פערי הבריאות בישראל מעמיקים - והמשבר שמאיים על כולם | נתונים מדאיגים

דוח השוויוניות בבריאות של משרד הבריאות מציג תמונה מדאיגה של פערים בין קבוצות האוכלוסייה: תוחלת החיים בישראל ממשיכה להיות מהגבוהות בעולם ועומדת על 83.4 שנים בממוצע, 81.3 שנים לגברים ו-85.4 שנים לנשים. אולם, מאחורי הנתון המעודד מסתתרים פערים משמעותיים, לפיהם גברים בחברה הערבית חיים בממוצע 4.4 שנים פחות מגברים בכלל האוכלוסייה, ונשים ערביות חיות 2.7 שנים פחות מנשים בכלל האוכלוסייה.

הנתונים עולים מדוח השוויוניות בבריאות שהוצג אתמול (רביעי) בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות. הדוח, שהוכן על ידי מינהל התכנון האסטרטגי והכלכלי במשרד הבריאות, בוחן את מצב השוויון במערכת הבריאות באמצעות 13 מדדי בריאות מרכזיים.

אחד הממצאים הבולטים בדוח הוא שיעור תמותת התינוקות בחברה הערבית, הגבוה פי 2.7 מזה שבחברה היהודית. בקרב האוכלוסייה הבדואית הפער חריף אף יותר, כאשר שיעור תמותת התינוקות גבוה פי 9.1 לעומת החברה היהודית.

חוסר איזון

גם במדדי התחלואה בולטים פערים משמעותיים. שיעור חוסר האיזון של מחלת הסוכרת גבוה ב-45% בחברה הערבית בהשוואה לשאר האוכלוסייה. בנוסף, החוקרים מציינים כי בחברה הערבית קיימים שיעורים גבוהים יותר של גורמי סיכון ומחלות רקע הקשורים לאירועים מוחיים. לפי הדוח, אחד ההסברים האפשריים לפערי תוחלת החיים הוא שיעור העישון הגבוה בחברה הערבית. כ-40.3% מהאוכלוסייה הערבית מעשנים, לעומת 20.5% בלבד בכלל האוכלוסייה, כמעט פי שניים.

סיכון לפגיעות

גם בקרב ילדים נמצאו פערים משמעותיים. הסיכון להיפגעות בלתי מכוונת גבוה פי 3.4 בקרב ילדים ערבים ופי 1.7 בקרב ילדים חרדים. במקביל, שיעור ההשמנה ועודף המשקל בקרב תלמידי כיתות ז' בחברה הערבית מגיע ל-43.3%, לעומת 30.6% בכלל האוכלוסייה.

לצד פערי הבריאות הפיזית, הדוח מצביע גם על השלכותיה הנפשיות של המלחמה. כ-33% מהישראלים דיווחו על מצוקה נפשית, כאשר 80% מהם מייחסים אותה למלחמה.

עם זאת, מחברי הדוח מציינים גם מגמות חיוביות. לדבריהם, מערכת הבריאות משקיעה מאמצים בהנגשת שירותים רפואיים בפריפריה, במיוחד בנגב ובגליל.

גילוי מוקדם

עוד נרשמה עלייה בביצוע בדיקות סקר לגילוי מוקדם של מחלות בחברה הערבית, וכן עלייה של 5% בבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם בקרב נשים חרדיות. בנוסף, מאז שנת 2020 נרשמה ירידה בשיעורי חוסר האיזון של מחלת הסוכרת בכלל קבוצות האוכלוסייה.

מחסור בכח אדם

הדוח מתריע גם מפני מחסור מתמשך בכח אדם ובתשתיות רפואיות בישראל. שיעור האחיות עומד על 5.6 לאלף נפש בלבד, לעומת ממוצע של 9 במדינות ה-OECD. גם מספר הרופאים נמוך מהממוצע, 3.5 רופאים לאלף נפשות, לעומת 3.9 במדינות המפותחות.

תשתיות אשפוז

פערים ניכרים קיימים גם בתשתיות האשפוז: בישראל יש 2.05 מיטות אשפוז לאלף נפש בלבד, לעומת ממוצע של 3.83 במדינות ה-OECD. עוד עולה כי ישראלים רבים מוותרים על טיפול רפואי בשל חסמי נגישות. כ-32% דיווחו כי ויתרו על טיפול בשל זמני המתנה ממושכים, 19% בשל המרחק ממקום מגוריהם ו-9% בשל עלות הטיפול.

טיפול כלכלי

בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור המוותרים על טיפול מסיבות כלכליות מגיע ל-15%. מבין מי שוויתרו על טיפול בשל זמני המתנה, 44% פנו לשירותים פרטיים, ואילו 33% מהמוותרים בשל מרחק פנו גם הם לרפואה פרטית.

מחברי הדוח מסכמים כי יש לחזק את רפואת המשפחה ככלי מרכזי לצמצום פערים גיאוגרפיים וחברתיים, וכי לנוכח השלכות המלחמה נדרשת השקעה מוגברת בפריפריה ובתחום בריאות הנפש.