מחקר בינלאומי רחב־היקף שהוצג בכנס הסרטן האירופי ESMO 2025, שהתקיים לאחרונה בברלין, מציג ממצאים מדאיגים בנוגע לשיעור ההתאבדויות בקרב חולי סרטן ראש וצוואר (Head and Neck Cancer).
לפי הנתונים, חולים המאובחנים במחלה זו נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה למות כתוצאה מהתאבדות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית - והסיכון הגבוה ביותר נרשם במהלך ששת החודשים הראשונים לאחר האבחון.
המחקר, שהובילה פרופ’ צ’רית סמפל, מאוניברסיטת אולסטר שבבלפסט, בריטניה, נחשב לסקירה המקיפה ביותר שבוצעה עד כה בתחום, והיא בחנה שתי קבוצות נפרדות: חולים שביצעו התאבדות בפועל; וחולים שחוו מחשבות אובדניות או כוונה לפגוע בעצמם במהלך המחלה או אחריה.
המחקר הנוכחי התבסס על 36 מחקרים שהתקיימו בשנים האחרונות ממדינות רבות ברחבי העולם, בהן ארצות הברית, קנדה, נורבגיה, אסטוניה, אוסטריה, דרום קוריאה, הודו, טאיוואן, אנגליה, פולין, ליטא, יפן וסין - וניתח נתונים של למעלה מ-2.1 מיליון חולים.
מהממצאים עולה כי גברים בגילאי 55 עד 79, ובעיקר אלמנים או גרושים, נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר להתאבדות. גם מיקום הגידול נמצא כבעל משמעות: חולים עם גידולים בלוע האחורי או בתת-הגרון, שם המחלה מאובחנת לרוב באיחור והטיפול אגרסיבי וממושך, נמצאו בסיכון מוגבר במיוחד.
עוד נמצא שניהול לא מיטבי של כאב ותסמינים תרם באופן מובהק למחשבות אובדניות, בעוד קשר טיפולי תומך ויציב עם הצוות הרפואי הפחית את הסיכון. החוקרים מדגישים כי תחושת ייאוש, אובדן תקווה ובידוד חברתי חזרו שוב ושוב כגורמים מנבאים למצוקה חריפה.
בקרב החולים שביטאו כוונה או מחשבות אובדניות, הממצאים הצביעו על דפוס דומה אך מורכב יותר: המצוקה הגיעה לשיא בחצי השנה עד השנה הראשונה מהאבחנה, ואז ירדה מעט בתקופת הטיפול הפעיל, ולמרבה הצער שבה לעלות כשנתיים-שלוש לאחר סיום הטיפולים, כאשר המטופלים נאלצים להתמודד עם תופעות לוואי מתמשכות כמו פגיעה בדיבור, בבליעה, בנשימה או בחזות החיצונית של הפנים.
החוקרים מצאו כי ניהול לא מספק של התמודדות עם הכאב והתסמינים, לצד תחושת בדידות, בושה או פגיעה בנראות החיצונית, תרמו להתפתחות מחשבות אובדניות. לעומת זאת, קשר תומך עם הצוות הרפואי ובני המשפחה הפחית משמעותית את הסיכון.
"חולי סרטן ראש וצוואר מתמודדים לא רק עם מחלה קשה, אלא גם עם פגיעה בזהות, בתפקוד וביכולת לתקשר - זו קרקע פורייה למצוקה רגשית עמוקה, שלעיתים מתבטאת באובדנות", מסבירה פרופ’ סמפל, "גם לאחר סיום הטיפול, רבים ממשיכים לשאת את ההשלכות הפיזיות והנפשיות של המחלה - קשיי בליעה, דיבור או נשימה ואנו רואים כיצד ההתאוששות הגופנית מתקדמת, אך הפגיעה הרגשית נמשכת זמן רב".
ד"ר אלי ספיר, מנהל המכון לרדיותרפיה בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד ויו"ר החוג הישראלי לרדיותרפיה, מסביר כי בישראל שיעורי ההתאבדות בקרב חולי סרטן ראש וצוואר נמוכים משמעותית - אך הקושי הרגשי נוכח בכל יום: "בישראל אנחנו רואים את התופעה הזו בשכיחות נמוכה יותר", אומר ד"ר ספיר, "ניתן להעריך שהסיבות לכך הן גם משום שהתאבדות אסורה ביהדות, וגם ישראל היא מדינה אופטימית יותר".
עם זאת, ד״ר ספיר יכול להבין את הסיבה שדווקא החולים בסרטן הזה נוטים לשיעורי התאבדות גבוהים יותר. "עשרות פעמים אני רואה חולים שנמצאים במצב רגשי מאוד קשה - לא חוזרים למעגל העבודה, חווים קשיים משפחתיים. אני מטפל למעלה מעשור בחולי סרטן ראש וצוואר, והיה לי מטופל אחד שהתאבד. הוא סבל מאוד מהקרינה ומהטיפולים הביולוגיים והכימותרפיה, וברגע שהמחלה חזרה הוא לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שיעבור שוב את הסבל הזה".
לדבריו, מדובר באחת ממחלות הסרטן הקשות ביותר לטיפול: "הטיפולים אגרסיביים במיוחד - לעיתים גם ניתוח, גם קרינה וגם כימותרפיה. תופעות הלוואי קשות, ולעיתים בלתי הפיכות. לשמחתי זה כמעט לא מתורגם לאובדנות, אבל התחושות של בדידות, ייאוש וחוסר שליטה בהחלט קיימות".
לדברי ד"ר ספיר, גם בקרב מחלימים ניכרת התמודדות נפשית לא פשוטה. "חולים נושאים מחיר כבד בשל הטיפולים - מבחינת נראות, נשימה, אכילה ופעולות בסיסיות. זו התמודדות אמיצה מאוד. חשוב להציף את הקושי הזה. העובדה ששיעור ההתאבדויות בישראל נמוך לא אומר שקל להם".
"יחד עם זאת", מסביר ד"ר ספיר, "בשנים האחרונות אנו עדים להתקדמות משמעותית גם בשימוש בתרופות אימונותרפיות - טיפולים שמעוררים את מערכת החיסון לזהות ולהשמיד תאים סרטניים. משלב של טיפולים אלו אפילו בשלב מוקדם יחד עם כימותרפיה וקרינה, לפני הניתוח ולאחריו, הוכח ככזה שמפחית משמעותית את שיעור חזרת המחלה ומעלה את סיכויי ההחלמה. ולכן לצד ההתקדמות הרפואית, חשוב שנמשיך לשים לב גם לבריאות הנפשית של המטופלים, במיוחד בתקופה שאחרי האבחון".
החוקרים שהובילו את המחקר, ממליצים על הקמת מסלולים מובנים לזיהוי ולתמיכה נפשית בקרב חולי סרטן ראש וצוואר, הכוללים סקרי מצוקה, ניהול מוקפד של כאב ותסמינים, והנגשת שירותי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה לחולים כבר מהשלבים הראשונים של האבחון. "הבנת הגורמים למחשבות אובדניות בקרב חולי סרטן ראש וצוואר היא צעד קריטי לקראת טיפול כוללני יותר - כזה שמזהה את המצוקה מוקדם, ומספק את התמיכה הנכונה בזמן הנכון", מסכמת פרופ’ סמפל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו