"רוצים שייכות": מאות רופאים מתעניינים בעלייה

כ־400 יהודים קנדים התאספו בתחילת השבוע לכנסי עלייה עבור מי שמתעניינים בעלייה לישראל. כנס אחד מני רבים שהתקיימו לאחרונה בקנדה. באופן סמלי, למחרת הכנס היה אירוע משמעותי שמסמל את ההידרדרות ביחסי יהודי קנדה והשלטון, כאשר לראשונה הונף דגל פלשתין בבניין העירייה בטורונטו.

הדי השינוי ביחס ליהודים בקנדה היו נוכחים מאוד גם בכנס המתעניינים בעלייה. החוויה המשותפת לכל משתתף ששוחחנו איתו היא ההפגנות הפרו־פלשתיניות בתוך שכונות יהודיות ולמול הפגנות תמיכה בהשבת החטופים.

רבים מהמשתתפים, גם אם מסבירים שבמקום העבודה שלהם בבית החולים לא חוו אנטישמיות, חווים לראשונה תחושת זרות וניכור בקנדה שעבור רבים מהיהודים היא מולדת ובית.

לכל משתתף זווית משלו: הטרדה מאיימת ברחוב, השחתת עסקים של יהודים, וגם דברים סמויים מהעין כמו אי־קבלה לעבודה של מועמד עם שם ישראלי, וכדומה. לזה נוספים תקריות אנטישמיות קשות יותר של זריקת בקבוקי תבערה לבית כנסת או ירי מחוץ לבתי ספר יהודיים, ועוד.

זינוק במתעניינים

התחושה באה לידי ביטוי בזינוק במספר המתעניינים בעלייה מקנדה: עד לשנת 2023 היו כ־300 משתתפים בלבד בכנסי העלייה. מאז פרוץ המלחמה נרשמה עלייה של כ־40% בהשתתפות, ובכמה ירידים שנערכו השבוע בקנדה נשבר שיא נוסף: יותר מ־700 נרשמים - קפיצה של יותר מ־130% משנה שעברה. בכנס בטורונטו השתתפו כ־400 מתעניינים, מהם 45 רופאות ורופאים ועוד 45 עובדי מקצועות בריאות נוספים.

"מה שנשבר באמריקה ובקנדה זו תחושת השייכות", אומר אילן לנגה, שהוריו נולדו בישראל והיגרו לקנדה. הוא מומחה ברפואת כליות ועובד בחברה לטכנולוגיות בתחום מידע בריאותי. נשוי לרובין שפר, רופאה מומחית לטראומה ולרפואה דחופה ואב לשני ילדים בוגרים (20, 18). "בשכונה שבה אנחנו גרים היו הפגנות לתמיכה בחטופים ואחרי שישה חודשים היו הפגנות נגדיות שבהן אמרו דברים נוראים.

"זו עוינות כלפי משהו שמאוד חשוב אישית ומשמעותי עבורנו, וחוסר אמפתיה להבין את הפרספקטיבה היהודית והישראלית. זה גרם לי לפגיעה בתחושת השייכות ולחשוב האם אני שייך למקום אחר", הוא מסביר.

"תמיד הרגשנו קרובים"

אילן ורובין, שניהם לקראת הפרק האחרון בקריירה שלהם, כשנותרו להם עוד 15-10 שנים לעבוד כרופאים עד לפרישה, שוקלים לעשות את הפרק הזה בישראל.

שפר: "תמיד הרגשנו קרובים לישראל ומשיכה לישראל. אחרי 7.10 רצינו לעזור ונרשמנו כמתנדבים במשרד הבריאות, לבסוף זה לא הצליח ולא קראו לנו להגיע להתנדב. לצערנו האווירה שמשתנה בצפון אמריקה והאנטישמיות דוחפות אותנו לעלות לישראל, ואולי זה המקום שבו אנו יכולים להיות יהודים בצורה בטוחה ופתוחה".

בכנס בולטים בלה ויוסף לוי, שמסתובבים עם שני ילדיהם הקטנים תפארת (4) ועזרא (שנה). אם הכל ילך כמתוכנן, בחודש הבא הם כבר יתגוררו בבאר שבע, ובלה מקווה לעבוד כפיזיותרפיסטית, בין השאר גם עבור חיילי צה"ל.

בטורונטו בלה היא פיזיותרפיסטית שעובדת עם אוכלוסיות מגוונות ובתחומי האורתופדיה והגריאטריה. היא מומחית לטיפול ברצפת האגן ועובדת עם נשים לאורך מעגל החיים.

"תמיד אהבתי את ישראל. רציתי לעשות עלייה מאז שהייתי ילדה", היא אומרת. "השתתפתי בכנס מדקס במארס האחרון בניו ג'רזי, שם עזרו לי להגיש את מסמכי הרישוי שלי, ובשבוע שעבר הייתי בישראל וניגשתי לבחינה להיות פיזיותרפיסטית. מצאנו גם דירה לגור בה ואנחנו מקווים שבחודש הבא נעשה עלייה".

התוכנית הלאומית, ביוזמת משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי ו"נפש בנפש" ובשיתוף הסוכנות היהודית שם לעצמו מטרה - להעלות לישראל 2,000 רופאים ורופאות בתוך חמש שנים, כדרך לסייע למערכת הבריאות להתמודד עם המחסור ברופאים.

בכנס MedEx כמו זה שהתקיים בטורונטו הרופאים שמתעניינים בעלייה יכולים לפגוש בבנציגי משרד הבריאות, מנהלת הרופאים של משרד העלייה ונציגי נפש בנפש במקום אחד במקום אחד. 

ד"ר אפרת אפללו, ראש מנהלת רופאים במשרד הקליטה: "כנס מדקס מאפשר לרופאים לפגוש נציגים של משרדי הממשלה, להגיש מסמכים ולהתחיל בתהליך גם אם הם מתכננים לעלות עוד שנה. אפשר גם להתחיל בתהליך ההכרה במומחיות שלהם. הצלחנו לבטל גם תקופת המתנה של שלושה חודשים שהיוותה אף היא חסם עבור הרופאים העולים, וזה ממש מהפך".

זאב גרשינסקי, סמנכ"ל "נפש בנפש", מסביר: "שמנו לנו ליעד להקל על הרופאים והרופאות את תהליך העלייה ולהצעיר את גיל הרופאים שמגיעים. הנושא הבירוקרטי וההמתנה של 9-6 חודשים לרישוי היוו חסם לצעירים - והסרנו את זה. תהליך הרישוי עובר לטרום־עלייה - אתה מגיע לארץ וישר יכול לעבוד".

הכותבת היתה אורחת של התוכנית הלאומית לעליית רופאים