בפעם הרביעית בלבד בישראל: המתת חסד לחולה סופני

המתת חסד יוצאת דופן: מיכאל פודולסקי (44) מתל אביב, חולה ALS, סיים את חייו ביום חמישי בבית החולים שיבא בהליך יוצא דופן שנעשה ככל הנראה שלוש פעמים קודם לכן. פודולסקי חלה לפני שש שנים בניוון שרירים ומזה כשלוש שנים הוא מונשם במכונת הנשמה מלאכותית. כמו כן, הוא מוזן באמצעות צינורית לקיבה.

פודולסקי ביקש לתרום את אבריו להשתלה והם הונצלו ויושתלו בחולים. הוא הותיר אחריו את אחיו, יורי.

באישור של בית המשפט המחוזי בתל אביב התאפשר להפחית את קצב ההנשמה במכשיר שאליו חובר פודולסקי, כך שידמה את רמת החמצן באוויר ובאופן שהביא למותו, כאשר הוא תחת טישטוש והרגעה.

חוק החולה הנוטה למות שחוקק בישראל ב-2005 מאפשר להימנע מחיבור למכשירים של חולה שמצבו הוגדר כסופני (עד שישה חודשי חיים). סעיף אחר בחוק מאפשר במקרה של חולה שכבר מחובר למכשירים לא לחדש פעילות מחזורית של המכשיר, באופן שלא יחשב להריגה.

עם זאת, יש קושי ליישם סעיף זה וכך היה גם במקרה של פודולסקי, שמחובר לחמצן ולא ניתן היה להפסיק את ההנשמה.

עו"ד ד"ר עמית גורביץ', שייצג את פודולסקי, הסביר: "המחוזי בתל אביב התיר את הפחתת החמצן, בהסכמת המדינה והיועצת המשפטית לממשלה ובאופן שלא יחשב לניתוק ולהמתה אקטיבית, אלא כתהליך פסיבי". עוד ציין כי "באופן עקרוני, למרות שזה טרם הפך לתקדים מחייב בעליון, זה יוכל לסייע לחולי ניוון שרירים נוספים, שיוכלו להתסמך על הפסיקה הזו".

בפסק הדין צויין כי מיכאל מרותק לביתו ומשותק לחלוטין ובמצב סיעודי מלא. "מיכאל סובל סבל רב וחווה כאבים וייסורים יום יום ושעה שעה".

בתצהיר שהגיש לבית המשפט, ציין: "בשנה וחצי האחרונות חלה הידרדרות משמעותית במצבי. איני מסוגל להזיז אף איבר בגופי חוץ מעיני. כל תזוזה קטנה כרוכה בכאבים. אני מפחד להישאר בלי יכולת לתקשר. אני חסר אונים ובמצוקה פיזית ונפשית. חיי עכשיו הם גהינום וברצוני לסיימם. זו החלטה אישית בלבד ואף אחד לא השפיע על קבלתה. אני לגמרי צלול בדעתי והחלטתי נחושה".