כפיתות, לינץ' והטרדות מיניות: הדו"ח הקשה לצלב האדום על מצב החטופים

"המראות האלה הם תוצאה של סבל קיצוני ומתמשך": משרד הבריאות פנה היום (שלישי) לצלב האדום, בנוגע למצבם הנפשי והפיזי של החטופים, זאת לאחר התיעודים הקשים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי שפורסמו לפני כשבוע. 

הדו"ח מסכם את הנזקים הגופניים והנפשיים של 12 מהשבים אשר הביעו הסכמתם להשתתפות
באיסוף המידע. בנוסף, הדו"ח חושף את ההתעללות הגופנית של מי שנחטף לעזה מאז השבעה
באוקטובר ואת מסכת ההתעללות הגופנית והנפשית של שהיה ארוכת ימים תחת חמאס וארגוני
טרור אחרים.

בדו"ח נכתב כי צפייה בסרטונים בהם צולמו החטופים רום ברסלבסקי ואביתר דוד משקפת את
המשך המצוקה וההתעללות המתוארים בדו״ח, הכוללים הרעבה קיצונית, העדר טיפול רפואי הולם
והתעללות והתעמרות מניפולטיבית מתמשכת. 

בסרטונים אלו ובהשוואה לצילום ממועדים קודמים, ניכר כי שני החטופים איבדו רבות ממשקל
גופם. אציין כי במצב של רעב ממושך ומשמעותי הפגיעה אינה רק פגיעה במשקל אלא מתבטאת
בפגיעה תפקודית של מערכות הגוף.

בנוסף, ניכר כי שני החטופים נמצאים במצוקה נפשית קיצונית. קולם, דבריהם והתנהגותם מעידים
כי הם שרויים בשברון גדול. ניכר כי שניהם מותשים וחסרי תיקווה, כשהם מקרינים תחושה של
נטישה וייאוש עמוק. המראות האלה הם תוצאה של סבל קיצוני ומתמשך. מסיבות אלו יש לפעול ברמה הבינלאומית באופן מיידי להגשת סיוע רפואי בהול ולהבאתם של החטופים לישראל לטובת טיפול רפואי מציל חיים.

ביזוי, תקיפה גופנית ומילולית

מהתיקים הרפואיים והשיחות עם הרופאות עולה כי החטופים עברו חוויה טראומטית קשה כבר בשלב החטיפה עצמה. הם סבלו מאלימות קשה בזמן החטיפה לרבות ירי שהותיר בגופם קליעים ורסיסים. רובם היו קורבן להתקפות אלימות מהמון מקומי בדרכם לעזה אשר כללו ביזוי ותקיפה מילולית קשים, תקיפה גופנית ישירה ותקיפה בעזרת חפצים.

מתיאור החוויה של שורדי השבי עולה תמונה קשה של אירועי לינץ', אשר לעיתים חזרו על עצמם מספר פעמים לאורך היום. בנוסף, ביום החטיפה ובימים הראשונים בשבי, רבים מהשבים הוחזקו כשהם כפותים בידיהם באופן הדוק, עד שאיבדו תחושה באצבעות תוך הגבלה משמעותית בתנועה למשך שעות ארוכות ללא התייחסות לצרכים בסיסיים אישיים.

חלק מהחטופים דיווחו כי צפו ברצח קרובי משפחה וחברים במהלך החטיפה, בנוסף לצפייה בחורבן
ובהרס הנרחב בקיבוצים ובישובים מהם הגיעו. אירועים אלו העצימו את הטראומה שחוו ובמקרים רבים גרמו לאי ודאות קשה בנוגע למצבם של בני משפחה ויקרים להם. חוסר וודאות זה ליווה והטריד אותם לאורך כל השהות בשבי ושימש לעיתים את המחבלים כנגדם.

תקופות ממושכות מתחת לאדמה

החטופים הוחזקו בתנאים משתנים, כאשר רובם עברו תקופות ממושכות מתחת לפני האדמה ופרקי זמן קצרים יותר ב"על-קרקע". מספר חטופים הוחזקו במנהרות תת קרקעיות למשך חודשים ארוכים והורשו לצאת אל מעל הקרקע לימים בודדים בלבד. במידה והתבצעו מעברים, הם התבצעו באופן פתאומי ומפחיד במיוחד תוך תחושת איום על החיים. בחלק מהמקרים החטופים נאלצו ללכת מרחקים ארוכים, לעיתים קילומטרים רבים, בלילות, בעלטה מוחלטת ו/או מכוסי עיניים, ללא יכולת לראות את הסובבים אותם ואת מסלולי התנועה.

מעברים אלו היו מסוכנים מבחינה פיזית וגרמו ללחץ נפשי משמעותי, כשבמקרים רבים החטופים נאלצו לעבור בין מכשולים, מעברים צרים וחשוכים ועל כן חלקם נפלו ונחבלו. 

תנאי המחייה אותם תיארו החטופים, אינם אנושיים ומהווים הפרה בוטה של כל אמנה בינלאומית.
רבים מהם שהו באופן ממושך או בלעדי במנהרות תת קרקעיות, בתנאי צפיפות קיצוניים, בחללים
זעירים של כשני מטרים רבועים בגובה נמוך מגובהו של אדם עומד (כמטר וחצי), בהם נדחסו עד שישה אנשים ללא יכולת תנועה וללא אפשרות ליציאה במשך ימים ארוכים.

משטר התזונה שנכפה עליהם היה בגדר הרעבה מכוונת וכלל בדרך כלל ארוחה אחת בלבד הכוללת פיתה או אורז) תזונה חסרה באופן קיצוני בשלושת אבות המזון, מינרלים ו-וויטמינים (ולעיתים היו ימים ללא ארוחה כלל. על פי רוב המזון היה בלתי ראוי למאכל אדם - מעופש ומכיל תולעים וחרקים. המים שסופקו היו מזוהמים, לעתים מי ים או מי שפכים לא מסוננים וכמותם הייתה קצובה ואינה מספקת צריכה יומית.

התנאים הירודים לא אפשרו שמירה על היגיינה אישית סבירה בהיעדר גישה לשירותים ומים זורמים.
מקלחת התאפשרה כל מספר חודשים, במים קרים ועם מגבת משותפת. החלפת בגדים התאפשרה
לעיתים רחוקות, אם בכלל, ואילו החלפת בגדים תחתונים פעם בחצי שנה, ללא התחשבות בצרכי
הנשים. בשהייה במנהרות נעשה שימוש בבור צואה שנחפר על ידי החטופים בתוך חלל המחייה,
ובמקרים בהם הוחזקו ב"על-קרקע" הייתה הגבלת שימוש ואיסורים כמו איסור על הורדת מים.
החטופים נאלצו לישון על משטח המנהרה או ריצפה קשה, ללא מזרן או שמיכה בין חרקים ומזיקים. הם תיארו ימים ולילות בהם סבלו מקור מקפיא או חום קיצוני לאורך שבועות רבים, בהתאם למיקום השבי.

מצבם הרפואי הקשה של השבויים

במהלך השבי סבלו החטופים ממגוון חמור של בעיות רפואיות כתוצאה מתנאי השהיה הבלתי אנושיים. הם חלו במחלות זיהומיות חוזרות שגרמו לכאב בטן עז, שלשולים, הקאות וחום גבוה, אירועי התייבשות חמורים עד לטשטוש ואובדן הכרה, והפרעות נשימה קשות מחשיפה מתמשכת לאבק ולחול במנהרות. מצב ההיגיינה הירוד הוביל להתקפי כינים, סקביאס ופשפשים, פריחות ודלקות עור שהמשיכו גם לאחר השחרור. מאחר ומחלות אלו לא טופלו, הן גרמו להזיות קשות וכאבים עזים שגם הם לא קיבלו מענה רפואי.

פציעות קשות והזנחה רפואית מכוונת

רבים מהחטופים נפגעו מירי בעת החטיפה וסבלו בשבי מפציעות כוללות רסיסים בחזה, בראש ובגפיים, כוויות ושברים שלא טופלו כיאות. בחלק מהפציעות נגרם נזק עצבי בלתי הפיך המתבטא בחולשת שרירים, חוסר תחושה וקושי תפקודי בפעולות יומיומיות כהליכה ונהיגה. נזקים אלו גרמו לכאב כרוני עצבי דוקר ושורף שהפך למציאות יומיומית, עם רגישות יתר באזורי הצלקות וכאב במגע אפילו עם מים. למרות המצב הקשה, נשללה מהם כמעט לחלוטין גישה לטיפול רפואי הולם, ובמקרים הבודדים שקיבלו טיפול הוא היה מינימלי ביותר - כדורים להורדת חום בלבד, ללא טיפול אנטיביוטי גם לזיהומים קשים. במקרה אחד חטוף נאלץ לנסות לטפל בעצמו בפציעה ואיבד את הכרתו במהלך הניסיון.

הרעבה קיצונית והשלכות תזונתיות חמורות

ההרעבה הקיצונית והמתמשכת גרמה לירידה משמעותית של 15-40% ממשקל הגוף, לסרקופניה חמורה - איבוד משמעותי של מסת שריר וכוח שריר, ולירידה בצפיפות העצם שמעמידה את השבים בסיכון מוגבר לשברים בעתיד.

בדיקות מעבדה שנערכו לאחר השחרור חשפו תמונה מדאיגה של חוסרים תזונתיים קשים: רמות נמוכות של ויטמין C שהתבטאו בדימומים מהחניכיים וסימני צפדינה כולל נטייה מוגברת לשטפי דם וכאבי פרקים, חוסר בוויטמינים K ו-D, ובמקרים מסוימים דימומים לתוך רקמות השרירים - תופעה מסכנת חיים. השילוב של הרעב, התזונה הלקויה ותנאי ההיגיינה הירודים החליש את המערכת החיסונית והפך את החטופים לפגיעים יותר לזיהומים, בעוד שקומם הגופני ידרוש טיפולי שיקום אינטנסיביים וממושכים.

"טרור פסיכולוגי נוראי והטרדות מיניות - אין מילים לתאר"

"זה דוח קשה לקריאה", אומרת ראשת חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, ד"ר הגר מזרחי שחיברה אותו. "הוא מתאר תנאים קשים בשבי. התעללות גופנית ונפשית, העדר טיפול רפואי, תזונה נוראית שהיתה. בתת התנאים שהיו שם בולט נושא הבידוד. יש אנשים שהיוחזקו בבידוד ימים ארוכים, למעלה משנה ומעבר למתח והתחושה הקשה זה נזק נפשי שקשה להתמודד אתו. החטופים איבדו מסת גוף ועד 40% ממשקל גופם. סבלו מהרעבה מכוונת מתנאים פיזיים וצפיפות קשה. הרעבה וחוסר ויטמינים גרמו לנזקים ודאיים לרבות מחלת צפדינה".

נזקים נוספים שמתארת ד"ר מזרחי הם זיהומים, חום, הקאות, מחלות עור זיהומיות קשות, מחלות דרכי נשימה, פצעים ושברים שלא טופלו. לדבריה "מדובר בתיאורים שקשה לקרוא אותם. התעללות נפשית שנמשכה חודשים ארוכים, עם איומים על חיי החטופים כולל מקרה שבו הסירו ניצרה מרימון ואיימו שישליכו אותו על החטופים. סכנת חיים מיידית ומוחשית לחטופים במנהרות חמאס. טרור פסיכולוגי נוראי והטרדות מיניות. אין מילים לתאר מה משתפים אותם חטופים שהוחזקו זמן רב במנהרות חמאס".

הדוח מתאר את מצב השבים כ-500 יום לאחר שנחטפו. על מצב החטופים היום, לאחר מעל 670 יום ולאור הסרטונים הקשים שמתעדים את רום ברסלבסקי ואביתר דוד בתת תזונה קשה אומרת ד"ר מזרחי " אני לא יודעת כמה זמן נותר להם, הם נמצאים בסכנת חיים מיידית וזו הסיבה שהדוח נשלח היום לצלב האדום בקריאה להביא טיפול רפואי מיידי לחטופים".

עוד הודתה כי "יש חטופים שמתו כתוצאה מהתנאים בעזה. הנתונים נמצאים בידי הצבא ונכון שהוא ייתן אותם" .עוד ציינה שמשרד הבריאות לא לקח חלק בקביעת רשימות השבים ולא לוקח בכך חלק גם כעת.