חשיפה של מקרה נדיר וחסר תקדים בארץ ובעולם: מטופלת נפש נפגעה באורח קשה מאוד בזמן טיפול במחלקה הפסיכיאטרית בנזעי חשמל ("מכות חשמל"), כשחלקים מהגידול השפיר בליבה התפזרו בגופה דרך מחזור הדם וגרמו לאוטמים במוחה. בעקבות זאת היא נשארה במצב של פגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה, במצב סיעודי קשה עם עיוורון ונכות כרונית בשתי הרגליים, והיא זקוקה להשגחה מלאה סביב השעון.
הטיפול בנזעי החשמל ניתן בנובמבר 2021 במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הממשלתי רמב"ם בחיפה, ולפני כשבוע הוגשה תביעת רשלנות רפואית על ידי אילנה, המטופלת, תושבת חיפה, כיום בת 63, בתה טל ובנה חן.
התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד נגד משרד הבריאות, האחראי והבעלים של בית החולים רמב"ם, ונגד קופת חולים מכבי, שבה חברה אילנה. את התביעה הגישו עורכי הדין שי פויירינג וצפריר אושרי.
בטיפול בנזעי חשמל (ECT) מועבר זרם חשמלי מבוקר דרך המוח תחת הרדמה כללית. הטיפול נועד להסדרת שינויים כימיים במוח והוא מיועד לטיפול בדיכאון, מאניה, מצבים פסיכוטיים ועוד.
לדברי רופאים בכירים, זהו אחד המקרים הקשים והמחרידים ביותר שאירעו בישראל בעקבות טיפול פסיכיאטרי בנזעי חשמל. המקרה החריג תועד גם במאמר שחתומים עליו עשרה רופאים מרמב"ם ופורסם באוגוסט 2024 בכתב עת רפואי. במאמר מתארים הרופאים את המקרה כנדיר ברמה העולמית, של אישה שנכנסה למצב של קומה אחרי טיפול בנזעי חשמל בעקבות גידול בלב ("מיקסומה") שהתפזר בכל גופה.
"לא נעשה דבר"
אילנה הייתה בת 58 בעת המקרה, מורה במקצועה ואובחנה בהפרעה של גלי דיכאון ומאניה. לפי התביעה, הרשלנות הרפואית בדרך ביצוע הבדיקות לפני הטיפול החלה עוד שנים רבות קודם לכן על ידי הרופאים שטיפלו בה בקופת חולים מכבי.
על פי התביעה, "הסכנה העיקרית הנובעת מהימצאות הגידול בלב טמונה בעובדה שהוא נוטה להתפזר והפירורים נסחפים עם זרם הדם וגורמים לחסימות בכלי הדם באיברי הגוף, לרבות המוח, כשחסימה כזו תבוא לידי ביטוי בתלונות התואמות אירוע מוחי, שיכול להיות חולף או קבוע.
"ואולם, על אף שאילנה התלוננה פעמים רבות על 'דפיקות לב' והגם שתיארה והציגה תסמינים המחשידים לאירוע מוחי - לא נעשה דבר לשלילת בעיה לבבית המהווה מקור לתסחיפים".
עוד עולה בתביעה כי לאחר ש"הידרדר מצבה הנפשי של התובעת, היא נדרשה לטיפולים בנזעי חשמל, ועל פי הנהלים והפרקטיקה הרפואית המקובלת - קיימת חובה טרם הטיפול לבדוק פיזית באופן מדוקדק את המטופל ולסקור באדיקות את כל עברו הרפואי. ולו נעשה כך במקרה שלפנינו, היו הרופאים ברמב"ם מאבחנים את הגידול.
"אלא שלאחר הטיפול השלישי לא התעוררה אילנה מההרדמה, והתברר כי במהלך סבב הטיפול השלישי בנזעי חשמל ניתקו מן הגידול בלב חלקיקים רבים, שנסחפו אל עבר עורקי המוח, שם גרמו לחסימה ולאוטמים מוחיים רבים ומפוזרים. כתוצאה מאוטמים אלו נותרה התובעת כשהיא במצב סיעודי לצמיתות". התביעה מסתמכת על חוות דעתו של פרופ' יחיאל מיכאל בר-אילן, מומחה לרפואה פנימית.
עו"ד פויירינג, שמייצג את המשפחה, אומר כי "המקרה הקשה של אילנה ממחיש פעם נוספת את המציאות הטרגית במערכת הבריאות בארץ, שלפיה פעמים רבות תלונות גופניות של מטופלים מתמודדי נפש אינן זוכות לקשב אצל הרופאים, שנוטים לייחסן כלאחר יד לתחלואה הנפשית.
"ואכן, תלונותיה החוזרות של אילנה על דפיקות לב מהירות ולא סדירות, חוסר שיווי משקל ועוד זכו להתעלמות מוחלטת מהרופאים, ובכך הוחמצו פעם אחר פעם ההזדמנויות לאבחן את הימצאות הגוש בליבה.
"לו היו הרופאים לאורך השנים מתייחסים לתלונותיה בכובד ראש ומבצעים את הבדיקות הנדרשות, ולא ממהרים לייחסן למצבה הנפשי, לא היה מתרחש הסיבוך המחריד של הגידול בלב שהתפזר בזרם הדם בזמן הטיפול בנזעי החשמל, והיום אילנה הייתה אישה בריאה ומתפקדת".
טל, בתה של אילנה, אומרת כי "אחד הדברים המקוממים ביותר שזכורים לי היה הפגישה לקראת בחירת אופן הטיפול המתאים ביותר עבור אמי עם הפסיכיאטרית המטפלת שלה במחלקה ברמב"ם. העלינו חששות רבים לגבי בטיחות הטיפול, וכולם בוטלו בהינף יד ובאופן מזלזל.
"אמא שלי, אחוזת האימה, שאלה מפורשות אם היא לא תחטוף שבץ מהטיפול, והתגובה של הפסיכיאטרית הייתה צחוק מתגלגל. היא מייד טרחה להגיד שאין לכך שום אחיזה במציאות.
"לבסוף התחושה של אמנו הייתה שהיא נדחקה עם הגב לקיר. הבטיחו לה שהטיפול בנזעי חשמל הוא הדבר היחיד שיכול להציל, ולבסוף הקטסטרופה שאמא שלי כל כך חששה ממנה התממשה".
עוד אמרה טל כי "זוהי רק דוגמה אחת מהדרך רצופת המהמורות שבה התעקשו להתייחס לאמנו קודם כל כחולה פסיכיאטרית ולא כאדם שמעלה תלונות על מצבו הרפואי.
"רצף הכשלים הזה הוביל לכך שאמנו הפכה מאישה פעילה, מלאת חיים, שדאגה לנו ולכל סובביה בראש ובראשונה, לאדם סיעודי, צל של עצמה, שלא מתאר בכלל את מי שהייתה קודם, שתלוי בחסדיהם של אחרים עבור תפקודיו הבסיסיים ביותר, לכל חייה וכמובן גם לשארית חיינו.
"אין לי יכולת לתאר לכם איך חיינו נראים מאז, את תחושת המצוקה התמידית, רגשות האשם והחרטה על כל הנקודות שבהן הקטסטרופה הזו הייתה יכולה להימנע, אילו רק היו תלונותיה זוכות להתייחסות רצינית ומקצועית יותר.
"נותר לנו להתקיים עם המחנק התמידי בגרון, שנמצא שם תמיד, והעצבות התהומית שמוהלת לנו כל אפשרות לשמחה אמיתית מהלב".
"התעלמו מהדגלים האדומים"
חן, בנה של אילנה, אמר ל"היום" כי "אמא שלנו הייתה אישה טובת לב, אוהבת ותאבת חיים. למרות ההתמודדות עם מחלתה הפסיכיאטרית והעליות והמורדות שחוותה לאורך השנים, היא הייתה אישה מתפקדת, עצמאית, מוכשרת ונחושה. בשבילנו היא תמיד הייתה 'אמא לביאה'.
"מה שהכי קשה לנו עד היום הוא הידיעה שהיו לאורך הדרך כל כך הרבה הזדמנויות שבהן אפשר היה לעצור, לבדוק ולהציל אותה - אבל שוב ושוב התלונות הגופניות שלה לא קיבלו את המשקל הראוי.
"אנחנו מאמינים שהעובדה שהייתה מטופלת פסיכיאטרית גרמה למערכת לראות אותה קודם כול דרך התווית הזו, במקום לראות את האדם ואת הסימנים הגופניים שהציגה. הדבר הזה הוביל, מבחינתנו, לפספוס בלתי נתפס של דגלים אדומים.
"לא מדובר באירוע בודד, אלא ברצף של נקודות שבהן הייתה אפשרות להבין שמשהו גופני חמור מתרחש - ובכל הזדמנות התעלמו מהן.
"התוצאה היא הטרגדיה שאנחנו חיים איתה היום: אישה שהייתה בריאה, עצמאית, מתפקדת ותאבת חיים הפכה בתוך זמן קצר לאישה עם נכות גופנית קשה, התלויה לחלוטין באחרים ואינה מסוגלת לדאוג לצרכיה הבסיסיים או אפילו להביע אותם.
"היא עדיין איתנו, אבל החיים שהיו לה נלקחו ממנה. ובמובן מסוים, גם החיים שהיו לנו כמשפחה נלקחו מאיתנו. הכאב הגדול ביותר הוא הידיעה שאולי היה אפשר למנוע את כל זה".
מבית החולים רמב"ם נמסר בתגובה כי "כתב התביעה נשלח אלינו בימים האחרונים, אנו נלמד אותו ונגיב על הטענות בבית משפט".
מקופת חולים מכבי נמסר בתגובה כי "כתב התביעה הגיע למכבי בימים האחרונים, גורמי המקצוע ילמדו אותו ויגיבו כמקובל בבית המשפט באמצעות חוות דעת רפואיות מקצועיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו