הובהל לסורוקה מבלי שזוהה - וכעבור שעות הרופאים הבינו כי מדובר בעמיתם

מה קורה כשרופא טיפול נמרץ, אשר רגיל לעמוד לצד מיטותיהם של פצועים קשים, הופך בעצמו לפצוע? או כשמנהלת בית חולים, שמכירה היטב את מערכת הבריאות מבפנים, נאלצת להפקיד בידיה את חייו של בנה?

השאלות האלה עמדו היום (רביעי) במרכז מפגש שנערך בכנס משרד הבריאות לציון 30 שנה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. ד"ר ענת אנגל, מנהלת בית החולים וולפסון, אירחה על הבמה את בנה יואב אנגל, לוחם שריון בחטיבה 188 שנפצע אנושות בעזה, ואת ד"ר יואב ביחובסקי, רופא בכיר בטיפול נמרץ בסורוקה, שנפצע קשה במהלך שירות מילואים.

"יואב, בני האהוב, לוחם השריון, נפצע אנוש ממטען צד שהתפוצץ על הטנק שלו בקרב בעזה", סיפרה אנגל. "וברגע אחד כל מה שהכרתי כמנכ"לית של בית חולים קיבל משמעות נוספת. הפכתי מאדם שמנהל מערכת מצוינת שמטפלת בפצועים - לאימא של פצוע".

אנגל תיארה כיצד החוויה המקצועית שלה קיבלה משמעות אחרת לחלוטין כשהמערכת שבה היא עובדת נדרשה להציל את חיי בנה. "פתאום ידעתי, במובן הכי עמוק של המילה, מה המשמעות של להפקיד את החיים של האדם שאני הכי אוהבת בידיים של המערכת שלנו. בטחתי במערכת וביכולותיה המצוינות, אבל לא עצמתי עין לרגע, תרתי משמע".

"אחד הדברים שהכי שימחו אותי היה להתקלח לבד"

יואב אנגל נפצע בנר השני של חנוכה 2023. בעקבות הפציעה האנושה נקטעה רגלו, והוא עבר מאז תהליך שיקום ממושך שנמשך גם היום.

"לקום בטיפול נמרץ אחרי שאתה לוחם חזק ועצמאי, שמבצע משימה בעלת משמעות רבה, ובן רגע להיות במיטה בלי יכולת לזוז ובלי כוחות אפילו לצאת ממנה - זה לא קל", סיפר.

לדבריו, דווקא הדברים הקטנים הם שסייעו לו ברגעים הקשים. הוא זוכר את המוזיקה שליוותה אותו, את הספרים שהוריו הקריאו לו, את הצוות שטיפל בו ואת האפשרות לצאת לרגע מטיפול נמרץ ולראות אור יום.

"הייתה אחות טיפול נמרץ שבחלק מהלילות הייתה יושבת איתי ומדברת איתי שעות ארוכות. היא עשתה מעל המצופה, ובשבילי זה היה הכול".

גם תהליך השיקום, לדבריו, נבנה מצעדים קטנים. "יש הרבה קשיים בדרך, הרבה משברים. זה לא שכל יום הוא יום טוב. צריך לקבוע יעדים קטנים וכל פעם להתקדם - לעמוד, להתקלח לבד, ללכת לשירותים לבד. בעצם לחזור לעצמאות, אבל זה לא קורה מיד".

"אחד הדברים שהכי שימחו אותי היה להתקלח לבד, באמת", אמר. "ועכשיו גם ללכת. החזרה להליכה לא פשוטה, כי ללכת עם תותבת זה לא דומה להליכה עם שתי רגליים בריאות".

אחרי הפציעה והשיקום בחר אנגל לבנות את עתידו דווקא בתוך אותה מערכת שטיפלה בו. כיום הוא עומד להתחיל את שנתו השנייה בלימודי רפואה.

"אני מאמין שזה הייעוד שלי, אחרי שכל כך הרבה אנשים היו שותפים בהצלה שלי", אמר. "ראיתי עד כמה לרופא יש תפקיד משמעותי בהחלמה של בן אדם, ואני רוצה גם לעשות את זה. אני מאמין שזו תהיה סגירת מעגל עבורי, סוג של ניצחון אפילו".

הגיע לסורוקה כאלמוני - למחלקה שבה עבד

סיפור דומה מזווית אחרת הביא ד"ר יואב ביחובסקי, רופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ כללי בסורוקה. למרות שבגיל 47 כבר לא היה מחויב בשירות מילואים, הוא התנדב כרופא קרבי ובמשך חודשי המלחמה שילב בין טיפול בפצועים בבית החולים לבין שירות ברצועת עזה.

במרץ 2024 הוא נפצע קשה מאוד במהלך פעילות מבצעית. ביחובסקי פונה במסוק, מחוסר הכרה, אל סורוקה - בית החולים שבו עבד. הוא הגיע ללא זיהוי, ורק כעבור כמה שעות הבינו חבריו לצוות כי הפצוע שבו הם מטפלים הוא עמיתם.

"אני לא זוכר כלום מהפציעה שלי", סיפר. "הכול מעדויות של חברים ושל אלה שטיפלו בי. הייתי מחוסר הכרה כחודש. הצוות טיפל בי מאוד מאוד יפה וטוב, כשהוא זיהה מי אני וגם קודם לכן. הטיפול בי היה מלא חמלה".

בימים אלה הוא ממשיך בתהליך השיקום לאחר ניתוח נוסף. "הרצון להצליח ולחזור הוא גדול. זה בעצם מה שמעניין אותי", אמר. לאחר טיפול פיזיותרפיה תיאר בחיוך: "אני מאוד תפוס ברגליים, אבל מטפס מדרגות לבד. אני מקווה להיפטר מההליכון בשבוע הבא".

כשנה לאחר הפציעה חזר ביחובסקי בהדרגה לעבודתו כרופא. תחילה הצטרף לדיונים על מקרים רפואיים ולביקורי רופאים, ובהמשך חזר גם לבצע פעולות מורכבות - תחת השגחה.

"בפעם הראשונה שהייתי צריך לעשות פרוצדורות מורכבות, זה היה רק עם עוד רופא לידי. אם אני לא מסתדר - הוא נכנס", סיפר. "עשיתי אינטובציה עם מרדים בכיר לידי. זה מאוד מציק, כי אני יודע את הכול, תמיד. אבל אני מבין למה צריך לעשות את זה, ואני שמח שעשינו את זה ככה".

החוויה כמטופל, לדבריו, שינתה גם את המסר שהוא מבקש להעביר היום לחולים שנמצאים בצד שבו הוא עצמו היה לא מזמן: "תהיו אופטימיים, כי אתם יכולים להגיע להרבה", אמר. "תציבו מטרות אפשריות ותצפו ליותר".

גם אנגל מתכוון לקחת איתו את חוויית הפציעה אל המקצוע שבו בחר. "אין פתרון במילים שיעזור למישהו לקבל את המצב שלו. זה תהליך אישי", אמר. "אבל לפחות להיות שם בשבילו זה משהו שאני אוכל לעשות. להראות לו שגם אני עברתי דרך ארוכה - והגעתי לאיפה שאני".