התסבוכת הכלכלית מאחורי הקמת המרכז הרפואי החדש בצפון

בעוד פחות משנה ייחנך בקריית שמונה מרכז רפואי חדש - מבנה חדיש, ממוגן ומצויד - אלא שפרויקט שעל פניו נראה כמו הישג של מדינת ישראל עבור תושביה, הוא לאמיתו של דבר תמרור אזהרה.

למעשה, לא מדובר במיזם ממשלתי. המרכז נבנה בעלות של כ־100 מיליון שקלים, כחלק מיוזמה של העירייה ובזכות תורמים מחו"ל, שנכנסו לוואקום שמשרד הבריאות והממשלה הותירו מאחור.

חצי מהסכום שגויס, 50 מיליון, מושקע בהקמת הבניין, בעוד שסכום זהה מוקדש לרכישת ציוד רפואי מתקדם. עיקר המימון הגיע מארגון ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב, ובמיוחד הודות לנדיבותם של רוברט וגייל קיירס ופסטור ג'נסן פרנקלין.

לעומת זאת, ממשלת ישראל, שהתחייבה בהחלטת ממשלה בזמן המלחמה להעביר 13.5 מיליון שקלים, עדיין לא העבירה את מלוא הסכום, ובפועל הצטרפה לפרויקט רק כשהתברר כי התורמים והעירייה לא מוכנים להמתין עוד.

ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן: "העירייה לא אחראית על הבריאות, אלא משרד הבריאות. בעבר היו כאן חדר יולדות וחדר מיון 24/7 כשלוחה של בית חולים. האזור התקדם, באו יותר אנשים, והשירותים הצטמצמו. היום אין כלום. אם היינו מחכים לפי המנגנון, עד היום לא היה מענה. מדברים על יישוב הגליל, אבל אם הילד שלך שובר רגל - אין מי שיטפל בו. אני מתבייש שבמשך שבע שנים הפרויקט לא קרה".

עו"ד אלון בדיחי, מהנהלת JNF-USA בישראל, מתאר את המסע שעברו עד קבלת האישורים. "אני פה מ־2016. בכל פעם מתחלפים הפקידים, ובכל פעם מתחילים מההתחלה", הוא מסביר.

מעבר לעלויות הבנייה והציוד, עלות ההפעלה השנתית צפויה להגיע לכ־10 מיליון שקלים. כאן מתגלה הבעיה האמיתית: בעוד תרומות יכולות לממן מכשור, אין תורמים שמוכנים לממן פינוי פסולת רפואית או משמרות לילה. כך יוצא שהעירייה עלולה לשלם בכל שנה עד 3 מיליון שקלים להפעלה, מכספים שיועדו למטרות אחרות.

מנגד, הממשלה הציעה סיוע חלקי וזמני להפעלה. לאחר מכן, נטל המימון יחזור שוב לעירייה. חלק מהמבנה כבר הושכר לקופ"ח כללית, כדי לממן את עלות ההפעלה. בעתיד מקווים שייפתחו במקום גם חדרי ניתוח שיושכרו לרופאים פרטיים.

המרכז החדיש יקום בקרוב, ובזכותו תושבי קריית שמונה לא יצטרכו עוד לנסוע לצפת בגלל התקף לב. הצלחתו היא תעודת עניות לממשלה. במקום שזו תספק את מה שהובטח - שירותי בריאות בסיסיים - נאלצים העירייה ותורמים להיכנס לאן שהמדינה בחרה להזניח.