ביקורת על המהפכה בבריאות הנפש: "במקום להביא אנשי מקצוע - מביאים מטפלים ללא רישיון"

אף שלראשונה זה עשור מועברים בתקציב המדינה יותר ממיליארד שקלים לתחום בריאות הנפש, התוכנית הכללית שמייעדת המדינה למערך סופגת ביקורות רבות מאנשי המקצוע. במשרד הבריאות הבהירו שכתנאי לתמיכה בתקציב, חייב להינתן מענה הולם לתחום בריאות הנפש. לצורך כך הגו במשרד תוכנית, שהוגדרה "נקודת מפנה בסדר העדיפויות הלאומי".

התוכנית מתוקצבת בכ־1.4 מיליארד שקלים, שייפרסו על פני שנתיים, ולאחריהם עוד כמיליארד שקלים בבסיס התקציב. זהו הסכום הגבוה ביותר שמושקע בתחום בריאות הנפש, מאז הרפורמה שהעבירה את האחריות לטיפולים הנפשיים לידי קופות החולים ב־2015. עם זאת, כמה סעיפים בתוכנית, בעיקר גביית השתתפות עצמית לכל טיפול והיעזרות ב"מגישי עזרה נפשית" שאינם מטפלים מוסמכים, מעוררים חששות במערכת.

"התוכנית נועדה להכפיל את היקף המענה ואת היקף המפגשים הטיפוליים. אלו סדרי הגודל שאליהם אנחנו מכוונים, ואני מקווה ומשער שנצליח לעשות זאת בתוך שלוש שנים", אומר ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר גלעד בודנהיימר. להערכתו, בעקבות הרחבת היצע הטיפול והמענה, 300 עד 400 אלף איש נוספים יוכלו להיתמך בטיפול נפשי.

אולם, יש שני משתנים, שאינם מצויים בשליטת משרד הבריאות, שמקשים להעריך את הצלחתה של התוכנית. הראשון הוא היקף הזקוקים לטיפול נפשי - על פי ההערכות, למעגל מבקשי הסיוע הנפשי יתווספו בין 60 ל־600 איש לנוכח אירועי המלחמה. המשתנה השני נעוץ בהסכמי השכר שייחתמו עם הפסיכולוגים, שיגויסו לעבודה במערכת הציבורית, וייעשו בתיווך האוצר. מטרת משרד הבריאות היא לגייס עוד כאלף פסיכולוגים מהמגזר הפרטי לציבורי. במשרד מעריכים שיידרשו לטובת המהלך כ־200 מיליון שקלים.

לתוכנית נדבכים נוספים שכבר יצאו לדרך, ובהם הכשרת מטפלים לספק מענה בתחום הטראומה, לצד הכשרות למטפלים ראשוניים - רופאי ילדים, רופאי משפחה ורופאי נשים - שיוכלו לתת מענה בסיסי בתחום בריאות הנפש, נוסף על התמחותם. "זה שינוי דרמטי בתפיסה לכיוון של מניעה וקידום הבריאות הנפשית", אומר ד"ר בודנהיימר.

איך ייראה תהליך של קבלת טיפול נפשי בעוד כשנה?

"מי שמעוניין בסיוע ימלא טופס, שיאפשר מעקב אחרי זמני המתנתו. לאחר מכן מצב המטופל יוערך בהתאם לתשובותיו על שאלונים, וכן על סמך ממצאי שיחה עם גורם מקצוע בכיר", מסביר ד"ר בודנהיימר. לדבריו, "בהמשך השאלונים יוכלו לשמש את הצוותים הרפואיים למדידת איכות הטיפול, מדד שאינו קיים כיום במערכת בריאות הנפש".

ד"ר בונדהיימר מסביר את אופן ההפניה לטיפול כך: "הכוונה היא שנוכל לדעת מהשאלון מי במצוקה יותר ומי פחות, ולהתאים לכך את המענה הרפואי. אנחנו לא עושים זאת כדי לצמצם את הרובד המקצועי, אלא כדי לשמור מטפלים מקצועיים למי שצריך יותר. אוכלוסיות רחבות זקוקות למענה". כוונת משרד הבריאות היא להיעזר ב"מגישי עזרה נפשית", שעימם נמנים בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה ובעבודה סוציאלית, פסיכולוגים מתמחים, ובחלק מקופות החולים גם סטודנטים לרפואה בשנים מתקדמות או מטפלים בהבעה וביצירה ללא ניסיון בבריאות הנפש.

"קונספציה שגויה"

ד"ר יובל הירש, מראשי פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית, מותח ביקורת על המתווה שנרקם. "התוכנית הזו משקפת קונספציה שגויה. במלחמה על הנפש אלו שוב אותן טעויות, אותם פלסטרים וניסיון להשיג תחליפים זולים, במקום לשים דגש דווקא על המקצועיות, על איכות הטיפול ועל גיוס אנשי המקצוע המיומנים ביותר כדי למנוע אשפוזים מיותרים". לדבריו, "התוכנית הזו שייכת ל־6 באוקטובר, וגם אז היא לא היתה טובה". בארגוני הפסיכולוגים מסבירים כי לא קיים מחסור במטפלים, וכי יש כמעט 10,000 מטפלים שעובדים במגזר הפרטי בשל תנאי השכר הגבוהים יותר. שילובם במגזר הציבורי יוכל לתרום לקיצור התורים הארוכים בהמתנה לטיפול. "משרדי הבריאות והאוצר שותפים להורדת הסטנדרטים המקצועיים", תוקף ד"ר הירש.

ד"ר הירש מוסיף ואומר: "כוונתם להציף את המערכת בכוח אדם שאין לו רישיון לטפל; להכניס בוגרי תואר ראשון ולקרוא להם מטפלים, לתת להם להיפגש עם אנשים ולסמן וי על רשימות ההמתנה. זו התוכנית. במקום להביא אנשי מקצוע ראויים מביאים את אלו. טיפול שמבוצע על ידי אנשים לא מיומנים עלול להזיק".

מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים התריעו על החמרת המצב הנפשי בעקבות המלחמה. לדבריהם, "אנו עדים לתחלואה נפשית גבוהה, התאבדויות ואשפוזי חירום בתנאים בלתי אנושיים. זוהי מציאות של חוסר אונים מוחלט מצידנו. אין ביכולתנו לספק מענה ראוי לצרכים הדחופים. אנו שבורי לב למול הסבל האנושי שאנו עדים לו מדי יום".

מנהלת המרכז לבריאות הנפש מזור, ד"ר קרן גינת, אשר מטפלת מדי יום ביומו באדוות הנפשיות שגררה המלחמה, אומרת: "מצד אחד, באירוע כה גדול ומשמעותי יש היגיון לבצע טיפול מדורג, ומן הצד השני אבחון וטיפול לא נכונים לא רק שיכולים לא להועיל, אלא עלולים להסב נזק". היא מסבירה שכשיש מאות אלפי פונים מובן מדוע הפסיכיאטר לא מצליח לראות את כולם, אולם מדגישה כי הסיכון במתן טיפול רפואי בידי עובד הנעדר הכשרה מספקת, גדול יותר.

"מס חולים"

נקודה נוספת ושנויה במחלוקת היא הדרישה יוצאת הדופן במערכת הבריאות לתשלום של 35 שקלים בעבור כל מפגש עם מטפל בתחום בריאות הנפש. ילדים עד גיל 18, נכים ומקבלי הבטחת הכנסה יהיו פטורים מתשלום. במערכת הבריאות מסבירים כי מאחר שכיום אין הגבלה על מספר הטיפולים בבריאות הנפש, גביית התשלום הוא מנגנון ויסות לכך.

יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב, מסביר מדוע גביית התשלום בעבור הטיפולים עלולה להעמיק את המשבר הנפשי, בייחוד בקרב אזרחים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. "יותר ממיליון איש בישראל מוותרים על טיפול רפואי בשל התשלום הנדרש מהם בעבור הטיפול, 12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. החלטת הממשלה לגבות תשלום על הטיפול הנפשי תפגע בשירותים שיקבלו המבוטחים, ודווקא אלו מהשכבות הנמוכות. השירות הרפואי צריך לעמוד לרשות כל אדם בשעתו הקשה, ולא ייתכן שהמטופלים יידרשו לשלם 'מס חולים' כדי לממן את גירעון מערכת הבריאות".

בן יעקב מציע "לכלול את התשלומים בעבור טיפולי בריאות הנפש יחד עם יתר תשלומי ההשתתפות העצמית במערכת הבריאות, כך שיבטיחו שכלל התשלומים לא יעלו על תקרת ההשתתפות העצמית, שעומדת על כ־350 שקלים לחודש".

אל מורת הרוח שנבעה מהחלטת משרד הבריאות לגבות תשלום בעבור הסיוע הנפשי מצטרף חברה בעמותת "רופאים לזכויות אדם" רוני בן־כנען: "זהו חוסר צדק שזועק לשמיים. האוכלוסיות שזקוקות כעת לטיפול נפשי הן אוכלוסיות פגיעות במיוחד. לעיתים אף מדובר בכמה בני משפחה הזקוקים לטיפול תכוף, שלא יוכלו לעמוד בגזירה זו. מעבר לכך, ההחלטה הרשמית להגדיר את רופאי המשפחה כמענה לטיפול ראשוני בבריאות הנפש היא תקדים מסוכן, שיהיה קשה מאוד לחזור ממנו. במקום לשפר את השירות, זה יביא להידרדרות נוספת באיכות ובנגישות".