לא רק נגד קמטים: המחקר שמגלה שימוש חדש בבוטוקס

מחקר חדש שפורסם ונחשף הבוקר (ראשון) בכתב העת המדעי המוביל בעולם בתחום הכירורגיה הפלסטית, Plastic and Reconstructive Surgery, מצא התוויה חדשה לבוטוקס שעשויה לסייע למיליוני אנשים: שיפור המראה של צלקות חדשות בקרב אנשים בעלי נטייה להצטלקות חריגה.

המחקר, המבוסס על סקירה של 19 מחקרים שונים, מצא כי בוטוקס (בוטולינום טוקסין) עשוי לשפר את איכות הצלקות, להפחית את המתיחה המופעלת על העור ולהקטין צמיחה חריגה של רקמת הצלקת במהלך תהליך ההחלמה.

מדובר באוכלוסייה של מטופלים הסובלים מנטייה להצטלקות לא תקינה - מצב שעלול לגרום לא רק לפגיעה אסתטית משמעותית, אלא גם לכאב, גרד, מגבלה בתנועה ופגיעה באיכות החיים.

נטייה להצטלקות חריגה נובעת לרוב משיבוש בתהליך הריפוי הטבעי של העור, שבו הגוף מייצר עודף של חלבון הקולגן. מצב זה מקשה במיוחד על טיפול בצלקות שנגרמו בעקבות פציעות טראומה, תאונות או מלחמות, וכן לאחר ניתוחים פלסטיים מתוכננים.

על פי ההערכות, מדי שנה כ-100 מיליון בני אדם ברחבי העולם מפתחים צלקות חדשות, ומתוכם כ=11 מיליון סובלים מהצטלקות חריגה ולא תקינה (pathological scarring).

הצטלקות חריגה כוללת שני סוגים עיקריים:

• צלקות היפרטרופיות - צלקות עבות, אדומות ובולטות שנשארות בגבולות החתך המקורי.
• קלואידים - צלקות בולטות ואגרסיביות יותר, שחורגות מגבולות הפצע המקורי ומתפשטות אל העור הבריא שמסביב.

מעבר למראה החיצוני, צלקות מסוג זה עלולות לגרום למגבלות תנועה משמעותיות, לגרד, לכאב ולהשפעה רגשית ונפשית על המטופלים.

לתופעה קיים גם מרכיב גנטי: היסטוריה משפחתית של צלקות מסוג זה מעלה משמעותית את הסיכון להתפתחותן. בנוסף, מאפייני עור מסוימים משפיעים על הסיכון, כאשר אנשים צעירים, בעלי עור עבה ומוצק או בעלי גוון עור כהה נוטים יותר לפתח הצטלקות בולטת.

פחות מתח, פחות צלקת

במסגרת המחקר נותחו נתונים של 686 מטופלים שהשתתפו ב-19 מחקרים שונים. החוקרים מצאו כי שימוש בזריקות בוטוקס הוביל באופן עקבי לצלקות צרות יותר, לשיפור במרקם העור ולעלייה משמעותית בשביעות הרצון של המטופלים.

החוקרים ציינו כי תופעות הלוואי שנצפו היו קלות, מקומיות וזמניות בלבד, וכללו בעיקר כאב קל באזור ההזרקה, תחושת גירוד או כאב ראש חולף. לא דווחו תופעות לוואי חמורות.

עם זאת, נכון להיום השימוש בבוטולינום טוקסין למניעת צלקות אינו מאושר באופן רשמי על ידי ה-FDA או משרד הבריאות, ולכן מדובר בשימוש מחוץ להתוויה המאושרת ("אוף־לייבל").

ד"ר קרלוס זבאלטה־קורוורה, החוקר המוביל של הסקירה מאוניברסיטת סיינטיפיקה דל סור שבלימה, פרו, הסביר: "זה נראה כמו כלי סופר מבטיח למניעת צלקות ולשיפור האיכות שלהן. הטיפול יכול לסייע ביצירת סביבת ריפוי טובה יותר כבר מההתחלה, ממש מרגע הפציעה או הניתוח. ערך הטיפול גבוה במיוחד באזורי עור שבהם יש תנועה מרובה כמו הפנים, הצוואר, החזה, הבטן והאזור שמסביב לעיניים, שם תנועת השרירים היומיומית מפעילה מתח מתמיד על העור ומקשה על ריפוי אסתטי".

"פריצת דרך עבור פצועי מלחמה"

ד"ר מאיר כהן, רופא מומחה לכירורגיה פלסטית ויו"ר ארגון המנתחים הפלסטים האסתטיים בישראל, הדגיש: "מדובר בפריצת דרך לבעיה שעד כה היו לה פתרונות מוגבלים. שכן במצבי חירום בעקבות מלחמה או תאונה, העדיפות היא הצלת חיים וסגירת הפצע, ולכן איכות הצלקת משנית ופציעות אלו נוטות להצטלקות קשה".

"כאשר מדובר על ניתוח פלסטי מתוכנן, הנטייה להצטלקות היא נורת אזהרה והמפתח אצלנו הפלסטיקאים הוא תכנון קפדני ומניעה מראש", הוסיף. "יחד זאת הנטייה מביאה לחוסר שביעות רצון של המטופלים וחלק מהמקרים הללו גם הגיעו לפתחי בתי המשפט בישראל".

"למסקנות המחקר החדש אין גבולות גיאוגרפיים, אפשר יהיה ליישם את הידע המדעי בקרוב בישראל אצל מנותחים חדשים שבאים לניתוח פלסטי ויתכן שגם אצל פצועים מהעבר באמצעות הרופאים מומחי הארגון", ציין.  "אני קורא לחיילים בסדיר ובמילואים שנפצעו בסבבי הלחימה האחרונים וכבר טופלו אך נותרו עם צלקות חריגות, לפנות אלינו לארגון לבדיקה אם ניתן לטפל בהם אחרת בקרוב ממה שטופלו עד כה, הודות לידע המדעי החדש של המחקר הזה".

איך הבוטוקס מסייע?

לפי המחקר, הזרקת הבוטוקס פועלת במספר מנגנונים. הראשון הוא הרפיית שרירים והפחתת מתח מכני: באמצעות שיתוק מבוקר וזמני של השרירים הסמוכים לפצע, הבוטוקס מפחית את המתח והמתיחה המופעלים על שולי העור במהלך ההחלמה.

הפחתת העומס המכני יוצרת סביבת ריפוי יציבה יותר עבור העור בשלבים הראשונים של התהליך.

מנגנון נוסף הוא הפחתת דלקת עצבית: הבוטוקס מעכב הפרשת חומרים המעודדים תגובה דלקתית, וכך עשוי לתרום להחלמה חלקה ונקייה יותר של העור.

בוטולינום טוקסין, המוכר בעיקר תחת שמות המותגים "בוטוקס", "דיספורט" או "קסאומין", הוא חלבון ורעלן עצבי המופק מהחיידק Clostridium botulinum. למרות שבצורתו הגולמית מדובר ברעלן קטלני ביותר, ברפואה המודרנית נעשה בו שימוש במינונים זעירים ומדוללים בצורה מבוקרת ובטוחה.

החומר פועל באמצעות חסימת שחרור המוליך העצבי אצטילכולין, ובכך מונע מעבר של אותות עצביים אל השריר וגורם להחלשתו או לשיתוקו הזמני.