מיכאל פודולסקי (44) מתל אביב החולה בניוון שרירים עשה היסטוריה לא רק כאשר בית המשפט אישר לו המתת חסד בהליך יוצא דופן של הפחתת פעולת מכשיר ההנשמה, אלא שהוא גם ביקש כי אבריו יתרמו להשתלה לחולים אחרים.
בכך היה גם למקרה נדיר של נטילת איברים מהשתלה מחולה במוות לבבי ולא רק במוות מוחי. כליותיו נתרמו ויושתלו בשני חולים שממתינים להשתלת כליות. מדובר בהליך שפותח פתח להגדלת מספר האיברים לתרומה ולהצלת חיי אחרים.
בדרך כלל, ההחלטה לתרום איברים לאחר מותו של אדם נעשית לאחר שהיה חתום בחייו על כרטיס אדי (כרטיס תורם אברים) או בהתייעצות עם בני משפחתו. הדבר יוצא הדופן במקרה הנוכחי שהמטופל עצמו הוא זה שאמר במפורש שהוא מעוניין ובוחר להציל חיים של חולים אחרים במותו.
"בהליך תרומת האברים שנעשה בהנחיית ביהמ"ש נפתח עידן חדש בהשתלות ותרומות איברים בישראל", אומר פרופ' ג'יי לביא, שהקים וניהל במשך 30 שנה את היחידה להשתלות בשיבא ומאחוריו עשרות השתלות ופעילות בינלאומית נגד סחר באברים.
עד היום נוטלים איברים מאנשים שנקבע מוות מוחי, אך התחלנו בשנתיים האחרונות ליטול אברים מאנשים שמתים מוות לבבי, לאחר החייאה. זה נקרא מצב של 'מוות לבבי בלתי מפוקח', כאשר המוות קורה בפתאומיות אך בסביבה רפואית".
פרופ' לביא היה נרגש עד דמעות בשיחה האחרונה עם פודולסקי התורם. "דווקא משום שאני בעל ניסיון כמשתיל לבבות, מעולם לא היתה לי אינטראקציה קודמת עם תורם האיברים, לא הכרתי ולא דיברתי אתם אף פעם, ולכן המקרה הזה היה מאד מרגש. הוא סיפר לנו על רצונו לתרום, הבענו את תודתנו כצוות שיבא לאיש ומשפחתו. אמרתי לו תודה על התרומה ומילותיו האחרונות היו 'אני אוהב את כולכם'".
עוד הוסיף "המקרה הזה נעשה לפי קביעת פסק דין של בית משפט. שביקר בביתו מצא אותו מבין. הוא חזר על בקשתו ואמר שהוא מבין שגורלו ייחרץ בכל מקרה וביקש להגשים את בקשתו וגם להציל שני חולים אחרים".
כאמור, הליך תרומת האיברים, לאחר מוות לבבי, נעשה במספרים בודדים בארץ. ההליך נקרא DCD (controlled donation after cardiac death). השימוש בשיטה זו מתווסף על השיטה המוכרת של נטילת איברים לתרומה מנפטרים לאחר קביעת מוות מוחי.
בהליך השתלה DCD נדרשות פעולות מקדימות לשימור האיברים על מנת שניתן יהיה לעשות בהם שימוש להצלת חיים וישנה חשיבות לביצוען כמה שיותר מהר. לאחר קביעת המוות הלבבי מוחדרים צנתרים המאפשרים חיבור למערכת אקמו- מערכת לב ריאה שממשיכה להזרים דם באברים.
התוכנית בשיבא מנוהלת ע"י ד"ר ערן סגל ומתאמת השתלות וכרוכה בשיתוף פעולה ותיאום בין מספר צוותים, בהם: צוות המיון, רופאים המתמחים בהפעלת מכונת לב-ריאה (אקמו), כירורג לב חזה, אחיות וצוות חדר ניתוח, צוות טיפול נמרץ ומנצילים. ב-DCD הצוותים פועלים בתוך אילוצי זמן דוחקים במיוחד. פרק הזמן מהרגע שבו דום הלב נצפה ועד שהמטופל מחובר לאקמו צריך להיות תוך פחות מ- 180 דקות.
"בשנים האחרונות חלה מהפכה בתחום תרומות איברים", אומר פרופ' לביא, "כאשר מקבלים תרומת איברים מחולים שנפגעו פגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה שלא עונה להגדרה של מוות מוחי, כמו נפגעי שבץ או טראומה לגולגולת. מקרים שבהם מגיעים לנזק בלתי הפיך שהאדם לא יחזור אחריו להיות אדם תבוני. או מקרה של חולה כזה שמוכר כחולה נוטה למות ומקבל אישור בית משפט. המקרים האלה הגדילו בארצות מערביות את שיעור התרומות ב-50%. וזה חסר תקדים".
בעולם מותר להפסיק את פעולת מכונת ההנשמה לחולים עם פגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה, שלא עונה למוות מוחי. בישראל זה עדיין אסור אך ישנה ועדה מקצועית שדנה בנושא ומסתמן שנוכל בעתיד הקרוב להשתמש באפשרות הזו גם בישראל".
בישראל, וגם בעולם, קיים מחסור באיברים להשתלה. נכון לינואר 2025 היו 1,481 חולים שהמתינו להשתלת איברים, כש-849 מהם נוספו במהלך שת 2024 לרשימה. בשנה זו נפטרו 72 איש בעודם ממתינים לתרומה. ב-2024 היו בישראל 656 השתלות, מהן 313 של תורמי כליה חיים מתנדבים ו-343 השתלות מנפטרים.
