הבל החן, שקר היופי

השיח על מודל היופי יצא לי כבר מכל החורים. הוא ישן, משעמם ועמוס אקסיומות וטקסטים צפויים שכולם נשמעים אותו דבר. בכל הראיונות והדיונים באולפנים מישהי תגיד ש"יופי בא בכל צבע, גודל וגיל" - וכולם יהנהנו מרוגשים.

אותי זה לא מרגש, וזה אפילו מתחיל להרגיז. לא רק משום שהחיינו והגיענו ליום שבו המסר הזה ראוי לפיהוקים, אלא משום שהפכנו את הדבר הכי מגמד ושטחי לסמל של העצמת נשים.

לכל הטורים של מעיין אדם

מתי בפעם האחרונה מרחו גבר על שער של מגזין נחשב והיללו אותו על ההישג הלא יאמן של היותו דוגמן שמן? מתי קראתם ראיון עם גבר שהמסר שלו לעולם קשור במראה? למה רק כשזה נוגע לנשים האריזה היא זו שמשנה?

השבוע חגגנו אתהופעתה של הדוגמנית הישראלית שי זנקו, דוגמנית פלאס סייז, באינסטוש של ווג. מה זה חגגנו, אין גוף תקשורת שלא בירך. ישבתי באולפן זעופה, אבל סתמתי. לא רציתי לדכדך.

הדוגמנית הישראלית שי זנקו באינסטגרם של "ווג"

עוד לא הסתיים הפסטיבל הזה, וכבר התבשרנו עלביטול תצוגת האופנה של ויקטוריה סיקרט, זו שכל "המלאכיות" שלה ידועות בגזרה דקיקה ומפוסלת שכמעט ואין בטבע, מה שכבר לא מקובל על הפלנטה. הופ, כולן קפצו על הבשורה כמוצאות שלל רב. איזה יופי, ניצחנו בקרב.

אבל הפסדנו במלחמה. העיסוק האובססבי בגזרה הוא ההפך מהעצמה. כמה דבילי זה להעביר מסר ש"הגודל לא משנה" על ידי החלפת דוגמנית רזה באחת שמנה. זה הרי הכי להתעסק בגודל, וזה מצר את עולמנו כעולם נמלה.

הגיע הזמן לעלות מדרגה מהרצפה ולהתעסק במה שנשים עושות ואומרות, לא באיך שהן נראות. "המודל" שלנו צריך להיות נשים שמתהדרות בתוכן, נשים עם הישגים בעולם העסקים, התרבות והספורט. די להתעסק במידות - אנחנו לא בובות. אין אישה יותר "שלמה עם עצמה" מזו שהגיעה לפסגות.

ואז, רק אז, לא ישנה לה קילו יותר או פחות.

על השערים שלנו צריכות להתנוסס מדעניות פורצות דרך, סטארט-אפיסטיות ששינו חיים ולוחמות בזירה החברתית. שנשאף להיות העיתונאית שחשפה שחיתות, הקצינה שניטרלה מחבל, המנכ"לית המהפכנית. לא רזה, לא שמנה, לא באמצע, לא קולבית.

לכן, השלב הבא במהפכה ביחס למודל היופי חייב להיות המעבר למודל האופי.

הדגש המוגזם שהחברה נותנת על מראה חיצוני של נשים הוא מקל בגלגלי המהפכה הזו, ההפך ממה שבאמת יקדם אותנו - צמא לידע, שכל וכישורים.