33 שנים עובדת ברכה אסטרוק כאחות במרכז הרפואי לגליל. בשבע השנים האחרונות היא האחות האחראית ומדריכה קלינית במחלקת עיניים. היא כבר חוותה אירועים מטלטלים, אבל ימי המלחמה הללו מזמנים לה מציאות שעולה על כל דימיון.
בבוקר משמשת ברכה אחות אחראית במחלקת העיניים, המוגנת במלחמה מפני טילים וממוקמת במתחם התת-קרקעי של המרכז הרפואי, ובשעות הערב ובסופי שבוע מבשלת לשני גדודי צה"ל, המוצבים סמוך לגבול הצפוני. ולא זאת בלבד, אלא שהיא גם מאפשרת לחיילים בסדיר ובמילואים להתקלח ולעשות כביסה בבית אשר התרוקן משאר בני משפחתה.
ברכה, אם ל-5 ילדים, שניים מהם חיילים המוצבים בדרום (בן בשירות סדיר ובת בשירות מילואים), נשארה בביתה במושב לימן, גם לאחר שבעלה וילדיה התפנו לבית מלון במרכז הארץ יחד עם שאר תושבי המושב, בין השאר כדי להישאר עם המטופלים במחלקה. "אני לא חוששת מהטילים ומאמינה שלכל אדם יש את הגורל שלו שנכתב מלמעלה", אומרת ברכה. כשהיא מדברת על החיילים, עיניה נוצצות וקולה נסדק מהתרגשות. "בסוף השבוע האחרון בישלתי סיר ענק עם חמין לחיילים, ובנוסף הכנתי 300 יחידות של קובה. אני ממוצא כורדי וסוף סוף מצאתי שימוש הולם לסירי הענק שבמטבח".
לברכה תואר ראשון בסיעוד מטעם אוניברסיטת חיפה ותואר שני במינהל מערכות בריאות. האיום מחיזבאללה גרם לכך שהמחלקה שלה, עיניים, מצטופפת כעת במתחם התת-קרקעי באותו מקטע משותף עם שתי מחלקות נוספות, אף אוזן גרון וכירורגיה פלסטית וכוויות. "אנחנו עושים את המקסימום בנסיבות הקיימות", היא מספרת. "זה נכון שצפוף כאן ולא אידיאלי, אבל רוח הצוות מדהימה. אנחנו מגובשים ומעודדים האחד את השני. יש מסירות בלתי רגילה למטופלים והמוטיבציה גבוהה".
מפקד באחד הגדודים הצה"ליים שנהנים מהאירוח והפינוקים של ברכה, אומר: "ברכה היא מתנה מדהימה שקיבלנו. לפעמים אני מרגיש שהיא רוצה לתת לנו יותר ממה שאנחנו מסוגלים לקבל. אין לי מספיק מילים להודות לה בשמי ובשם מאות חיילים מהאזור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו