"המקצוע תורם לחוסן החברתי"
לפרופ' מיכל יצחקי מסלול התמחות חלוצי ופורץ דרך - היא האחות המוסמכת הראשונה בישראל שסיימה את התואר השלישי במסגרת המסלול הישיר לדוקטורט, שאותו למדה בחוג למדעי האחיוּּת באוניברסיטת תל אביב. את לימודי הפוסט־דוקטורט עשתה באוניברסיטת בר־אילן.
"אני מובילה מחקרים בתחום החוסן האישי, הצוותי, הקהילתי והארגוני", סיפרה. לאחרונה פיתחה שאלון שסייע רבות לאחר פרוץ המלחמה. "פיתחתי שאלון ייחודי לבחינת חוסן צוותי בקרב אחים ואחיות, שזכה לעניין בינלאומי רחב. השאלון משמש כיום בסיס לפיתוח שיטות יישומיות לחיזוק חוסנם של צוותי רפואה במצבי חירום ומשבר, במגפות ובמלחמות.
"אני גאה להנחות סטודנטים לתארים מתקדמים ולטפח שיתופי פעולה מחקריים עם אחים ואחיות מרחבי הארץ והעולם. פרסמתי עשרות מאמרים מדעיים בעיתונות מקצועית מובילה, ומחקריי הוצגו בכנסים ארציים ובינלאומיים יוקרתיים. ייחודיות מחקריי טמונה במיפוי אזורי קושי תובעניים, המאתגרים מטפלים ומטופלים, זיהוי מקורות כוח כיחידים וכקבוצה, והבנת תהליכי צמיחה ממשבר".
"מעבר למחקר תיאורטי, חשוב עבורי להביא את תוצרי מחקריי ליישום בשטח, בתוכניות הכשרה ובהתערבויות המסייעות למטפלים ולמטופלים להתמודד עם אתגרי היומיום ולחזק את חוסנם האישי והצוותי.
אני מייצגת את האחיות במדינת ישראל בקהילות חוקרים בינלאומיות, כחברה במרכז המחקר הבינלאומי לחקר החוסן ResWell וכמנהלת קבוצת Caring Science International Collaborative. לנגד עיניי עומדת החשיבות שבהעצמת מקצוע האחיוּת ותרומתו לחוסן החברתי".
"הריפוי מתחיל כשמטפלים באחרים"
סמדר אוקמפו, אם לשלושה ותושבת שלומי, היא אמו של עוז, שנפצע במארס 24' בלחימה בעזה. את ההתמודדות הפכה לשליחות. "אני אם גאה ללוחם פגוע ראש ומייסדת קהילת 'לתת בראש', קהילת נפגעי הראש של מלחמת חרבות ברזל. יותר מ־300 חברי קהילה - רבים מדי, שקופים מדי, שנותרו בחיים וזקוקים ליותר מכך".
לדבריה, "ברגע אחד אירוע טקטוני שינה את חיי. עוז שלי, גיבור המערכה ומחולל השינוי, נפצע באורח אנוש בחאן יונס. עוז נפגע בראשו ונותר בחיים בזכות רפואת שטח מתקדמת. כאשר הוא עבר לשיקום, מייד הבנתי כי מחסור בשעות שיקום, היעדר מנהל מקרה רפואי לנפגעי טראומה רב־מערכתית וללא שילוב טכנולוגיה בשיקום לדור הלוחמים צעיר - יובילו לבעיה. יש צורך מהותי בשינוי, בשיקום מתקדם והוליסטי המותאם לצורכי הפצועים והמשפחות".
"'לתת בראש' היא רפורמה המתרחשת באגף השיקום ובחברה כאן ועכשיו. זהו בית תומך לפגועי הראש ולמשפחותיהם ופלטפורמה לכל אלה שאינם יכולים לדבר את עצמם וזכות לבנות עבורם מסלולים מותאמים באקדמיה ובעולמות התעסוקה.
"אנו פועלים לשיקום מתקדם המנוהל על ידי מנהל מקרה המאפשר למשפחות חופש מהתמודדות עם ניהול התיק הרפואי של הפצוע ותגבור שעות שיקום במסגרות חוץ־שיקומיות. גשר לחדשנות ולמחקר בתחום שיקום המוח משלבי הטיפול המוקדמים".
המיזם שהקימה פועל בשיתוף עם צה"ל, אגף השיקום, מפא"ת, ארגון נכי צה"ל, הג'וינט ועוד, במטרה להביא לתודעה הציבורית את ההתמודדות של נפגעי הראש.
"משפט שמלווה אותי מאז פציעתו של עוז הוא על היכולת לצמוח מתוך משבר. הריפוי באמת מתחיל כשמתחילים לטפל באחרים, זוהי מהות האחיות. 'לתת בראש' היא הסיפור שלנו ושל החברה הישראלית כולה. אני רוצה להקדיש את אות ההוקרה למשפחתי, העוגן האיתן שלי בלב הסערה, ולמרכז הרפואי לגליל, הנמל הבטוח שאליו שבתי כשהסערה שככה".
"מהשבר שלנו עוד נצמח"
נדב פרץ הוא חבר קיבוץ נחל עוז ומנהל הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ. בתפקידו בבית החולים הוא מוביל יוזמות לשיפור בטיחות המטופל, עורך תחקירי אירועים וניתוח סיכונים, ומדריך ומטמיע לקחים בקרב הצוותים.
פרץ הוא כתובת להתייעצויות כמומחה תוכן בנושאי בטיחות וניהול סיכונים. בתפקידו הקודם היה אח כללי בבית החולים בהנהלת האחיוּת.
"בוקר 7 באוקטובר, יום שמחתנו, חג הקיבוץ, הפך ליום אסוננו, כשהתעוררתי לחלום בלהות כשבשיאו מחבלים נכנסו דרך חלון המטבח לביתי. הקהילה הקטנה שלי נפגעה אנושות, החוסן הקהילתי והחוסן האישי התרסקו", סיפר.
"למחרת התנדבתי לשמש בתור 'קצין הנפגעים' של הקיבוץ ולתכלל את הממשקים בין משפחות הנעדרים, החטופים והנרצחים לגורמים המטפלים. בישרתי בשורות מרות, ליוויתי בזיהוי ובהלוויות, סייעתי באיסוף ובהחזרה של פריטים למשפחות מזירות הרצח. התנדבתי לתפקיד מתוך ההבנה כי הניסיון שצברתי בבית החולים יאפשר לי לסייע בשיקום החוסן הקהילתי.
"על החוסן האישי שלי שמרתי בזכות ליווי הדוק מבית החולים. הרגשתי שכולם שם עבורי, מנהלים ועובדים. לא אשכח את חוברת הברכות לחנוכה שילדי העובדים בבית החולים כתבו לי ולקהילתי".
פרץ ביקש להעביר מסר מחזק ואופטימי: "'לא כוח המכה קובע, אלא כוח ההתאוששות' - זהו המשפט המבטא את החוסן הקהילתי שלנו. עוד נשוב לשדות ולקיבוץ, נשקם את הרוח וניישב מחדש. הלוואי שנשכיל כמדינה לנהוג בדו־קיום כמו במערכת הבריאות הישראלית. יהודים וערבים זה לצד זה, תוך הדגשת ערכי סובלנות, שוויון ושותפות, למען מטרה משותפת - עתידה של מדינת ישראל. אני מקדיש את הפרס לחבריי שנרצחו ונפלו בקרב על הגנת נחל עוז ולקהילה היקרה שלי. מהשבר שלנו עוד נצמח".
"מאמינה בחסד יומיומי פשוט"
"תפקידי כולל ליווי רפואי, רגשי וקהילתי מתוך היכרות עמוקה עם קהילת המרפאה וקהילת נתיבות. במרכז העשייה שלי עומדים האדם והקהילה. אני שואפת לראות את האדם מעבר למחלה - לזהות, לתמוך, לחבק ולהיות שם בדיוק כשצריך", סיפרה.
כתושבת נתיבות סייעה לטיפול במפונים והיתה בעצמה תחת אש. "ב־7 באוקטובר התייצבתי לתמוך במפוני העוטף שפונו לנתיבות ברגעי האימה. בהמשך החלטנו להישאר בעיר כמשפחה, אף על פי שמרבית תושבי העיר התפנו. כך יכולנו לתמוך ולסייע לחיילים שהתייצבו בעיר ובסביבה תוך המשך מתן שירות במרפאה תחת אזעקות וירי טילים. כאשר משפחות חזרו לעיר, יזמתי יחד עם נשים בנתיבות פעילויות תמיכה במשפחות המילואים. יוזמה שעלתה מתוך צורך והיכרות עם המשפחות היתה מתן חיסוני שפעת בבתי משפחות המילואים ובכך להקל עליהן. ההיענות היתה גדולה".
לפני כשנתיים נקטה צעד יוצא דופן כאשר התנדבה לתרום כליה לילד חולה. "תרומת הכליה שלי לילד בן 12 מהמגזר החרדי היתה המשך טבעי לעשייה ולחסד. ההחלטה התעצבה בזמנים קשים של המלחמה. במקום של חושך גדול - להוסיף רק אור וטוב. אני מאמינה בחסד יומיומי ופשוט. ביציאה מאזור הנוחות. לפקוח עיניים ולהיות רגישים לסביבה שלנו. אני בטוחה שזה מה שיביא את העם והמדינה שלנו למקום טוב יותר. אני מלאה הכרת הטוב בבחירתי לקבל אות הוקרה כאחות בישראל מנשיא המדינה. עבורי זו קריאה להמשך עשייה מתוך שליחות".
שר הבריאות אוריאל בוסו: "בשם אזרחי ישראל, אני מביע תודה עמוקה על תרומתכם האדירה למערכת הבריאות ולציבור המטופלים, ומחויב לפעול לחיזוק מעמד האחים והאחיות במערכת הבריאות ולהבטיח תנאי עבודה ראויים וטובים שיאפשרו להמשיך בשליחות החשובה".
מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב: "בשנה וחצי האחרונות ראינו ביתר שאת את מה שכבר ידענו - חשיבותם של האחים והאחיות כחלק מהצוות הרפואי המוביל את הטיפול במטופלים. במקצועיות וברגישות בלתי מתפשרת הם התייצבו למול אתגרי הבריאות שהציבה המלחמה וטיפלו בפצועים בגוף ובנפש בכל זירות הלחימה והטיפול. האחים והאחיות שנבחרו השנה הציבו סטנדרט טיפולי ואנושי, באומץ, בגבורה ובחוסן".
ד"ר שושי גולדברג, אחות ראשית ארצית וראשת מנהל האחיוּת: "אנו מתכנסים ברגע של התרוממות רוח כדי לכבד ולהוקיר אתכם, 30 מצטיינים יקרים העומדים בחזית הטיפול מידי יום, בלב פתוח ובידיים מושטות לקבל את כאבו של האחר להעניק טיפול, לחייך, לחמול, להקשיב ולעודד. חוסנכם אפשר לכם לפעול תחת נטל רגשי כבד, להושיט עזרה ולהוות נמל מבטחים בדרך ארוכה ומאתגרת אל החלמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו