חייו של גנאדי ליבוב בן ה-60 הסתיימו באופן הטראגי ביותר. הוא הגיע לאשפוז לאחר שלושה ניסיונות התאבדות בביתו. בערב שלפני מותו חזרה בתו יוליה והתריעה בפני צוות המחלקה בשיחות טלפון כי אביה מאיים להתאבד, אך הצוות לא נקט כל צעד.

למחרת הצליח גנאדי לשים קץ לחייו בתוך בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי באר יעקב, אחד ממרכזי בריאות הנפש הגדולים בישראל, כשהוא תלה את עצמו בחגורה במקלחת של המחלקה הפסיכיאטרית הסגורה.

השאלות הקשות על הרשלנות בפרשה מתגלות כעת בתביעה שהגישו ילדיו של גנאדי, יבגני ליבוב ויוליה ויינר, נגד משרד הבריאות ובית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. התביעה, המתפרסמת כאן לראשונה, הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון על ידי עורכי הדין ד"ר שי פויירינג ונמרוד הלוי, והדיונים בה טרם הסתיימו.

ממינסק לאשדוד

גנאדי עלה עם רעייתו גלינה וילדיו יוליה ויבגני ממינסק שבבלארוס, שם עבד במפעל לייצור טרקטורים ולימד שחמט. המשפחה התמקמה באשדוד. בתחילת 2022 החל מצבו הנפשי להתדרדר. הוא סבל ממצב פסיכוטי, מהזיות וממחשבות שווא של רדיפה. בעקבות זאת ניסה שלוש פעמים לשים קץ לחייו בביתו - בתלייה, בחניקה ובניסיון קפיצה מקומה גבוהה.

ב-23 באפריל 2022 הגיע גנאדי, בסיוע בני משפחתו, לחדר המיון של בית החולים ברזילי באשקלון, משם הופנה לאשפוז במחלקה הפסיכוגריאטרית הסגורה "יחד" בבית החולים באר יעקב, המיועדת לבני 60 ומעלה.

עיקרי הדברים

• בתו של גנאדי, יוליה, התריעה בפני צוות המחלקה בשיחות טלפון כי אביה מאיים להתאבד, אך הצוות לא נקט כל צעד
• על פי התיעוד הרפואי ועדויות עובדי המחלקה, גנאדי לא הושם בהשגחה מיוחדת בעקבות התרעות המשפחה, הצוות בחר להאמין לדבריו כי אין לו כוונה להתאבד
• משרד הבריאות: "כתב התביעה התקבל ותגובה תינתן כמקובל בבית המשפט"

כעבור יומיים מהאשפוז התקשר גנאדי לרעייתו גלינה ואמר לה שהוא מבקש להיפרד ממנה. גלינה התקשרה מיד למחלקה והתריעה. בתו יוליה חזרה והתקשרה אף היא עוד באותו היום ואמרה לצוות הסיעודי שהיא חוששת לשלום אביה וכי הוא מאיים להתאבד. הם השיבו לה: "הכל בסדר, אבא אמר שאין לו כוונה להתאבד בבית החולים כי אין לו כלים לעשות זאת שם".

על פי התיעוד הרפואי ועדויות עובדי המחלקה שנמסרו למשטרה, גנאדי לא הושם בהשגחה מיוחדת בעקבות התרעות המשפחה. הצוות בחר להאמין לדבריו כי אין לו כוונה להתאבד. לפי כתב התביעה, "הצוות הרפואי עצם את עיניו והתעלם מכל הדגלים האדומים שהוצגו בפניו, למרות הרקע האובדני של המנוח וכושר השיפוט הלקוי שלו. הכשרה וניסיון מקצועי מחייבים לדעת כי אדם המתכנן לשים קץ לחייו לא יודה בכך, שמא ימנעו ממנו להוציא את תכניתו לפועל".

ביום שלמחרת, בסביבות השעה 15:00 בצהריים, בזמן החלפת המשמרת, נמצא גנאדי תלוי בחגורה על מעקה המקלחת בחדרו. לאחר ניסיונות החייאה כושלים נקבע מותו.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

>>מונדיאל 2026: לוח משחקים, תקצירים, שידורים וטבלאות<<

"שרשרת של טעויות"

כתב התביעה מתבסס על חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר אדי גרבר, שקבע כי "בעת קבלתו לבית החולים היה על הצוות להתייחס אל גנאדי כאל אדם המתקשה להבדיל בין המציאות לבין עולמו הפנימי, ולנקוט כלפיו באמצעי השגחה ופיקוח הדוקים".

עוד קבע ד"ר גרבר כי "לא ברור כיצד אדם המועד לניסיונות אובדניים, שכבר הוכיח את כוונתו לפחות פעמיים בתקופה הסמוכה, נמצא במוסד פסיכיאטרי עם חגורה בהישג ידו. זו שרשרת של טעויות והתנהלות רשלנית - ויתכן שהתנהלות שונה הייתה יכולה לשנות את גורלו הטראגי".

הפרשה נחקרה במשטרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות. במסגרת החקירה נשאלה ד"ר אילנה ויינטראוב, מנהלת המחלקה, מדוע לא הושם גנאדי בהשגחה חרף שלושה ניסיונות התאבדות ואבחנה של דיכאון פסיכוטי. תשובתה הייתה כי "בקבלתו בוצעה הערכת מסוכנות ולא התרשמנו ממסוכנות מיידית".

בחקירה טענה מנהלת המחלקה כי ההשגחה על המטופלים מתבצעת בכל שעה, אך היא עומתה עם עדויות הצוות הסיעודי לפיהן ההשגחה בפועל נעשית כל שעתיים. גנאדי נראה לאחרונה על ידי הצוות בשעה 13:00, וכשעתיים לאחר מכן נמצא תלוי. בתגובה לעימות הדברים טענה כי "יש נוהל וזה מה שזכור לי. יכול להיות שאני טועה".

"מסרנו אותו ולא שמרו עליו"

יוליה ויינר, בתו של גנאדי, סיפרה: "אני לא מצליחה להבין איך המקום שאמור היה להיות הכי בטוח עבור אבא הפך למקום שבו איבדנו אותו. אבא שלי לא היה אדם עם רקע נפשי. הוא היה אבא, סבא, מאמן שחמט שגידל אלופי אירופה, אדם שהקדיש את חייו ללמד ולהאמין באנשים.

"עשינו את הדבר שהאמנו שיציל אותו - הבאנו אותו לבית חולים. ואז, בערב שלפני שהנורא מכל קרה, התקשרנו שוב ושוב, התרענו, ביקשנו שישמרו עליו. התשובה שקיבלנו הייתה 'אל תדאגו, הוא במקום בטוח, פה זה לא יקרה'. והאמנו להם. מסרנו את אבא לידי מערכת שאמורה הייתה לשמור עליו ברגע הכי פגיע בחייו - ובתוך ימים ספורים הוא התאבד, באור יום, בתוך המחלקה הסגורה, בחגורה שלא הייתה אמורה להיות נגישה אליו בכלל".

גלינה ליבוב, רעייתו של גנאדי, הלכה לעולמה ביוני 2025. "אמא, שהייתה נשואה לאבא כמעט 40 שנה, פשוט לא חזרה להיות אותה אישה אחרי מה שקרה. היא נשברה", מספרת יוליה. "לפני שאבא מת, למרות בעיות רפואיות, הייתה לה מוטיבציה לחיות ולהילחם על הבריאות שלה. אחרי זה היא הלכה ודעכה. איבדנו שני הורים אחד אחרי השני, והילדים שלי איבדו סבא וסבתא".

"אירוע חריג"

עורכי הדין של המשפחה פנו בנובמבר 2025 למשרד הבריאות בבקשה להקים ועדת בדיקה לחקירת הפרשה. משרד הבריאות טרם הודיע על החלטה בעניין.

מבית החולים באר יעקב נמסר: "אנו כואבים את האובדן ומשתתפים בצערה של המשפחה. מדובר באירוע חריג שנבחן בשעתו על ידי המשטרה. הוגשה תביעה כנגד בית החולים ותגובה תינתן כמקובל בבית המשפט".

ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד משתתף בצערה של המשפחה. המקרה נבדק על ידי הנהלת בית החולים והגורמים המקצועיים הרלוונטיים. כתב התביעה התקבל ותגובה תינתן כמקובל בבית המשפט".