מצבם של חולים המתמודדים עם אלצהיימר ודמנציה החמיר מאז המתקפה על ישראל ומלחמת חרבות ברזל. כך עולה מסקר שערכה עמותת עמד"א בקרב 110 משפחות של מתמודדים עם דמנציה ואלצהיימר.
מצבם של החלק מהחולים החמיר, המשפחות חוו קושי בשיתוף פעולה עמם בזמן הכנסתם לממ"ד, יש משפחות שבהן העובדים הזרים שמטפלים בבן המשפחה החולה איימו לעזוב ומרכזי היום שבהם מבקרים החולים נסגרו בשל הנחיות פיקוד העורף.
מהסקר עלו ממצאים מדאיגים ובין היתר נמצא ש-35% מהמשפחות התקשו להכניס את האדם עם הדמנציה לממ"ד או למקלט בזמן אזעקות, 43% מהמשפחות ציינו כי חלה החמרה כללית במצבו של האדם עם הדמנציה בעקבות המלחמה, רבע מהמשפחות ציינו כי מרכז היום הסיעודי שחולה הדמנציה נהג ללכת אליו נסגר וסדר היום שלו השתבש (מה שגורם להחמרה נוספת במצבו).
בנוסף, כ-12% מהמשפחות ציינו כי המטפל/ת הזר/ה או הישראלי/ת עזבו או איימו לעזוב. ושיעור דומה דיווחו שנתקלו בזמני המתנה ארוכים לאבחון או ביקור אצל רופא מומחה לדמנציה.
בעמותת עמד"א פנו למנהלת תקומה, המטפלת בשיקום תושבי עוטף עזה שפונו מבתיהם ולמשרד הבריאות והרווחה והתריעו בדבר ההחמרה במצוקת החולים בגלל המלחמה.
"ההחמרה במצב הדמנציה נובעת ממספר סיבות: שינוי בשגרת היום (מרכזי יום סגורים, פעילויות חברתיות מושהות), שינוי בסביבת המגורים והצוות המטפל (רבים פונו מבתיהם או מסגרות דיור אחרות), לחץ וחרדה של המטפלים בהם, ריבוי אזעקות ומעברים לממ״ד, מראות קשים בתקשורת ואף חזרה לזיכרונות קשים וטראומתיים מהעבר (הילדות בשואה, השתתפות במלחמות ישראל בעבר)", אומרת ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא.
"בני משפחה מתארים התנהגויות מאתגרות של חוסר-שקט קיצוני, תגובות אלימות וחוסר שינה. ילדים מטפלים ובני ובנות זוג חשים חסרי אונים אל מול השינויים במצבי הרוח וההתנהגות. חלקם משתפים שהמטפלים הזרים מבקשים לעזוב כי הטיפול נעשה מאתגר במיוחד".
בעמותה דיווחו על זינוק של 250% בפניות של משפחות לקבלת סיוע מהעמותה בשל מצוקה נפשית וחוסר מענה, מתחילת מלחמת חרבות ברזל.
בעמותה מתריעים כבר זמן רב כי התוכנית הלאומית לדמנציה, שהייתה אמורה להתחיל לפעול כבר לפני עשור, לא מיושמת ולא מתוקצבת כראוי ומערכות הבריאות והרווחה הגיעו לימי המלחמה במצב של תת תקצוב ומחסור בכל מערכות התמיכה לאנשים החולים באלצהיימר ודמנציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו