למוח, בלי להכניס אלקטרודה לתוך המוח, ולהפחית באופן משמעותי את כמות ההתקפים האפילפטיים", אומרת ד"ר תמיר. לדבריה, הטכנולוגיה מציגה תוצאות דומות לשיפור המוכר מקוצבים חודרניים: "היא מהווה אלטרנטיבה אמיתית לפתרונות האלה, במקרים המתאימים".
כשהתרופות לא מספיקות
בישראל חיים כ-100 אלף בני אדם עם אפילפסיה, וכשליש מהם אינם מגיעים לשליטה מספקת בהתקפים באמצעות תרופות. המחלה עלולה להתבטא בפרכוסים, בשינויים במצב ההכרה ובתנועות בלתי רצוניות. ההתקפים עלולים לגרום לנפילות, לחבלות ואף לסכנת חיים.
מויסה מתמודדת עם אפילפסיה מאז שעברה שבץ מוחי באוקראינה לפני כ-15 שנה. לדברי בנה, סשה, השבץ נגרם מדימום בעקבות מום מולד בכלי הדם במוח, המכונה AVM. לאחר האירוע נותר צד ימין של גופה משותק, והיא עברה טיפולי פיזיותרפיה ושיקום. לצד הפגיעה התפקודית החלו גם ההתקפים.
ב-2022 עלתה לישראל בעקבות המלחמה באוקראינה. במשך שנים טופלה בתרופות, אך ההתקפים לא נעלמו. "שם אמרו שאין מה לעשות ושזה לכל החיים", מספר בנה. ב-2024, לאחר שסבלה מסדרת התקפים בזה אחר זה, הגיעה לבית החולים.
"היא התקשרה אליי כשהיא לא במצב טוב, בוכה ומפרכסת. היה פרכוס, ומולי היה פרכוס שני, ואז שלישי, רביעי וחמישי. הגענו למיון וגם שם היו עוד כמה פרכוסים", הוא משחזר. מינון התרופות הועלה, אך ההתקפים נמשכו.
המוקד באזור רגיש
במסגרת המעקב בבילינסון נבדקה מויסה בידי פרופ' פליקס בנינגר, מנהל היחידה לטיפול באפילפסיה. בדיקת וידאו-EEG סייעה לזהות את מקור ההתקפים באזור הקשור לתפקוד צד ימין של הגוף. בשל מיקומו, ניתוח להסרת המוקד עלול היה לגרום לפגיעה תפקודית נוספת.
"יש מטופלים שלא מגיבים לטיפולים תרופתיים. לפעמים אנחנו מנסים תרופה אחרי תרופה ואף אחת לא מצליחה לרסן את ההתקפים", מסביר פרופ' בנינגר. במקרים כאלה נשקלות אפשרויות כמו כריתת המוקד האפילפטי או השתלת קוצב. ניתוח עשוי להביא לשליטה טובה בהתקפים, אך אינו מתאים לכל מטופל, בין היתר בשל הסיכון לפגיעה בתפקודים חיוניים.
אפשרות נוספת היא קוצב לעצב הוואגוס, שהאלקטרודה שלו ממוקמת סביב עצב בצוואר והסוללה בבית החזה. הוא עשוי להתאים גם לחולים עם אפילפסיה כללית או רב-מוקדית, אך אצל חלק מהמטופלים עלול לגרום לצרידות, להפרעות בדיבור ולעיתים לתחושת קוצר נשימה.
הקוצב החדש מאפשר לגרות את המוקד מבחוץ, ללא מגע ישיר במוח. לדברי ד"ר תמיר, הגירוי החשמלי אינו מורגש. הטיפול מיועד בעיקר למטופלים עם מוקד יחיד ומזוהה שמיקומו מאפשר את הגירוי, ובכללם כאלה שהסרת המוקד אצלם מסוכנת. הצלחת הטיפול אינה מובטחת.
החשש מההתקף הבא
מויסה עברה את ההשתלה ב-31 באוגוסט. לדברי בנה, מאז הימים שלאחר הניתוח לא חוותה התקף, אך עדיין מוקדם לדעת אם מדובר בשיפור שיישמר לאורך זמן. "כרגע הקוצב פועל בעוצמה נמוכה, כדי שהגוף יתחיל להתרגל לגירוי. אנחנו עדיין לא מבינים מה תהיה התוצאה. רק בעוד כמה חודשים נדע", הוא אומר.
החשש מהתקף נוסף, במיוחד כזה שכולל אובדן הכרה, הגביל את חייה. "היא הייתה לחוצה תמיד, וכל דבר שהייתה מרגישה גרם לה לחשוש שתכף יהיה פרכוס. היא חיה עם נורה אדומה שנדלקת לפני תקלה", מתאר סשה. כעת, לדבריו, היא מתחילה לחשוב גם על נסיעה לחו"ל, דבר שרצתה לעשות מאז 2024 אך חששה ממנו בגלל הפרכוסים.
המשפחה עדיין אינה יודעת עד כמה יפחית הקוצב את ההתקפים ואם בעתיד יהיה אפשר לשנות את הטיפול התרופתי. החודשים הקרובים יהיו תקופת מבחן, אך מבחינת סשה, גם שיפור חלקי עשוי להיות משמעותי: "אם יש משהו שיכול להפחית אפילו ב-50% את ההתקפים, זה כבר עדיף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו