מאור בוזגלו ישלם על מכירת זכויות כרטיס השחקן שלו כהכנסת עבודה

שופטת בית המשפט המחוזי ת"א, ירדנה סרוסי, דחתה את הערעור של שחקן הכדורגל לשעבר מאור בוזגלו על שיעור המס שעליו לשלם בגין מכירת כרטיס השחקן שלו. השופטת קיבלה את החלטת רשות המיסים למסות כהכנסת עבודה החייבת בשיעור המס השולי. כמו כן בוזגלו חוייב ב-40 אלף שקלים הוצאות משפט.

בוזגלו שהיה בעבר שחקן כדורגל מצליח, שיחק בין השנים 2011 – 2013 בקבוצת סטנדרד ליאז' הבלגית. לאחר שתם חוזהו בקבוצה הבלגית, הפך המערער ל"שחקן חופשי", שהוא שחקן שאינו תחת חוזה בקבוצה כלשהי, אשר רשאי לחתום על חוזה העסקה עם כל קבוצה שתחפוץ בשירותיו. בשנת 2013 חתם בוזגלו על הסכם העסקה עם קבוצת הפועל באר שבע. בהתאם להסכם ההעסקה, הוסכם בין הצדדים כי הוא ישחק בקבוצה בשלוש עונות משחקים, עד לסוף עונת 2015/2016 (בהמשך הוארכה תקופת ההסכם), בתמורה למשכורת חודשית.

בד בבד עם החתימה על הסכם ההעסקה, חתם המערער על "הסכם למכירת זכויות ספורטיביות", לפיו ישולם לו סכום נוסף של 1,809,000 שקלים עבור 50% מ-"זכויותיו הספורטיביות" וכעבור שנה חתם על הסכם נוסף "למכירת זכויות ספורטיביות", לפיו ישולם לו סכום של 1,384,000 שקלים עבור 40% נוספים מ-"זכויותיו הספורטיביות". כך, בסך הכול, בהתאם להסכם המכירה, מכר 90% מכרטיס השחקן שלו עבור סך של 3,193,000 שקלים. בוזגלו דיווח על תמורת המכירה כעל הכנסה מרווח הון, החייבת במס בשיעור של 25%.

מנגד טענו ברשות המסים כי תמורת המכירה מהווה הכנסת עבודה ויש לחייבה במס בהתאם לשיעור המס השולי החל על המערער. לטענתם לא ניתן למכור לקבוצה את הזכויות הספורטיביות הצמודות לכרטיס השחקן, מבלי לחתום במקביל עם אותה קבוצה על הסכם העסקה. תמורת המכירה שולמה למערער בעבור השירותים שהוא העניק לקבוצה. המערער היה מחויב להעניק את שירותיו בשל העובדה שהקבוצה החזיקה בכרטיס השחקן שלו וחתמה עימו על הסכמי העסקה. העובדה שהתקבולים שולמו למערער באמצעות שני סוגים של הסכמים, אינה בעלת משמעות פיסקאלית לצורך סיווג התשלום ששולם למערער כהכנסת עבודה בידיו.

השופטת ירדנה סרוסי שקיבלה את עמדת רשות המסים ציינה בהחלטתה כי תמורת המכירה שולמה כשכר עבור שירותיו של בוזגלו לקבוצה. לפיכך, היא מהווה הכנסת עבודה בידו. "על פניו, ובהתעלם מהמאפיינים הייחודיים של ענף הכדורגל, העניין הוא פשוט. למערער שולמו סכומים שונים, לרבות תמורת המכירה, עבור הסכמתו להעניק את שירותיו כשחקן כדורגל לקבוצה, לתקופת הסכם ההעסקה. אילולא הסכים המערער לשחק בקבוצה, לא הייתה משולמת לו תמורת המכירה. גם מבחינתה של הפועל באר שבע, תמורת המכירה שולמה אך על מנת שהמערער יעניק את שירותיו לקבוצה", כתבה השופטת סרוסי בפסק הדין.

בוזגלו גם טען כי במכירת הזכויות בכרטיס השחקן שלו נמכר פוטנציאל הרווח והסיכון להפסד. אולם, השופטת סרוסי ציינה כי לא ברור גם באיזה רווח ובאיזה סיכון מדובר. "מבחינת ה-"רווח", ברירת המחדל היא שהזכויות עוברות לקבוצה, וממילא השחקן לא זכאי לקבלת מלוא דמי המכירה העתידית. אם במהלך תקופת החוזה נוכח השחקן לראות כי ערכו עלה, באפשרותו לדון על תנאים חדשים ומשופרים להעסקתו שיביאו לידי ביטוי את עליית הערך, אולם למכירת הזכויות אין כל קשר לכך", כתבה השופטת סרוסי והוסיפה: "מבחינת ה-"סיכון", למערער אין מה להפסיד: המערער לא הוציא כספים עבור זכויותיו שנמכרו, ולמעשה הוא רק מרוויח מפעולת המכירה ביחס למצב הקודם, בזהה לשכר שניתן בתמורה לשירות. זאת בניגוד למכירה בין קבוצות, אשר מקבלות על עצמן סיכויים וסיכונים, בהתאם לעלייה או לירידה בערכו של השחקן ביחס למחיר ששילמו בעדו".