"מהפכה דרמטית": לראשונה בארץ - פרוטוקול לאומי לטיפול בדימום מוחי

לראשונה בישראל, גובשו הנחיות רפואיות מקצועיות לטיפול בדימום מוחי אשר יאפשרו לתת טיפול מדויק יותר, ואף להוביל לשיפור ניכר בשיעור ההישרדות של נפגעי השבץ מהסוג הזה.

בישראל לוקים מדי שנה כ-20 אלף בני אדם בשבץ מוחי, ומתוכם כ-10% עד 15% סובלים מדימום מוחי ("שבץ המורגי") - סוג השבץ הנחשב קטלני ומורכב יותר לטיפול, בהשוואה לשבץ חסימתי שבו קריש דם חוסם את כלי הדם במוח. באחרונה מתריעים הרופאים על עלייה במספר מקרי השבץ הזה, ככל הנראה בגלל שימוש נרחב יותר במדללי דם מהדור החדש (קסרלטו, אליקוויס, פרדקסה).

הטיפול בשבץ זה היה עד כה מוגבל מאוד ולא הוכח כמפחית תמותה ונכות. כ-40%-30% מאלו שעברו שבץ כזה נפטרו בתוך 3 חודשים מהאירוע - שניים מהמפורסמים שבהם היו אריאל שרון ושמעון פרס - ורבים אחרים נותרים עם נכות בדרגות שונות.

עד כה הטיפול בדימום מוחי בישראל לא התבסס על פרוטוקול לאומי אחיד, אלא במידה רבה על ניסיון מצטבר של צוותי רפואה מקומיים. ההנחיות החדשות, אשר גובשו על ידי החברה הישראלית לשבץ מוחי (חי"ש), משנות את תמונת המצב - הן מעניקות לרופאים "מפת דרכים" מבוססת מחקר להתערבות רפואית מדויקת, וצפויות להוביל לשיפור משמעותי בסיכויי ההישרדות והשיקום של המטופלים.

פרופ' אוריאל: "החלטות מדויקות בדקות הראשונות יכולות להפחית נזק מוחי ולשפר באופן משמעותי את הסיכוי לחזרה לתפקוד"

דקות קריטיות לחיים

ההנחיות החדשות מבוססות בעיקרן על כך שבכ-30% עד 40% מהמקרים הדימום ממשיך להתרחב בשעות הראשונות, מה שמוביל להידרדרות מהירה ולנכות קשה או מוות.

גודלו של הדימום המוחי הוא הגורם המשמעותי המשפיע על נכות או תמותה. כך, למשל, דימום שגודלו כגודל כדור פינג-פונג גורם ל-30% נכות או תמותה, בעוד דימום מעט גדול יותר (כמו כדור גולף) גורם ל-60% נכות או תמותה. ההנחיות מגדירות כי יש להעריך מיהם האנשים שאצלם הדימום עלול להתרחב – למשל, בסימנים בהדמיה מוחית - ומהן הפעולות שיש לנקוט.

הפרוטוקול החדש מתמקד ב"חלון ההזדמנויות" הקריטי מרגע הופעת הדימום, כדי למנוע את הרחבתו. לפי ההנחיות החדשות אין להשתמש בתרופות שבעבר נחשבו כעשויות להועיל כמו סטרואידים או תרופות למניעת אפילפסיה, שבפועל לא הועילו.

הפעולות היעילות ביותר קשורות לאיזון לחצי הדם ולהורדה מיידית ומבוקרת של לחץ הדם, לצמצום התפשטות הדימום במוח. מענה חיוני נוסף למניעת התפשטות הדימום הוא נטרול תרופות מדללות דם, והיפוך השפעת נוגדי קרישה במטופלים הנוטלים תרופות אלו.

מטופלים מתאימים יופנו לניתוחים נוירוכירורגיים, כולל שימוש בטכנולוגיות זעיר-פולשניות שמטרתן לפנות את הדימום המוחי, ואפילו לניתוחים שכוללים פתיחה של הגולגולת – כולם פעולות שלא נעשות בכל בית חולים.

"עד לא מזמן דימום מוחי נתפס כאירוע שבו יש מעט מאוד מה לעשות מעבר לטיפול תומך. ההנחיות החדשות משנות את התמונה", מסביר פרופ' איתן אוריאל, מנהל המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית, וראש החוג לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' אוריאל הוביל את כתיבת ההנחיות, שגובשו על ידי מומחים מתחומים שונים ובהם נוירולוגים, נוירוכירורגים ומומחי טיפול נמרץ. לדבריו, "כיום אנחנו יודעים שהחלטות מדויקות בדקות ובשעות הראשונות יכולות להציל חיים, להפחית נזק מוחי, תמותה ונכות, ולשפר משמעותית את הסיכוי לחזרה לתפקוד. זו לא מהפכה דרמטית אחת, אלא סדרה של החלטות נכונות שמבוססות על מחקר ולא על אינטואיציה.

"הטמעת ההנחיות בבתי החולים ברחבי הארץ צפויה ליצור סטנדרט טיפולי אחיד וגבוה, שיבטיח כי כל מטופל בישראל, ללא קשר למקום מגוריו, יקבל את הטיפול המעודכן והטוב ביותר הקיים במדע הרפואה כיום".

חמישה חודשים של הלם: סיפורו של גיל צוברי

לפני כחמישה חודשים, בזמן שטייל בחו"ל עם אשתו, חווה גיל (גמליאל) צוברי בן ה-73 דימום מוחי. "גיל הוא פנסיונר ספורטיבי", מתארת נירה כהן צוברי את בן זוגה. "רץ, רוכב על אופניים, שוחה בבריכה, לא מעשן ולא שותה. מטופל בתרופות לסוכרת וללחץ דם, אך כנראה שלא לקח אותן בצורה עקבית".

נירה, שהיא גם מנהלת הפיזיותרפיה בבילינסון, מספרת על הסימנים שהובילו לזיהוי האירוע. "בהתחלה גיל היה מבולבל ואיבד יכולת להזיז יד ורגל ימין. ההלם הראשוני היה קשה. הוא תיקשר איתנו, אבל לא קרא בשמות הנכונים, לא הבין למה היד והרגל לא זזות".

לאחר כמה יממות חזרו השניים לטיפול בישראל. צוברי אושפז שבועיים במחלקה נוירולוגית אקוטית ועוד כארבעה חודשים בשיקום בבילינסון. "בשיקום גיל היה בכיסא גלגלים ובקושי עמד. רק בעזרת הליכון אמות הצליח ללכת, בתמיכה ובעזרה מלאה. אחרי ארבעה חודשים וחצי הוא השתחרר, כשהוא יחסית עצמאי.

"כיום הוא נעזר במקל הליכה, עצמאי בהתנהלות יומיומית, וזה במגמת השתפרות. בהקפדה על הטיפול התרופתי ובעבודה של פיזיותרפיה, קלינאיות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגית, דיאטנית שנותנת את התזונה המתאימה ועבודה קשה - זה מה שהחזיר אותו לחיים והוציא אותו מבית החולים על הרגליים".

המסר של נירה לציבור: "אומרים שלחץ דם הוא הרוצח השקט, ומי שמטופל נגד יתר לחץ דם חייב להקפיד בטיפול התרופתי - זה מה שיכול להציל חיים, יחד עם זיהוי מוקדם של סימני שבץ וטיפול מהיר".