"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

טרגדיה: צנתר הדיאליזה לא חובר כראוי - החולה דיממה למוות

במסגרת הסכם פשרה יפצה בית החולים הלל יפה את משפחתה של החולה ב-400 אלף שקלים • "עד שהצוות שם לב לדימום, פעילות הלב והנשימה פסקו"

,עודכן
בית החולים הלל יפה בו אושפז התינוק עם החבלות על גופו //, צילום: יהושע יוסף

היא הייתה בסך הכל בת 60 במותה, אם לחמישה ילדים מאחד מיישובי השרון הצפוני. אף שנצרכה לדיאליזה בשל אי ספיקת הכליות שממנה סבלה, חייה לא היו אמורים להסתיים במחדל רשלני בזמן הטיפול, כאשר ניתק צינור הצנתר שלא היה מקובע כיאות אל גופה - והוביל אל מותה הטרגי. כך נקבע בהסכם פשרה בין משפחתה לבין הנתבעים:ביה"ח הלל יפה בחדרהומשרד הבריאות.

את התביעה הגישה משפחת המנוחה באמצעות עו"ד דוד מנע לבית משפט השלום בת"א. במסגרת הסכם הפשרה שהושג לאחרונה, התקבלה טענת התביעה בדבר גרימת מוות ברשלנות, וכן הוסכם על פיצוי בסך ‭ 400‬אלף שקלים בגין נזקי גוף.

האירוע הטרגי קרה ב-‭14‬ בדצמבר ‭ .2013‬על פי הרישומים הרפואיים, בשעה ‭ 19:00‬לערך נמצאה שהמנוחה מוטלת מתחת למיטתה בלי הכרה, ללא דופק וללא נשימה כתוצאה מניתוק הצנתר של הדיאליזה מגופה. הצוות הרפואי החל לבצע בה החייאה ממושכת, ב-‭20:40‬ לערך היא הועברה למחלקה לטיפול נמרץ כללי אחרי שאיבדה כמויות משמעותיות של דם וב-‭3:00‬ נקבע מותה.

הפיצוי: ‭ 400‬ אלף ש'

לפי כתב התביעה, עברו כמה שעות עד שהמנוחה נמצאה על ידי הצוות הרפואי. עוד נטען כי רק חצי שעה אחרי קביעת מותה נקראו בני משפחתה לבית החולים, שם הודיעו להם על מותה.

כמפורט בתעודה הרפואית מיום 2 באוקטובר ‭ ,2017‬לפי פרופ' עוזי גפטר, מומחה מטעם התביעה למחלות פנימיות, כליה ולחץ דם, שהיה בעברו מנהל מערך הנפרולוגיה במרכז הרפואי רבין, "עד שהצוות הרפואי שם לב לדימום, המנוחה איבדה כמות דם גדולה שהתפתח להלם תת-נפחי... המנוחה איבדה את ההכרה ופעילות הלב והנשימה פסקו". לדבריו, הצוות המטפל, שהוא האחראי לכך שהדיאליזה תעבור ללא תקלות, "הבחין באירוע מאוחר מדי והחל בטיפול מאוחר כדי למנוע את מותה".

עו"ד דוד מנע

עוד נטען בכתב התביעה כי פעולת הדיאליזה נעשתה ברשלנות, בחוסר מקצועיות ובחוסר זהירות, וכן נטען כי הדיאליזה בוצעה ללא פיקוח וביקורת מצד רופאים הבכירים על מי שטיפל במנוחה.

מהלל יפה נמסר: "אנחנו מכבדים את הפשרה כפי שקבע בית המשפט".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר