"הסתכלתי על זה - והרגשתי שאני מתמוטטת": הלילות הלבנים של מזהי החטופים החללים

האורות במכון הלאומי לרפואה משפטית דלקו בשבועיים האחרונים כמעט ללא הפסקה. לילה אחרי לילה זיהו במכון את גופות 15 החללים החטופים שהוחזרו מאז העסקה על ידי חמאס, וכעת מחכים להשלמת המשימה ולהחזרת 13 החללים הנותרים.

הזיהוי נעשה במהירות רבה. היו מקרים שבהם בתוך ארבע שעות מההודעה על הגעת החללים למכון כבר פורסמה הודעת מטה המשפחות או הקהילות בדבר הזיהוי, והיו גם מקרים של שלוש שעות ואפילו של שעתיים בלבד שנדרשו עד להשגת הוודאות הנדרשת.

"הימים האחרונים מטלטלים גם אותנו מהרבה בחינות", משתפת ד"ר נורית בובליל, מנהלת אגף המעבדות במכון הלאומי לרפואה משפטית. "העבודה שלנו נותנת סוף־סוף לחללים החטופים את הכבוד. לתת לחלל שם ולהחזיר אותו למשפחתו".

אבל העבודה אינה מסתיימת בזיהוי. "גם אחרי שמוסרים למשפחה את הפרטים שבידינו, יש שאלות - חלקן לגבי מה היה שם, חלקן ברמת הביגוד שאיתו חזר החלל. המשפחות רוצות להיפרד בשטח המכון או מחוץ לשטח המכון, ומאוחר יותר יש אפשרות להיפגש שוב ולתת תמונה שלמה על מה שקרה לחלל אהוב ליבן.

"הימים האחרונים מעייפים. אנו צוות מקצועי מצומצם, שעושה כל מה שהוא יכול, שעובד לילה־לילה, ויש תיקי שגרה של בוקר. אבל אי אפשר להגיד שאנחנו עייפים: האדרנלין עושה את שלו. יש רצון לראות את כולם בבית ולהחזיר את כולם, גם את המנוחים. לתת למשפחות ולעם כולו אפשרות להתחיל להשתקם מהאירוע המחריד של 7 באוקטובר".

"אינטנסיביות שאין לתאר"

מדי יום, כמו שאר הציבור, במכון ממתינים בכל רגע לקריאה שהועברו חללים ושיש להגיע לזהותם. "המתח אצלנו גדול מאוד בימים האלו לנוכח חוסר הידיעה", אומרת ד"ר בובליל. "היו מקרים שבערב ידענו בוודאות שתהיה החזרה ונערכנו. היו מקרים שקיבלנו הודעה להיות בהיערכות וזה נדחה לאורך כל הלילה, כך שאת לא יודעת אם ללכת לישון או להגיע ולחכות ארבע שעות. חלק מאנשי הצוות המקצועי הם הורים לילדים קטנים ויש קושי שנובע מזה. זה שבוע אינטנסיבי והוא יימשך עוד, ואלה כבר היו שנתיים אינטנסיביות שאי אפשר לתאר אותן. מצד שני, המשמעות והחשיבות של המשימה הופכות את כל שאר האלמנטים לזניחים מאוד".

איך הצוות במכון הצליח לבצע זיהוי של חלל בתוך פחות משעתיים?

"יש כמה אלמנטים שמביאים לתוצאה. אנחנו מדברים על זיהוי של מספר חללים חטופים דו־ספרתי שהזהות שלהם ידועה, השמות ידועים. לכל חלל יש תיק עם נתוני זיהוי: צילומי שיניים, צילומי רנטגן, דגימות דנ"א ופרופילים גנטיים מוכנים. אנו יודעים את מי אנחנו מחפשים, ולחלק מהם יש סימנים ייחודיים שמאפשרים לדעת במי מדובר. כך שעד שהזיהוי מושלם פורמלית אנו יודעים את מי אפשר להביא בחשבון. יודעים אם זה זכר או נקבה, מבוגר או צעיר".

המצב הזה שונה לעומת החודשים הראשונים לאחר 7 באוקטובר, כאשר לא היה תיק נתונים על שום חלל והיה חוסר ודאות גדול לגבי נרצחים או חטופים.

הזיהוי נעשה גם באמצעות צילומי שיניים. "יש יכולות ליחידת רופאי השיניים של משטרת ישראל, שפועלים איתנו בתוך המכון כתף אל כתף. יש אפשרות לבצע השוואות של שיניים, ורופאי השיניים זוכרים בעל פה את צילומי השיניים, כשם שיש חללים שאני זוכרת מאפיינים ייחודיים בפרופיל הגנטי שלהם", מודה ד"ר בובליל.

אמצעי זיהוי נוסף הוא סריקת סי.טי של מבנה השלד. "כבר בבדיקה ראשונית רופא יכול להגיד אם מדובר באדם מבוגר או צעיר, וזה השלב הראשון שכל חלל עובר. לפעמים כבר בשלב זה אפשר להגיד שזו אינדיקציה לאדם זה או אחר. לעומת זאת, בתחילת המלחמה או אפילו במהלך שנת 2024, כשמספר החללים החטופים היה גדול וזהותם לא היתה מאומתת, סריקת סי.טי לא עזרה".

אמצעי נוסף, שד"ר בובליל אחראית לו ישירות, הוא הבדיקות הגנטיות. גם בתחום זה צברו במכון ניסיון ויש אפשרות להוציא פרופיל גנטי מלא מעצמות בתוך חמש-שש שעות. בעבר הפרוצדורה ארכה 14 שעות. "זו מהפכה בתפיסה, למדנו שהבלתי אפשרי הוא אפשרי".

משפחות של חללים שזוהו לאחרונה סיפרו לעיתים שיקירן חזר עם הבגדים שאיתם נחטף או עם תכשיט. במכון מנועים מלהתייחס לפרטיהם האישיים של המנוחים, אך מציינים: "ככל שהמנוח שלם יותר, כך התהליך המקצועי פשוט יותר".

ובכל זאת, כפי שראינו גם בהחזרה קודמת וגם הפעם, חמאס לעיתים שולח גופות שאינן של חללים חטופים. "היתה גופה שלקח יותר שעות לקבוע שהיא לא של חלל חטוף, כי במקרה הזה זה לא התיישב עם אף אחד מתיקי הנתונים וזה לא נתן מענה לאף אחד שאנחנו מכירים".

סגירת מעגל

עבור משפחות החללים, הזיהוי הסופי הוא סגירת מעגל. "המוות כבר נקבע והמשפחות יודעות, אך יש משהו חשוב מאוד בהחזרה של המנוח הביתה", מספרת ד"ר בובליל. "יש פה עכשיו קבר. כאשר החזירו את זכריה באומל (אחד מנעדרי קרב סולטאן יעקוב שגופתו הושבה לישראל ב־2019 לאחר 37 שנה, מי"ב), לא היה אפשר להימנע מהתחושה הזו של שיבתו למולדתו ולארצו אחרי שהיה קבור בשטח זר באדמה עוינת. גם כעת אנחנו מחזירים את החללים לבתים ולקיבוצים שמהם באו".

במכון קוראים למשפחות חללים מ־7 באוקטובר להיפגש עם הצוות, לקבל פרטים ולסגור מעגל - אם הן מעוניינות. "המשפחות פונות ומקבלות מענה. יש כאלה שרוצים לדעת הכל ולראות הכל, ויש כאלה שמבקשים לראות דוחות ולשוחח. יצא לי להיפגש עם משפחות שהסבל שלהן מוחלט והחוויה קשה.

"היה מקרה נורא שהאמא היתה מולי ואני בכיתי איתה כי אי אפשר להקל את הסבל ואת הקושי, רק להסביר. רק לחבק ולהגיד להם את מה שאנו יודעים. יש כאלה שהתשובות שלנו והמענה נותנים להן שקט, ויש כאלה שעבורן הפגישות הן לא סוף הסיפור".

"מלחמה בהרבה חזיתות"

לד"ר בובליל שלוש בנות שמשרתות בצבא, אחת מהן בתפקיד קרבי שקשור לעיתים גם לזיהוי החללים. "המלחמה היא בכל כך הרבה חזיתות", משתפת ד"ר בובליל. "מאוד עוזר לי להבין שזו התרומה הקטנה שלי בדבר הזה. מצד שני, יש רגעים שזה תופס אותי. הייתי באירוע פרטי ורצו להראות לנו סרטון של מסיבת טבע, משהו שאפילו לא צולם בארץ. הסתכלתי על זה והרגשתי שאני מתמוטטת והדמויות התחלפו לי. הרגשתי שאני ממש קורסת. על הדמויות מהסרטון התלבשו פני המתים שזיהינו והדגימות של אנשים מהמסיבה, ואת מבינה ששום דבר לא בסדר".