סוד החיוך הכובש: מה באמת עומד מאחורי גומות החן?

גומות חן בלחיים נחשבות מזה דורות לאחד מסימני היופי הנחשקים והאהובים ביותר בעולם.

בניגוד לסברה כי מדובר בתוצר של עור גמיש, גומה נוצרת בשל מבנה מיוחד של השריר העיקרי המופעל בעת חיוך – Zygomaticus major, "שריר הלחי הגדול”. אצל אדם ללא גומות, השריר עובר כרצועה אחת רציפה מעצם הלחי ועד לזווית הפה. לעומת זאת, אצל בעלי גומות מופיעה וריאציה אנטומית שבה השריר מפוצל לשניים.

במקרה כזה, ההסתעפות העליונה של השריר מתחברת מעל זווית הפה, בעוד ההסתעפות התחתונה מעוגת פיזית לרקמת העור העמוקה. כאשר האדם מחייך והשריר מתכווץ, העור המחובר אל פנים השריר נמשך, ויוצר את השקע המוכר.

מחקר מטא אנליזה שבחן נתונים ממספר מחקרים בינלאומיים מצא כי השריר המפוצל מופיע אצל כ22.7% מכלל אוכלוסיית העולם. לפי המחקר:

• באמריקה נרשמה השכיחות הגבוהה ביותר – כ-34%.
• באסיה השכיחות עומדת על כ-27.4%.
• באירופה נרשמה השכיחות הנמוכה ביותר – כ-12.3% בלבד.

ומה לגבי הגומות בגב התחתון? הן אינן קשורות לגומות הפנים. מדובר ב"גומות ונוס", שנקראות על שם אלת היופי הרומית, ונוצרות מחיבורים קצרים של רצועות עור אל עצמות האגן, המושכים את העור פנימה. במיתולוגיה ובפולקלור הן נחשבו כסימן מובהק למזל, לפוריות וליופי.

עבור מי שלא זכה בגומות טבעיות, הרפואה הקוסמטית מציעה כיום פתרון כירורגי בשם "דימפלפלסטי" – הליך המבוצע תחת הרדמה מקומית, מעגן את רירית הלחי הפנימית לעור ומחקה באופן מלאכותי את המבנה הטבעי של שריר לחי גדול מפוצל ויוצר גומה קבועה.