פרידה עם טעם של החמצה: על הפרישה של מאור בוזגלו

על גיליון ציונים כמו שמאור בוזגלו הציג בקו הסיום, יש שחקנים שהיו חותמים עוד בקבוצת הילדים. הוריהם בטח היו גאים. אליפויות, הופעות בנבחרת, הצגות באירופה. יש מה להוסיף? תתפלאו, כמו ששמעתי לא פעם בתיכון 'הטאלנט מסוגל להרבה יותר'.

בדור השחקנים הנוכחי, ביכולות, בוזגלו נפל רק מערן זהבי. ראיית המשחק, הבישולים המכריעים, בעיטות העונשין הקטלניות. אל תלכו לעונותיו המופלאות בבאר שבע בכדי להיזכר במיטב, שם בכל זאת שיחק לצידו סגל על. לכו ל-2007, בסכנין. בגליל, על המדשאה בדוחא, כשהוא בן פחות מעשרים, מאור קבע עובדות.

הרי אם משווים יש לבוזגלו יותר נקודות יתרון מדאבור, וייסמן ואפילו מנאתכו ועם ביברס הוא התחיל כמעט מאותה נקודת זינוק. כששיחק בנוער של מכבי חיפה, נאתכו הנהיג את הנוער של הפועל ת"א, אבל כמו בסיפור על התחרות בין הארנב לצב, כשבוזגלו צבר עוקבים, נאתכו לעס סלעים בקאזאן, שבטטרסטן. לאחד יש 23 הופעות בנבחרת, בלחץ, השני הקפטן הלאומי ולא מדבר על פרישה.

לבוזגלו היה את סט הכלים האידיאלי בכדי לעמוד בראש הטור, אבל הוא לא למד שחייבים לתחזק את הבסיס. הוא צריך לשאול את עצמו איך אחרי כמעט 17 שנה אין מועדון אחד שמזוהה איתו וקהל שנפרד ממנו בדמעה. אפילו בבאר שבע חלק גדול מהיציע מסרב לשכוח את הטונים הצורמים, כמו במכבי חיפה, מכבי ת"א ובית"ר ירושלים. באף קבוצה לא הצליח להשליך עוגן ולהפוך לסמל.

אפשר להאשים כמובן את אבא יעקב, לו יש חלק גדול בהפיכת מאור לשחקן מוביל וגם חלק משמעותי באובדן הדרך, אבל דווקא כעת, אחרי הפרישה, מאור אולי יבין שאלה לא רק היחסים המשפחתיים, המורכבים והפציעות הקשות שעבר. זה בעיקר הוא. שחקן בוגר, עם צלקות וניסיון, היה חייב בשלב הרבה יותר מוקדם לקחת אחריות על הקריירה הקצרה ולקלוט שהוא זקוק לאיש מקצוע, שינהל אותו. עם מה שהיה לו במזוודה הוא היה אמור לפרוש היום אחרי תקופה בליגה בכירה באירופה ולא לשבת בבוררויות עם האחים ניסנוב.

כל אחד רשאי לנהל את הקריירה שלו איך שהוא רוצה. בוזגלו עדיין בכותרות כפרשן בערוץ הספורט ועם העונה השישית של הבוזגלוס. רק שעם כל הכבוד ונשאר לא מעט, כדורגלנים גדולים מבחינתי הם אלה שמשתייכים לחבורת האולד-סקול בסגנון זהבי, נאתכו, וניר ביטון. כשהם יתלו את נעליהם לאף אחד מאיתנו לא יישאר בפה טעם מריר של החמצה.