המלחמה על החיים: דחיית הטיפול הרפואי עלולה לעלות ביוקר

במציאות של חירום מתמשך, כשהקשב הציבורי מופנה כמעט כולו לביטחון, יש תחום אחד שנדחק בשקט הצידה: הבריאות האישית שלנו.

בין אזעקות, עומס נפשי ושיבוש מתמשך של שגרת החיים, יותר ויותר ישראלים דוחים בדיקות, מעקבים וטיפולים רפואיים. לעיתים זו נדמית כהחלטה זמנית, כמעט שולית, אך בפועל לא פעם מדובר בצעד שעלול להוביל לנזק מצטבר, ולעיתים גם בלתי הפיך.

במערכת הבריאות כבר מזהים היטב את התופעה. גם בבית החולים הדסה, במסגרת מערך העיניים, נרשמה ירידה של כ 30% בהגעת מטופלים לטיפולים שנקבעו להם מראש. בחלק מהמקרים מדובר בדחייה מצד בית החולים עקב חוסר יכולת לטפל בתנאי מיגון מתאימים, אך במקרים רבים מטופלים אינם מגיעים לטיפול למרות שהמוסד הרפואי יכול לקבלם גם בזמן מלחמה.

זו אינה רק דחיה טכנית של תור, אלא שינוי התנהגותי מדאיג, שיש לו השלכות רפואיות ברורות. כשמטופל אינו מגיע בזמן לטיפול חיוני, המחלה אינה ממתינה עד שהמציאות תירגע, אלא ממשיכה להתקדם.

הסכנה שבדחייה

אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא בתחום רפואת העיניים. מחלות וסקולריות של רשתית העין הן בין הגורמים השכיחים ביותר לאובדן ראייה בלתי הפיך באוכלוסייה הבוגרת. בין המצבים הללו ניתן למנות ניוון מקולרי גילי, בצקת מקולרית על רקע סוכרת וחסימות ורידיות. בכל אחד מהמקרים הללו נפגעים כלי הדם ברשתית, האזור האחראי על הראייה החדה והמרכזית, זו שמאפשרת לקרוא, לנהוג, לזהות פנים ולתפקד באופן עצמאי.

הטיפול המרכזי והיעיל במחלות אלה מבוסס על הזרקות של נוגדי VEGF ישירות לעין. זהו טיפול שמאפשר, במקרים רבים, לבלום את התקדמות המחלה ואף לשפר את הראייה, אך הצלחתו תלויה ברציפות הטיפול. הזריקות ניתנות במרווחים קבועים, שנקבעים אישית לכל מטופל בהתאם למצבו הקליני. כאשר הטיפול ניתן בזמן, ניתן לשמור על יציבות ובמקרים רבים אף להשיג שיפור בראיה. כאשר הוא נדחה, מתחיל לעיתים תהליך הפוך, של הצטברות נוזלים ברשתית, החמרה ופגיעה בראייה.

כאן בדיוק טמונה הסכנה. רבים נוטים לחשוב שדחייה של שבוע או שבועיים בבדיקה או טיפול רפואי אינה משמעותית, אך במצבים רפואיים מסוימים גם פרק זמן קצר עלול להיות קריטי. יתר על כן, גם אם תסתיים המלחמה מחר - אין ודאות כי המערכת תוכל לבצע את הטיפולים שנדחו ללא שיהוי.

הניסיון מהקורונה

מחקר שנערך בתקופת הקורונה בהדסה ובחן מטופלים שדחו את הטיפול מעבר להמלצת הרופא, הראה כי בכמחצית מהמקרים דחייה של יותר משבוע הובילה להצטברות מחודשת של נוזל ברשתית. ככל שהדחייה התארכה, כך עלה גם הסיכון לנזק משמעותי יותר ולירידה בראייה שלא תמיד ניתן לתקן בהמשך.

הניסיון שנצבר בתקופת הקורונה צריך לשמש עבורנו תמרור אזהרה גם היום. אז, כמו עכשיו, מטופלים רבים נמנעו מהגעה לטיפולים בגלל פחד, עומס, בלבול או קושי לוגיסטי. בחלק מהמקרים, גם לאחר שחודש הטיפול, כבר לא ניתן היה להחזיר את מצב הראייה לקדמותו. זו בדיוק הנקודה שחשוב להבין, יש מחלות שבהן חלון ההזדמנויות לשימור המצב הוא מוגבל, וכשהוא נסגר גם טיפול נכון ומתקדם כבר לא תמיד יצליח להשיג את אותה תוצאה.

"אנחנו כאן"

דווקא על רקע המציאות הביטחונית הנוכחית חשוב לומר זאת בצורה ברורה וחד-משמעית: מערכת הבריאות בישראל ממשיכה לפעול גם בשגרת חירום.בתי החולים, המרפאות והצוותים הרפואיים עושים מאמץ גדול כדי לאפשר טיפול רציף, בטוח ונגיש ככל שניתן. כבר מהימים הראשונים למלחמה זיהה משרד הבריאות את חשיבות השמירה על רצף טיפולי, ובשיתוף עם פיקוד העורף גובשו הנחיות ברורות שמאפשרות לציבור לקבל טיפול רפואי חיוני מבלי להתפשר על בטיחותו.

המסר לציבור צריך להיות פשוט: אנחנו כאן. מערכת הבריאות ועובדיה זמינים, ערוכים וממתינים להגעת המטופלים, ומערך העיניים בהדסה, כמו מחלקות ומרפאות רבות ברחבי הארץ, פעיל וממוגן.
החשש מובן והקושי אמיתי, אך דחיית טיפול אינה יכולה להפוך לברירת מחדל.

אם נקבע טיפול- צריך להגיע אליו; ואם יש קושי, חשש או מגבלה, חשוב לפנות לצוות הרפואי, להתייעץ ולקבל הנחיה מסודרת. קבלת החלטה עצמאית על דחייה, מתוך תקווה שהכול יהיה בסדר, עלולה לעלות ביוקר, ובמחלות רבות, ובוודאי גם ברפואת עיניים, המחיר עלול להיות כבד. בניגוד לנזקי מלחמה ישירים, נזקים עקיפים כגון נזקי דחייה בטיפול קשים לכימות והמחשה, עם זאת, משמעותם של נזקים אלו עלולה להיות חמורה ולעיתים בלתי הפיכה.

דווקא בתקופה שבה תחושת חוסר השליטה גדולה כל כך, שמירה על רציפות טיפולית היא אחת ההחלטות החשובות ביותר שאדם יכול לקבל עבור עצמו. זו אינה רק שאלה של לוח זמנים, אלא שאלה של בריאות, של תפקוד, של איכות חיים, ולעיתים גם של שמירה על הראייה עצמה.

הכותב הוא מנהל המערך לרפואת עיניים בבית החולים הדסה