רשלנות, פזיזות, אדישות וטיפול נמהר, לא סביר ולא זהיר של הצוות הרפואי ושל פסיכיאטר בכיר בחדר המיון בבית החולים איכילוב. בית החולים שחרר ללא בדיקות מספיקות וללא השגחה מטופלת בת 25 שהתלוננה על קולות הפוקדים עליה לפגוע בעצמה, וכך לא נמנע המקרה הטרגי של התאבדותה בתלייה זמן קצר לאחר ששוחררה מחדר המיון.
המנוחה היתה בת יחידה לאביה לאחר שאמה נפטרה כשהיתה בת 29. ההתאבדות של הבת קרתה בינואר 2016 בחורשה בתל אביב. גופתה של הצעירה התגלתה כמה ימים לאחר מכן כשהיא תלויה, וכשכלבה האהוב מת לידה.
ביום שני פסקה השופטת אילת דגן מבית המשפט המחוזי בחיפה, שעל משרד הבריאות ובית החולים לשלם לאביה של המטופלת שהתאבדה פיצויים בסך של כ-2.9 מיליון שקלים. מתוכם, פיצויים בסך מיליון שקלים עבור כאב, סבל וקיצור תוחלת החיים. את תביעת הרשלנות הרפואית הגיש ב-2019 אביה של המטופלת, רופא נוירוכירורג באחד מבתי החולים בארץ, נגד משרד הבריאות, הבעלים של ביה"ח איכילוב ונגד ביה"ח, באמצעות עו"ד טלי טרייבנד שמתמחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית.
בינואר 2016 התקבלה הצעירה בשעה 01:45 לחדר המיון באיכילוב. היא הגיעה באמבולנס ולוותה ע"י חברתה הקרובה. היא שוחררה מחדר המיון כעבור שעה וחצי מרגע הגעתה, בשעה 03:10. במהלך שהותה במיון נבדקה על ידי אחות, רופאה תורנית בחדר המיון ועל ידי התורן הפסיכיאטרי שבאותה משמרת היה פרופ' שאול שרייבר, אז מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב.
שמונה דקות
על פי פסק הדין, עד לפטירתה היתה הצעירה בריאה בגופה ובנפשה, וההפניה לחדר המיון בגין תלונות נפשיות היתה הראשונה מסוג זה בחייה. בבדיקה של האחות אורית גרינשפן בחדר המיון של איכילוב היא רשמה שהמטופלת פנתה "בשל 'קולות בראש' שלדבריה אומרים לה לפגוע בעצמה". במשך 20 דקות היא נבדקה ע"י הרופאה התורנית, אז רופאה מתמחה, ד"ר חולייטה ורטהיין, שרשמה כי "ברקע משתמשת בסם באופן קבוע, היום לא משתמשת והגיעה עקב מחשבות אובדניות".
כעבור כחצי שעה נבדקה על ידי פרופ' שרייבר. שרייבר כתב בסיכום בדיקתו כי היא "הובאה למיון ע"י חברה עקב דיווח על מחשבות אובדניות על רקע שימוש בסם הקטמין. היא שוללת כוונות או רצון למות ורוצה ללכת הביתה תוך הבטחה שלא תעשה דבר לעצמה. היא אינה רוצה להתאשפז ואינה עונה על הקריטריונים לכפיית טיפול או אשפוז".
"אין מניעה מבחינתי לשחררה מחדר המיון עם המלצה לפנות לטיפול פסיכיאטרי שיעזור לה למצוא דרכים להתמודד עם מצוקות החיים בלי בריחה לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים", הוסיף פרופ' שרייבר בסיכום בדיקתו. כשמונה דקות לאחר תום הבדיקה, הצעירה שוחררה מחדר המיון.
קשה להתנגד לקולות
התביעה הסתמכה על חוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי, שניהל במשך 30 שנה מחלקה פסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי "שלוותה". פרופ' לוי קבע כי המטופלת הייתה "במצב פסיכוטי חריף עם הזיות שפוקדות עליה לפגוע בעצמה. זהו אחד המצבים המסוכנים ביותר בפסיכיאטריה בשל כך שקשה לאדם במצב זה להתנגד לקולות המורים לו להתאבד".
"לא נעשה מאמץ בכלל לשכנע אותה להתאשפז או להישאר עוד זמן עד חלוף השפעת הסם", דברי פרופ' לוי. "הרופא לא פנה לפסיכיאטר המחוזי כדי לשמוע עוד דעה או לפעול לאשפוז כפוי. התנהלותו אינה עומדת בסטנדרטים המקובלים שאילו היה פועל לפיהם ניתן היה בסבירות גבוהה למנוע את התאבדותה".
בפס"ד קבעה השופטת דגן כי המנוחה "'נפלה בין הכיסאות' כשכל רופא באותו צוות משליך את האחריות לפתחו של השני, תוך הסתמכות על מידע חלקי או חסר ואי-ביצוע כל הבדיקות הנדרשות על פי פרקטיקה מקובלת וסבירה".
סיכון פיזי מיידי
ביהמ"ש לא קיבל את עמדת ביה"ח כי אין זו פרקטיקה מקובלת בחדר מיון להתקשר לקרובי משפחתו של הנבדק, בייחוד בשעת לילה מאוחרת וקבע כי "הטענה של הטרדה בשעות הלילה מקוממת, שעה שעסקינן באפשרות למנוע התאבדות על ידי אביה של המנוחה תוך הגעה לביה"ח וקבלת אחריות. מדובר באמצעי בר ביצוע, פשוט וקל שאינו מצריך משאבים בלתי סבירים ושאין ספק כי אילו היו מודיעים לאביה, אדם נורמטיבי ורופא בעצמו, מה מצבה, הוא היה מתייצב, על פי עדותו".
על טענת הפסיכיאטר הבכיר מטעם ביה"ח שבשעות הלילה הרופאים לא במיטבם במיון אמרה השופטת: "בלתי סביר ולא מתקבל על הדעת במצבים מסכני חיים". השופטת קבעה עוד כי "מצבה היה עשוי בהחלט לתאום מצב של פסיכוזה והיא היתה במצב של סיכון פיזי מיידי. הספק שהיה צריך להתעורר בלב הצוות היה צריך למנוע את שחרורה המיידי מבלי להודיע לאביה, ומבלי לאפשר שהייה נוספת בחדר המיון עד להגעה למצב תקין לחלוטין".
עו"ד טרייבנד אמרה ל"ישראל היום" כי "הטיפול בחדר המיון באיכילוב התאפיין באדישות זועקת לשמיים לגורל המנוחה. היא הגיעה בכוחות עצמה לבית החולים בדיוק כדי להציל את עצמה מהקולות הפוקדים ששמעה בראשה, ובית החולים שילח אותה לדרכה, למעשה מבלי לעשות מאומה מכל מה שהיה נדרש ואפילו לא נשללה מסוכנות – שלב בסיסי ביותר בשחרור חולה שמגיע עם מחשבות אובדניות. התאבדותה של הבחורה לא היתה גזירת גורל, וניתן בהחלט למנוע מקרי התאבדות רבים, עם התייחסות רפואית מקצועית ונכונה".
מביה"ח איכילוב נמסר בתגובה: "ליבנו עם המשפחה. זהו מקרה טרגי של בחורה צעירה ששמה קץ לחייה. כשהתקבלה למיון היא נבדקה ע"י רופאה ופסיכיאטר בכיר, שהתרשם שהצעירה אינה פסיכוטית וסבר שאין הצדקה לאשפזה בכפייה. למרבה הצער, גם כאשר נעשה שימוש במיטב הכלים המקצועיים שעומדים לצורך הערכת הסיכון למעשה אובדני, לא תמיד ניתן לצפות אובדנות, וודאי שלא תמיד ניתן למנוע מאדם לממש מעשה אובדני. עם זאת, נעשה כל שיידרש כדי להפיק מפסק הדין את הלקחים המתבקשים, ללמוד ולשפר את עצמנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו