מ', בת 35, סבלה מחום גבוה במשך כמה ימים רצופים. כמה שעות לאחר שובו של בעלה ממילואים ארוכים וקשים, הוא התעורר לקול חרחורים מהסלון, שם מצא את מ' שוכבת על הרצפה ללא הכרה. "שמעתי חרחורים", מספר בעלה. "כשנכנסתי לסלון מצאתי אותה עם קשיי נשימה, מאבדת הכרה ומכחילה. התכוננתי נפשית להתחיל החייאה וצלצלתי למד"א שהנחו אותי כיצד לפעול. לאחר שהיא שבה להכרה היא פונתה באמבולנס".
כבר בניידת החלה מ' להתאושש אך בבית החולים הוחלט לאשפזה לבדיקות נוספות ולהשגחה. "במחלקה כבר הרגשתי יותר טוב והחום החל לרדת", אומרת מ', "אך בבוקר, במהלך ביקור הרופאים התחלתי להרגיש את הראש והרגליים כבדים, איבדתי שוב את ההכרה והתעוררתי מייד באופן ספונטני".
לחדרה הוזעק פרופ' דודי פרג, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב במרכז רפואי מאיר בכפר סבא, שם הייתה מ' מאושפזת. עם הגעתו איבדה מ' את הכרתה פעם נוספת, ויחד עם צוות המחלקה הם ביצעו החייאה ונתנו לה מכת חשמל - לאחריה שבה להכרה. אך דום הלב חזר על עצמו כמה פעמים נוספות, כאשר בכל פעם היא קיבלה מכת חשמל ולאחריה התאוששה.
פרופ' פרג וד"ר אלכס אומלצ'נקו, מנהל היחידה להפרעות קצב לב במרכז רפואי מאיר: "מדובר בצעירה ללא היסטוריה של מחלות לב, שהגיעה לאחר אובדן הכרה, לאחר מספר ימים של שפעת קלה. היא התקבלה לאשפוז להשגחה ובירור. בסמוך לקבלתה נצפו מספר אירועים של דום לב שטופלו על ידי הצוות בהחייאה ומכות חשמל מדפיברילטור. בבדיקות אובחנה דלקת של שריר הלב (מיוקרדיטיס). זוהי מחלה נפוצה הנגרמת לרוב על ידי וירוסים ובדרך כלל אינה מצריכה כל טיפול. במקרים נדירים עלולים להופיע סיבוכים כגון אי ספיקת לב והפרעות קצב מסכנות חיים שיכולות לגרום לדום לב כפי שהיה אצל מ'.
"לאחר טיפול תרופתי מצבה של המטופלת השתפר משמעותית ובדיון קליני רב משתתפים, כולל התייעצות עם מומחים מהארץ וחו"ל, הוחלט להשתיל לה דפיברילטור תת עורי חדשני, המאפשר השתלה ללא חדירה לכלי הדם, מגן עליה בפני אירועים חוזרים של הפרעות קצב מסכנות חיים ומשפר את איכות החיים באופן משמעותי. אנו שמחים כי מ' מרגישה היום טוב וחזרה לחיים פעילים ומאחלים לה בריאות שלמה".
"מהרגע הראשון" מספרת מ', "הרגשתי שאני בידיים מקצועיות. ידעתי שנלחמים עליי בקור רוח ולא מוותרים. ביחידה לטיפול נמרץ לב גיליתי צוות רופאים, צוות סיעודי וכוח עזר נפלאים. פרופ' עבד עסלי, מנהל מערך הלב ופרופ׳ פרג טיפלו, הסבירו ושיתפו אותנו במקצועיות ושקיפות רבה על מה שעברתי, הבדיקות שאצטרך לעבור ולקראת סיום האשפוז גם מהן האפשרויות העומדות בפניי בעתיד. הצוות הסיעודי וכוח העזר תמיד דאגו לבדוק, לסייע ולטפל בזמן ובחמלה גדולה. אני מודה להם מעומק הלב, כי זה בכלל לא מובן מאליו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו