וועדת הצעירים בכנסת דנה היום (שלישי) בתנאי ההעסקה והשכר הנמוך במיוחד במערך שירותי הליווי הנפשי במוסדות האקדמיים. לפי יו"ר הוועדה נעמה לזימי (העבודה), 40% ממשרתי המילואים הסטודנטים רוצים לקבל סיוע נפשי במסגרת מוסד הלימודים, אך הפסיכולוגים במערך הייעוץ האקדמי משתכרים "שכר מבזה ומעליב באופן קיצוני". לזימי קבעה ישיבת מעקב לעוד כחודש, כדי לוודא שתשלום ביניים יעבור לפני חתימת הסכם חדש שיגדיל את השכר.
לזימי הדגישה כי "ליווי נפשי לסטודנטים הוא הכרחי ליציבות הלימודית, בפרט בתקופה של מפונים, מילואימניקים ומתח וחרדה מתמשכים. היועצים במוסדות האקדמיים אינם כלולים אפילו בהסכם החדש של הפסיכולוגים, והתמשכות הדיונים הוא מריחה לא הכרחית ולא-הגיונית".
ד"ר יובל הירש, יו"ר פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, הזהיר כי המצב הנוכחי הוא "מצב חירום לאומי נפשי, בגלל עלייה במצוקות, שבוודאי כולל את הסטודנטים. שירותי הייעוץ לסטודנט פועלים באוניברסיטאות השונות, כדי לתת שירות טיפול פסיכולוגי לסטודנטים במצבי חיים משתנים. השירותים הללו מותאמים לצרכים הייחודיים של הסטודנטים, ומעניקים התמודדות עם קשיים נפשיים, במניעת נשירה מהלימודים ובניהול של שגרה אקדמית וחזרה לתפקוד נורמטיבי".
לדבריו, "בשנתיים האחרונות, ובעיקר מאז פרוץ המלחמה, חלה עלייה משמעותית בפניות לשרותי היעוץ. בין הפונים נראים יותר ויותר סימפטומים של חרדה, דיכאון, התמכרויות, פוסט טראומה ואף אובדנות פעילה - מצב שמחייב זמינות מקצועית ורצף טיפולי. מערכי ייעוץ אלו נשענים על מספר קטן יחסית של עובדים (כ-200 פסיכולוגים המועסקים בחלקיות משרה) אשר מטפלים מדי יום באלפי סטודנטים הזקוקים לכך. אולם, הפסיכולוגים העובדים בשירותי הייעוץ, מתמחים, מומחים ומדריכים, משתכרים שכר מבזה ומעליב באופן קיצוני, הנמוך אף מהנהוג בשירות הציבורי".
לטענתו, האוניברסיטאות יודעות על המצב כבר כחמש שנים, ושירותי ייעוץ אלו מתפוררים, כי המתמחים עוזבים כדי להרוויח יותר, והוא קרא לועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לחתום על ההסכם החדש שהוצע. לטענתו, השכר איננו המשוכה העיקרית אלא עיכובים משפטיים.
40% ממשרתי המילואים רוצים סיוע נפשי
לדברי סיוון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, למצב הזה עלולות להיות השלכות חמורות ביותר, לא רק בעתיד אלא כבר בהווה. לפי סקר שההתאחדות ערכה בקרב 2,000 סטודנטים, 53% מהם מבקשים מענה נפשי במוסד הלימודים. מהתוצאות עולה, שככל שהסטודנט חש יותר דאגה או מתח בעקבות המצב הביטחוני במדינת ישראל, כך הרצון בקבלת תמיכה או ליווי נפשי מקצועי עולה.
40% ממשרתי המילואים העידו שהם רוצים לקבל סיוע נפשי במסגרת מוסד הלימודים לעומת 32% מאלה שאינם משרתים. 27% ממשרתי המילואים מרגישים מבודדים מחבריהם ללימודים רוב או כל הזמן, לעומת 22% שהעידו כך מאלה שאינם משרתים.
סרגיי, פסיכולוג קליני מתמחה באוניברסיטת תל אביב, סיפר על תחושת השליחות שהניעה אותו, אך השכר הוא כה נמוך שמשרה של 60% מחייבת אותו לעבוד 70% משרה נוספת כדי לשרוד. "אנו נקרעים בין הצורך לטפל בסטודנטים לבין הצורך להתפרנס. האוניברסיטה לא התייחסה לאזהרותינו - לפני שאיימנו בעיצומים". עופר שריג, פסיכולוג קליני מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, הזהיר כי סטודנטים לא יסיימו את התואר, ופסיכולוגים חדשים לא יבואו.
עו"ד רון בוכניק, נציג ההסתדרות החדשה, הציג את הטבות השכר לפסיכולוגים בשירותים הציבוריים, אליו לא נכללו הפסיכולוגים בשירותי הייעוץ באוניברסיטאות. עמדת ההסתדרות היא כי יש לכלול גם אותם, "אנו במו"מ עם ור"ה, ואנו מקווים כי הוא יסתיים בחודשים הקרובים".
דבורה מרגוליס, ראש מינהל בור"ה, הסכימה עם הנחיצות בטיפול בסוגייה, "ואולם השכר חייב להיות מעוגן משפטית עם כל 'בעלי הבית' של מימון המוסדות האקדמיים שהם ור"ה, ות"ת, האוצר והנהלות האוניברסיטאות. יש לנו רצון עז לסיים זאת במהירות". טלי אוברמן, סגנית בטחון באגף השכר והסכמי עבודה באוצר, הבטיחה כי השכר מובטח ולא יימחק בתום שנת התקציב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו