מחקר ישראלי: רק אחד מכל ארבעה שורד דום לב - ומה מגדיל את הסיכויים?

מחקר משותף ראשון מסוגו של בית החולים שיבא ומד"א משרטט תמונת מצב קשה: רק 26% מנפגעי דום לב מחוץ לבתי חולים שורדים את האירוע. המחקר, שפורסם בכתב העת של ההסתדרות הרפואית, ניתח 99 מקרים וגילה כי מרבית דומי הלב - 69% - מתרחשים בבית, 16% במוסדות סיעודיים ורק 10% ברחוב.

הנתון המדאיג ביותר קשור לעובדה שמרבית עוברי האורח לא יודעים איך לסייע: ב־80% מהמקרים היו עדי ראייה, אך רק 28% מהנפגעים קיבלו החייאה מעוברי אורח לפני הגעת צוות רפואי. כמו כן, 45% קיבלו החייאה מגורם רפואי שהגיע ראשון, ו־40% טופלו בדפיברילטור (מפעם) חיצוני. 31% קיבלו שוק חשמלי.

מבין 51 מטופלים ששרדו את ההחייאה הראשונית רק מחציתם שרדו עד השחרור. הממצאים מצביעים על כך שהסיכוי לשרוד גבוה יותר בקרב גברים צעירים יחסית בקבוצת המחקר. 13% שוחררו עם תפקוד מוחי תקין, 10% עם מוגבלות בינונית, ו־3% עם נזק קשה.

סיכון גבוה לצעירים

החוקרים ליאור פישר, אריאל פורר ועמיתיהם ציינו כי "בקרב אלו שהצליחו לעבור את ההחייאה הראשונית בחדר המיון מחצית שרדו לבסוף עד לשחרור". הם מדגישים את הצורך בהגברת המודעות הציבורית לחשיבות החייאה מוקדמת ובנגישות לדפיברילטורים. "כל שנייה קריטית", הם מזהירים.

נתן יהודה (62) מירושלים הוא אחד מהסיפורים שמאחורי הסטטיסטיקה. לפני כחודש, באמצע יום עבודה רגיל, הוא החל לחוש ברע, לקה בדום לב והתמוטט. אנשים שהיו בסמוך התקשרו מייד ל־101 והחלו בהחייאה, כולל שימוש בדפיברילטור שהיה מוצב במקום.

תוך דקות הגיעו חובש רפואת חירום דניאל אליקים וחובש בכיר יאיר אבא שאול והמשיכו בהחייאה עד שליבו חזר לפעום. לאחר האשפוז נפגש נתן עם המצילים שלו ואמר: "לפני האירוע לא נתתי מספיק תשומת לב למכשירי המפעם במקומות ציבוריים. לא ידעתי עד כמה הם הכרחיים".