"ללא מדידה ומעקב, אי אפשר לדבר על רפואה מונעת אמיתית"

בעידן של רפואה מבוססת נתונים, בריאות הפה עדיין אינה חלק ממערך המדידה הרפואי בישראל. לדברי מומחים, היעדר ניטור שיטתי מקשה על זיהוי מוקדם של סיכונים ועל בניית מדיניות מניעה אפקטיבית, זאת למרות המחקרים הרבים שמצאו קשר ישיר לבריאות הכללית ולמחלות רבות.

למרות ההתקדמות המשמעותית ברפואה המונעת בישראל והמעבר לניהול בריאות מבוסס נתונים, תחום אחד נותר מחוץ לתמונה: בריאות הפה. כך טוען ד"ר עומרי קראוס, רופא שיניים ויועץ למותג ליסטרין, שמתריע כי היעדר ניטור שיטתי של מצב החניכיים והשיניים מונע זיהוי מוקדם של בעיות בריאותיות ומחליש את תפיסת הרפואה המונעת.

הוא מדגיש כי בשנים האחרונות הצטבר ידע מחקרי המצביע על קשר בין מחלות חניכיים לבין מצבים רפואיים מורכבים כגון סוכרת, מחלות לב ודלקות כרוניות. למרות זאת, מצב החניכיים אינו חלק שגרתי ממעקב אחר חולים כרוניים.

לדברי ד"ר קראוס, בעוד מדדים רפואיים כמו לחץ דם, רמות סוכר, כולסטרול ו- BMI מנוטרים באופן קבוע כחלק מתמונת הבריאות הכללית של המטופל, מצב בריאות הפה בישראל כמעט ואינו נמדד לאורך זמן: "רפואה מונעת אינה מתחילה בטיפול אלא במעקב. כאשר אין מדדים רוחביים, אין ניטור רציף ואין אינטגרציה של נתוני בריאות הפה עם נתונים רפואיים אחרים, למעשה אין ניהול אמיתי של התחום".

לא בעיה קלינית

הבעיה, לדבריו, אינה רק קלינית אלא מערכתית. רפואה מונעת נשענת על מדדי איכות, ניתוח מגמות וזיהוי אוכלוסיות בסיכון. כאשר מצב הפה אינו מנוטר באופן שיטתי, קשה למדוד השפעה של התערבויות, להעריך סיכונים או לבנות מדיניות בריאות מבוססת נתונים.

כיום כבר ניתן לראות בעולם מודלים שונים של שילוב בריאות הפה במסגרת הרפואה המונעת. במדינות סקנדינביה מתקיימים סקרים לאומיים תקופתיים המנטרים תחלואה דנטלית ומחלות חניכיים לאורך זמן, וביפן נאספים נתונים שיטתיים על מצב בריאות הפה כחלק מסקרי בריאות לאומיים. מודלים אלה מאפשרים זיהוי מוקדם של מגמות ותכנון מדיניות מניעה רחבה.

לדבריו, הפער בולט במיוחד בעידן הרפואה הדיגיטלית והבינה המלאכותית: "מערכות הבריאות יודעות לאסוף נתונים, לזהות מגמות ולחזות סיכונים - אבל פשוט לא מזינות לתוך המערכת נתונים על מצב הפה", הוא מסביר. "זה יוצר אזור עיוור לא בגלל מגבלה טכנולוגית, אלא בגלל החלטה מערכתית שלא למדוד”.

מעבר לניטור רפואי, קראוס מצביע גם על החשיבות של חיזוק הרגלי היגיינת הפה כחלק מתפיסת מניעה רחבה. לדבריו, פעולות יומיומיות כמו צחצוח נכון, ניקוי בין שיני ושימוש בשטיפות פה אינן רק המלצות כלליות אלא כלי מניעה שמפחיתים סיכון עוד לפני שנדרש טיפול רפואי. "כאשר ההיגיינה נשארת רק באחריות הפרט ולא חלק משיח בריאותי רציף, קשה לייצר שינוי אמיתי”, הוא אומר.

לדברי קראוס, שילוב בריאות הפה בתוך מערכות המעקב הקיימות אינו דורש בהכרח טכנולוגיות חדשות, אלא שינוי תפיסתי. "בריאות הפה צריכה להימדד ולהיות מנוהלת בדיוק כמו כל מדד בריאות אחר. בלי מעקב אין מניעה", הוא מסכם.