מדינת ישראל ויתרה על לוד: החיים עם ירי אוטומטי מתחת לבית - 10 דקות מת"א
בכיכר העירייה, במרכז העיר וגם 100 מטר מתחנת המשטרה - החיסולים בלוד הפכו לשגרה שאיש לא מתרגש ממנה • פס הקול שמלווה את הילדות של בניי ובנותיי מורכב ממטחי ירי וסירנות מייללות • תעשיית הרצח המקומית יצאה משליטה - והמדינה מסתפקת בפעולות ראווה • טור אישי
,עודכן
אנשים יוצאים מלוד בשיירה משטרתית כשהם מאוימים ובסכנת חיים. הם מאובטחים על ידי שלוש ניידות משטרה, שמודעות לסכנה. אין בעולם - או לפחות בישראל - סוג כזה של אבטחה. לכאורה הבעיה נפתרה, שהרי מי יעז לחסל אנשים במצב כזה?
אבל העבריינים בלוד הם אנשים יצירתיים, לא "פארש" כמו במדינות או במקומות אחרים בארץ. לכן בכביש 6 הם מחכים לרכבי המשטרה, משתלבים ביניהם לבין הרכב המאובטח ועושים "חרקות". שתי ניידות משטרה יוצאות לרדוף אחרי הרכב הזה חזרה ללוד - ונתקלות במחסום שהוכן להן מראש.
בינתיים רכב חיסול נוסף עובר ליד ניידת המשטרה. אנשים שהמשטרה הייתה צריכה לשמור עליהם נורים. השוטרים לא מבינים מה קורה, וכשהפרטים מתבררים זה כבר מאוחר מדי והמתנקשים נמלטים מהזירה באמצעות הרכב.התוצאה: הרוג ופצוע קשה. כן, כן, לא תיארתי לכם סרט מתח, גם לא פרק מהסופרנוס. זו המציאות היום במרכז הארץ, 10 דקות מת"א.
זירת האירוע ליד מחלף נחשונים // צילום: אנשי הדממה בטלגרם
עכשיו תגידו פעם ב...פשיעהמקרית ונדירה? לא ולא, כמותהחיסוליםבלוד - כולל 100 מטרים מתחנת המשטרה, בצומת גינתון לאור היום, בכיכר העירייה, ליד משרדי הרכבת ואיפה בעצם לא - בלתי נתפסת ובלתי מתקבלת על הדעת. ליד הבית שלי כבר פעמיים היה ירי כבד מנשק אוטומטי. פעם אחת העבריין חוסל ובפעם אחרת במזל - שלו לפחות - הוא נותר בחיים. וזה לא רק ליד הבית שלי - חפשו ברשת סרטוני ירי מלוד ותגלו אוצר של סרטי אל קפונה או "הסנדק", שימלאו לכם את היום בהמון מחשבות על שלטון החוק במדינה.
ומה עושה מדינת ישראל? פשוט מאוד, בכל פעם שבה תעשיית הרצח המקומית יוצאת משליטה והתושבים מביעים את תסכולם, מביאים לכאן שתי פלוגות מג"ב. מתגברים את הכוח הקבוע שיש כאן, עושים נסיעות ראווה עם כלי התקשורת - ואז, ברגע שאפשר, מפנים את הפלוגה לפעילות ביו"ש או במקום אחר. כאילו שהמציאות השתנתה באמת, ולא היה זה רק תרגיל יחצ"ני בוטה ומיותר.
במילים אחרות, לא עושים כלום. כן, יגידו לכם שמחפשים נשק, שנלחמים בפשע, אבל כאן, בחיסול הנוכחי למשל, מדובר בשתי משפחות ידועות מהעיר. הן נלחמות כבר זמן רב, המתח ביניהן נמשך כבר שנים והצדדים מוכרים מאוד למערכות אכיפת החוק.
אבל בלוד הרי הכל מותר, הירי בלילות חופשי והנשק ממשיך לזרום לעיר. ואם כבר משהו כאן זז, הרי שזה לא בזכותהמשטרה, אלא שנכבדי העיר מהמגזר הערבי נכנסו לתמונה והכריזו על סולחה לזמן קצר. בכל זאת יש גבול גם ליכולת של המשפחות, וצריך לנקות קצת את הדם שמכסה את הרחובות.
בעוד שבערים אחרות בישראל ילדים משחקים ברחוב בבטחה, שני בניי ושתי בנותיי גדלים עם פסקול של מטחי ירי ואחריהם סירנות מייללות.שלטון החוק? אולי בערים אחרות. בלוד אין דין ואין דיין, ממש בלב המדינה שלנו, 10 דקות מתל אביב, שלוש דקות מנתב"ג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו