מרגלית מוזס, תושבת קיבוץ ניר עוז, אשר שבה לישראל משבי חמאס בפעימה הראשונה בסוף השבוע האחרון השתחררה היום (שני) מבית-חולים "וולפסון" בחולון. אמש נקלטה במרכז הרפואי אביבה סיגל, תושבת כפר עזה, אשר הצטרפה ליפה אדר וחנה קציר, שנמצאות עדיין בהשגחה. מבית החולים נמסר כי היא עברה ברוגע את הלילה, עירנית ובמצב פיזי טוב. אתמול שוחררו מבית החולים שתי נשים נוספות - עדינה פרי ואביבה משה.
״המראה שלהן מטעה, כי הן גייסו את כל רזרבות הכוח כדי לפגוש את המשפחה, אך בשעות שאחר-כך זה נראה קצת אחרת״, אומר ד״ר אמיר נוטמן, סגן מנהל "וולפסון", "המשוחררות הגיעו במצב תזונתי לא טוב. הן לא היו בסכנת חיים מיידית, אך בהחלט ראינו יציאה מאיזון של מחלות רקע, וראינו את המצב התזונתי והפרעות מלחים שהתאזנו מהר - אך זה היה יכול להציב אותן בסכנת חיים אם זה היה נמשך. זה לא שלא קיבלו אוכל בכלל, אך הן קיבלו כמויות מועטות של אוכל וכנראה היו ימים שלא קיבלו כלל".
ד״ר דורון מנחמי, מנהל האגף הפנימי בבית החולים: ״חלקן הגיעו למצב של סכנת חיים משום שלא קיבלו טיפול תרופתי - בין אם תרופות ללחץ-דם או תרופות אחרות. יש מחלות כרוניות שכאשר מקבלים טיפול תרופתי האדם מאוזן - והפסקה פתאומית, בטח בגיל מבוגר, היא מסוכנת מאד.
"יש להן תעצומות נפש", הוסיף, "הן קוהרנטיות, מספרות מה כל אחת עשתה, יודעות איך היו צריכות להתמודד. דברים מאד מרגשים״.
"ב-50 הימים שבהם נחטפו בידי חמאס הנשים המבוגרות ששבו סיפרו שלא אכלו כלל ירקות ופירות, והבקשה הראשונה של אחת מהן עם הגעתה ל"וולפסון" הייתה לקבל תפוח, אומרת ליה לוין, מנהלת מחלקת תזונה בבית החולים: ״התזונה השתנתה ביו המקומות שבהן הוחזקו. בתקופה הראשונה עוד קיבלו מעט גבינה צהובה, ביצה ואפילו אורז עם בשר או לוף, והן סיפרו שנתנו זאת לילדים שיאכלו. אבל בשבועיים האחרונים כמעט ולא קיבלו אוכל - בעיקר אורז, שמן זית ותמרים. המשוחררת שהגיעה אתמול - אביבה סיגל - הייתה ממש בהרעבה בימים האחרונים. הן ירדו עשרות קילוגרמים. אלו נשים חזקות ברוח, אך סבלו מחוסר תזונתי״.
זהבית שפיצר, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית: "ישבנו עם המשפחות כדי ללוות, להבין, לשמוע להיערך למפגש הראשון המרגש. והיו סיורים קשים - איך לבשר שמישהו מהמשפחה נרצח. איך לבשר שאין בית, וזה מאד העסיק את המשפחות. איך לשתף את השבה באובדנים. מתי נכון לומר לה, ומה לענות אם היא תשאל״.
"אני ראיתי נשים מאד מיוחדות וחזקות שפיתחו מנגנונים לשרוד. היה מרגש לראות את קדושת החיים. לצד זאת, אלו נשים שפתאום הצטרפו למשפחת השכול. יש נשים שאין להן בית ומתמודדות עם הסדרת מקום מגורים קבוע. שואלות על חברי קיבוץ שאינם. אנו משתדלים לא להציף אותן במידע, אלא לאט-לאט״.
ד"ר דורון מנחמי, מנהל אגף הפנימיות: "ראינו כחוט השני מספר דברים מאד בולטים. השבות הגיעו במצב תזונתי מאד ירוד עם מדדים של תת-תזונה והפרעות באיזון המלחים בגוף, ונערכנו לטיפול.
לחלקן הגדו של המטופלות הללו יש מחלות כרוניות והן צריכות טיפול תרופתי שלא ניתן להן בשבי, ולכן הן יצאו מאיזון והתחלנו לתת להם את הטיפול. תוך פרק זמן קצר הן התייצבו ושיחררנו את מי שהתאפשר, כדי שיהיו במעטפת של בני משפחותיהן".