בסרטונים שפורסמו השבוע, אביתר דוד ורום ברסלבסקי נראים כשלדים חיים, כחושים בצורה מסכנת חיים כתוצאה מרעב קיצוני ממושך. המראות מחרידים אבל לא מפתיעים.
הדוחות הפתולוגיים של חטופים שלא שרדו מעידים על תת־תזונה חמורה. בקרב חלק משורדי השבי נמצאה ירידה באחוזי השומן מתחת לסף הקריטי של 5%
אנו מתריעים על המציאות האיומה במשך חודשים רבים בקול חזק וברור. הדרג המדיני קיבל שוב ושוב מידע ואזהרות מפורשות לגבי תנאי הרעב והסכנה לחיי החטופים.
אבל דווקא אלו שאחראים להצילם מתכחשים למציאות ופועלים - או יותר נכון לא פועלים - ללא תחושת הבהילות והדחיפות המתחייבת.
עדיין בין המצרים
אתמול ציינו את ט' באב, אבל כל עוד יש 50 חטופים וחטופה בעזה, אנו עדיין בין המצרים. עבור החטופים כל יום הוא יום של תענית כפויה.
נוסף על הרעבה מכוונת ומתמשכת, הם מוחזקים בתנאים לא אנושיים, חלקם בבידוד, מתחת לפני הקרקע, בחושך, ללא גישה הולמת למים, לתרופות ולטיפול רפואי, ובתנאי היגיינה מסוכנים.
החוטפים מתעללים בהם בצורות שונות, כולל על ידי מניעת מזון ואספקתו בצורה לא סדירה ולא תואמת לצרכים.
החטופים קשוחים במידה בלתי רגילה. הם שורדים עינויי גוף ונפש. אבל יש גבול ליכולת לשרוד בתנאים אלו, ואכן חלק מהחטופים לא שרדו. הדוחות הפתולוגיים של חטופים שלא שרדו מעידים על תת־תזונה חמורה ביותר. בקרב חלק משורדי השבי נמצאה ירידה של עד חצי ממשקל הגוף וירידה באחוזי השומן מתחת לסף הקריטי של 5%.
כל עיכוב נוסף בגישה לחטופים, ולו של ימים, עלול לגבות חיי אדם. הניסוי האכזרי בחיי אדם חייב להיפסק עכשיו. נדרש מהלך מיידי להצלת חיים
בהרעבה קיצונית וממושכת הגוף מכלה את עצמו, תוך ניצול כל המאגרים ובהמשך פירוק השרירים, כולל שריר הלב. תהליך זה מוביל לנזקים חמורים שעלולים להיות בלתי הפיכים, ובהם דלדול שריר קיצוני, דיכוי חיסוני מסוכן וסיכון להפרעות קצב קטלניות.
מעבר לכך, המוח המורעב סובל מפגיעה נפשית ונוירו־קוגנטיבית הנובעת מחוסרים ברכיבים חיוניים לחיים.
מראה שחורה מהגיהינום
המצב הקיצוני של הרעבה ממושכת גורם לטראומה ועלול לגרום להשפעות ארוכות טווח על שורד השבי ועל צאצאיו, כפי שלמדנו משורדי השואה.
אני באופן אישי נזכר בקורותיה של סבתי, אנה הלר ז"ל, ששרדה את הרעב ואת מוראות השואה, ועלתה לישראל מתוך אמונה כי "לעולם לא עוד".
הסרטונים הקשים מציבים בפנינו מראה שחורה מהגיהינום. כמו מכחישי שואה, אנו נתקלים בתופעה חריגה של מכחישים שאינם מכירים בכך שהחטופים סובלים סבל לא אנושי, שיסתיים במוות בייסורים אם לא נציל אותם עכשיו.
אסור לנו להסתכל לצד השני. חובה על כל אחד ואחת מאיתנו לפעול כדי להציל אותם, את משפחותיהם ואת החברה הישראלית כולה.
כרופא המלווה את משפחות החטופים אני נחשף לסבל הקיצוני שעובר על בני ובנות המשפחות. סבל שמותיר את חותמו גם על בריאותם הפיזית והנפשית. בני המשפחות מתקשים אף הם לאכול בצורה סדירה, ובמחקר שערכנו בעבר מצאנו שיבושים בהרגלי התזונה שלהם. כל עוד לא יוחזרו כל החטופים - החיים לשיקום, והחללים לקבורה - ימשיך להידרדר גם מצבם של בני המשפחות.
טראומה קולקטיבית
כרופא מומחה בבריאות הציבור, ועל סמך סקרים שערכנו, אני חושש שהפקרת החטופים בשבי תותיר טראומה קולקטיבית בלתי ניתנת לאיחוי. הציבור הישראלי מזדהה עם החטופים וסובל יחד איתם. איננו יכולים להמשיך בחיינו כל עוד האחים שלנו בגיהינום.
החזרתם היא תנאי חיוני לכך שנוכל לקום ולהשתקם כחברה המקיימת את ערכי היסוד שלה, ובראשם הערבות ההדדית.
כל עיכוב נוסף בגישה לחטופים, ולו של ימים, עלול לגבות חיי אדם. הניסוי האכזרי בחיי אדם חייב להיפסק עכשיו. נדרש מהלך מיידי להצלת חיים, הכולל גישה רפואית בלתי אמצעית, העברת מזון ותרופות ושחרור מיידי של כלל החטופים החיים והחללים.
הדרג המדיני בישראל ובכל המדינות המעורבות חייב להכיר בעובדות הרפואיות ולפעול בהתאם בבהילות. אנחנו כציבור צריכים להשמיע קול עבור החטופים המורעבים והמושתקים, ולפעול בכל דרך להצלתם, שהיא הצלתנו.