מכמעט עיוורון לחיים חדשים: הניתוח שהחזיר למורה מירושלים את האור

אחרי שנים של כאבים, מגבלות ופגיעה קשה באיכות החיים, איה (38), מורה מירושלים, חששה שכבר לא תחזור לראות כפי שראתה בעבר. מחלת קרנית מתקדמת בשם קרטוקונוס הורידה את ראייתה לכ־10% בלבד, והיא נאלצה לוותר בהדרגה על פעולות יומיומיות פשוטות – מנהיגה ועד עבודה מול מחשב.

אלא שניתוח חדשני וייחודי שבוצע בבית החולים הדסה שינה את חייה. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת והשתלת טבעת שיוצרה מרקמת קרנית אנושית של תורם, הצליחו הרופאים לייצב את הקרנית שלה ולהביא לשיפור דרמטי בראייה – עד לכ־90% עם משקפיים.

איה סובלת מקרטוקונוס – מחלה שבה הקרנית, החלון השקוף בקדמת העין, משנה את צורתה והופכת בהדרגה למעין חרוט. השינוי גורם לעיוות משמעותי בראייה ולפגיעה בתפקוד היומיומי.

"במשך שנים טופלתי באמצעות עדשות מגע מיוחדות וקשיחות", סיפרה איה. "בהתחלה הן עזרו, אבל בשנים האחרונות המצב הידרדר מאוד. העיניים דחו את העדשות, סבלתי מלחצים, כאבים ואדמומיות".

הפגיעה הלכה והעמיקה. איה נאלצה להפסיק לנהוג, התקשתה לעבוד מול מחשב, ונזקקה לעזרה גם בפעולות פשוטות. "אחרי חמש דקות מול המסך היו מתחילים כאבי ראש חזקים. החיים שלי השתנו לחלוטין".

גם עבודתה כמורה בתיכון הפכה למאתגרת יותר. "כשלימדתי הייתי צריכה להתקרב מאוד ללוח. דברים שנראו לאחרים פשוטים הפכו עבורי למשימה קשה".

השינוי הגיע כאשר איה הגיעה לבדיקת עדשות שגרתית, והאופטומטריסט המליץ לה לפנות למומחה בבית החולים הדסה. שם פגשה את פרופ' דוד סמדג'ה, מנהל יחידת רפרקציה במערך העיניים של הדסה.

"הוא הבין מיד מה אני עוברת", סיפרה. "אחרי הבדיקות הוא אמר לי שיש ניתוח שיכול לעזור לי. לא האמנתי שיש פתרון".

לדברי פרופ' סמדג'ה, עד היום הטיפול במקרים מתקדמים של קרטוקונוס כלל בין היתר השתלת טבעות פלסטיק זעירות בתוך הקרנית, שנועדו לשנות את צורתה ולשפר את הראייה, ובמקרים קשים יותר – השתלת קרנית מלאה.

"ההליך החדש מבוסס על שימוש בטבעת שמיוצרת מרקמת קרנית אנושית של תורם במקום חומר סינתטי", הסביר. "באמצעות לייזר מתקדם מייצרים טבעת מדויקת מתוך קרנית התורם ומשתילים אותה בתוך הקרנית של המטופל. המטרה היא לייצב את הקרנית, לשטח את צורת החרוט ולשפר את איכות הראייה".

איה מספרת כי כבר במהלך הניתוח עצמו הרגישה שמשהו משתנה. "הייתי ערה בזמן הניתוח, ותוך כדי הרגשתי שהראייה שלי משתפרת. ידעתי שאני בידיים טובות".

לאחר מספר ימי התאוששות היא חזרה בהדרגה לשגרה. "פתאום ראיתי את העולם אחרת. ראיתי צבעים מחדש, הכאב נעלם והמצב רוח השתפר. חזרתי לנהוג, לעבוד וללמד".

היום, אחרי הדרך הארוכה שעברה, איה מסתכלת לאחור בהתרגשות: "לא רק הראייה שלי השתפרה. קיבלתי בחזרה את העצמאות שלי ואת החיים שלי".