חולה סוכרת עם עודף משקל נכנס לביקור שגרתי אצל רופא המשפחה. בודקים את הסוכר, מעדכנים מרשמים, מדברים על בדיקות הדם. ואת הנושא שאולי הכי משפיע על המחלה שלו, המשקל, ברוב המקרים אף אחד לא מזכיר. כך עולה ממחקר חדש של חוקרים מ-Yale School of Medicine בארה"ב.
מה בדקו?
החוקרים צפו בהקלטות וידאו של 123 ביקורים אצל רופאים ראשוניים במרפאה קהילתית בניו הייבן שבקונטיקט. בכל הביקורים השתתפו חולי סוכרת סוג 2 עם עודף משקל או השמנה, שהסוכר שלהם לא היה מאוזן. ההקלטות נאספו במקור לניסוי אחר, שעסק בדרך לנהל את סדר היום של ביקור סוכרת ולא במשקל עצמו. רוב המטופלים היו ממוצא היספני, ורובם מבעלי הכנסה נמוכה.
מה מצאו?
המשקל עלה רק ב-48 ביקורים, כלומר בפחות מ-40% מהם. וגם כשהנושא עלה, הרופאים השתמשו במילה "משקל" או דיברו בקילוגרמים ובפאונדים. את המילים "עודף משקל" ו"השמנה" אף רופא לא אמר באף אחד מהביקורים.
גם ההמלצות היו מצומצמות. ניתוח בריאטרי לא הוזכר אפילו פעם אחת. הפניה לדיאטנית עלתה רק בכ-13% מהשיחות על משקל, ושאלות על תנאי החיים של המטופל, כמו הכנסה או גישה לאוכל בריא, עלו רק בכ-17% מהן. במקום זה הרופאים המליצו בעיקר על שינויים בתזונה ועל תרופות לסוכרת שעוזרות גם לרדת במשקל.
ממצא מעניין אחד נוגע לתרופות: עם מטופלים שכבר קיבלו זריקות מהסוג של אוזמפיק, הרופאים דיברו על משקל יותר. החוקרים משערים שזה קשור לשינוי בתפיסה של השמנה, שנתפסת יותר ויותר כמחלה כרונית שאפשר לטפל בה. אבל המחקר לא יכול להוכיח את זה.
למה זה חשוב?
לפי מחקרים קודמים שמצוטטים בדיווח על המחקר, כשרופא אומר במפורש למטופל שיש לו עודף משקל, המטופל מזהה את זה יותר ומנסה לרדת במשקל יותר. כלומר, הנימוס של הרופאים עלול לבוא על חשבון הטיפול.
צריך לזכור כי זהו מחקר תצפיתי קטן, ממרפאה אחת בארה"ב ומאוכלוסייה מסוימת. לכן אי אפשר לדעת אם התמונה דומה במקומות אחרים, ואם שיחה ישירה יותר הייתה משנה את מצב הבריאות של המטופלים. החוקרים קוראים להמשיך ולבדוק איך לעודד שיחות על משקל שהן גם תכופות יותר וגם מעמיקות יותר. המחקר פורסם בכתב העת BMC Primary Care.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו