היפנוזה בחדר המיון: "בום, הכתף נכנסה למקום"

מה קורה כשמטופל מגיע לחדר המיון כשהוא סובל מכאבים עזים, חרדה או תגובה נפשית קשה – ובמקום להסתפק בתרופות או בהרדמה, מצטרף לטיפול גם פסיכולוג שמכניס אותו למצב היפנוטי? במרכז הרפואי לגליל בנהריה מנסים להפוך את השילוב הזה לחלק מהטיפול במיון (המלר"ד).

לדברי ד"ר אודי בונשטיין, מנהל השירות הפסיכולוגי במרכז הרפואי, בית החולים הוא ככל הנראה הראשון בישראל, או לפחות אחד הראשונים, שבהם מוצב בתוך המיון פסיכולוג שעבר הכשרה בהיפנוזה. לדבריו, לא נמצא בארץ מודל דומה שעליו ניתן היה להישען, ולכן התפקיד נבנה במרכז הרפואי "מאפס". הפסיכולוג המוצב במיון עבר את הכשרתו בהיפנוזה אצל בונשטיין, ובבית החולים פועלים גם פסיכולוגים נוספים ורופאים שעברו הכשרה בתחום.

טיפול ללא כאבים

המקרה שממחיש אולי יותר מכל את האפשרות לשלב היפנוזה בטיפול במיון הוא של צעיר שהגיע עם פריקת כתף. הוא היה בשנות ה־20 לחייו, וזו היתה ככל הנראה הפריקה השלישית או הרביעית באותה כתף. בכתף השנייה כבר עבר ניתוח.

פריקת כתף היא מצב כואב במיוחד. לדברי בונשטיין, השרירים והרצועות סביב הכתף מתכווצים בעוצמה, והמטופל מתקשה מאוד לאפשר את החזרת המפרק למקומו. במקרה הזה מנהל המלר"ד פנה לבונשטיין משום שהיה צפוי עיכוב עד להגעת מרדים. לפי הפרוטוקול נדרש גם צום של שעתיים לפחות לפני הרדמה, והמטופל סבל בינתיים כאבים קשים.

בונשטיין הגיע למיון יחד עם פסיכולוג שעבד תחת הדרכתו. לאחר שקיבל מהמטופל הסכמה מדעת, החל בתהליך היפנוטי קצר. במקום להפנות את הקשב לכאב ולמתרחש סביבו, הוא מיקד את תשומת הלב של המטופל בקולו ובמגע ביד הבריאה. בתוך דקות, לדבריו, אף שהמיון היה עמוס ורועש, ולמרות העניין הרב שעורר התהליך, המטופל היה מרוכז בו לחלוטין והצליח להגיע למצב שבו הכתף והיד בצד הפגוע היו רפויות ומאולחשות.

לאחר כשבע דקות, כשהמטפל התרשם שהמטופל נמצא במצב ההיפנוטי הרצוי, האורתופד אחז ביד ובכתף וביצע את ההחזרה שלה למקומה. "בום, הכתף נכנסה למקום", מתאר בונשטיין. לדבריו, המפרק החליק למקומו בתנועה חלקה, ללא ההתנגדות השרירית האופיינית למקרים כאלה.

לאחר שבע דקות, כשהמטפל התרשם שהמטופל נמצא במצב ההיפנוטי הרצוי, האורתופד ביצע את החזרת הכתף. המפרק החליק למקומו בתנועה חלקה, ללא התנגדות שרירית

כשהמטופל התעורר הוא הסתכל סביבו ושאל: "מה? נגמר?". לדברי בונשטיין, הוא לא חש את הכאב במהלך החזרת הכתף.

"מהניסיון שלי, כשראיתי איך מחזירים כתפיים, זה משיכות, צעקות וצרחות", הוא מספר. "אתה נאבק בשרירים שמתכווצים. כאן הכתף פשוט החליקה למקום".

המטופל נשאר בהכרה

לדבריו, היפנוזה אינה שינה ואינה מצב שבו המהפנט "משתלט" על מוחו של המטופל. מדובר במצב של ערנות וריכוז גבוה, שבו חלק ניכר מהקשב מופנה פנימה. באמצעות מיקוד הקשב ניתן, בין היתר, להשפיע על האופן שבו אדם חווה כאב, חרדה ותחושות גופניות.

אבל לא רק כאב פיזי מגיע עם ההיפנוזה לחדר המיון.

מקרה נוסף שעליו מספר בונשטיין התרחש כאשר פסיכולוג מהצוות נקרא למיון בשל  חייל שהגיע במצב של סערה קשה. החייל לא אובחן בפוסט־טראומה, אך הגיע עם תמונה שנראתה כמו פלשבקים ותסמינים גופניים שנראו בתחילה נוירולוגיים – ובהם הפרעות בתפקוד, שיתוקים ופגיעה בשדה הראייה. לדברי בונשטיין, בירור המקרה העלה כי התסמינים היו קשורים לחרדה עוצמתית שהתעוררה בעקבות זיכרונות מאירועי לחימה שבהם השתתף החייל חודשים קודם לכן.

הוא המשיך בחייו כרגיל במשך חודשים, עד שאירוע כלשהו הציף מחדש את החוויות הקשות. הוא הגיע למיון במצוקה משמעותית. הפסיכולוג ביצע התערבות ראשונית שכללה הרגעה, איסוף כוחות והתמקדות בהווה, ובמקביל השתמש בטכניקות היפנוטיות שנועדו להרגיע את מערכת ה"הילחם או ברח" ולעזור לו "לחזור לקרקע" ולהתמקד במה שקורה כאן ועכשיו. לאחר שנרגע, הוא הועבר להמשך טיפול, עבר הערכה פסיכיאטרית והופנה להמשך טיפול בקהילה.

טכניקות בהתרעה קצרה

לדברי בונשטיין, השימוש בהיפנוזה במיון אינו מסתכם במקרים חריגים. במרכז נעזרים בכלי זה גם אצל מטופלים הסובלים מפוביה ממחטים, למשל אדם שבביקור קודם נאלצו להחזיק בכוח כדי לבצע בו פתיחת וריד. לאחר שתי פגישות הכנה עם בונשטיין, הוא הגיע לבדיקה כשהוא רגוע ומוכן לקבל את הטיפול. במקרים אחרים ניתן להיעזר בפסיכולוג ובטכניקות היפנוטיות גם בהתרעה קצרה, בהתאם למצב ולמטופל.

לדבריו, אחד השימושים המרכזיים של היפנוזה ברפואה הוא ויסות כאב. היא אינה מחליפה את הרפואה הקונבנציונלית או את ההרדמה בכל מצב, אך יכולה לשמש כלי נוסף, ובמקרים מתאימים גם לסייע להפחית את הצורך בהתערבות תרופתית. "אני לא הייתי מבטל את ההרדמה הכימית", אומר בונשטיין, "אבל לצד מחלקת ההרדמה, חשוב להכניס את העבודה ההיפנוטית כעזר נוסף".

ד"ר אודי בונשטיין: "היכולת של מערכת הרפואה ליצור חיבור רב יותר לחלקים הנפשיים היא הכרח. לא עושים את זה מספיק"

הוא מדגיש כי מטרת הטיפול אינה להציג "קסם", אלא לגייס יכולות של המטופל עצמו. לדבריו, בניגוד להיפנוזה בידורית, שבה המהפנט מוצג כבעל כוחות, בטיפול רפואי המטרה היא לעזור למטופל להשתמש במשאבים הקיימים אצלו כדי להשפיע על חוויית הכאב, החרדה והגוף.

במרכז הרפואי לגליל יש כיום כ־50 פסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי, ומתוכם כ־20 שעברו הכשרה בהיפנוזה. לדברי בונשטיין, כמה רופאים בבית החולים עברו אף הם הכשרה בתחום.

החזון שלו רחב יותר מהטיפול הנקודתי במיון: לחבר בין הגוף לנפש גם במקומות שבהם הרפואה נוטה להתמקד בעיקר בצד הטכני. "היכולת של מערכת הרפואה ליצור חיבור רב יותר לחלקים הנפשיים היא הכרח", הוא אומר, "לא עושים את זה מספיק".